אחיו של נתנאל שוקרון בריאיון: "הצוואה שלו הייתה לחבר בין כל הקצוות"

בערב יום הכיפורים נרצח בפיגוע ירי סמוך לנווה צוף שבבנימין נתנאל (נתי) שוקרון, בן 49, תושב עלי זהב ואב לשישה ילדים: יואב, טליה, יעל, תמר, נעה ואורי. אתמול הובא למנוחות בבית העלמין ביישובו, כשבנו הבכור יואב, תלמיד כיתה י"א, ששהה עמו ברגעי הפיגוע ולא נפגע, ספד לו בדמעות: "אבא, רציתי להגיד תודה. תודה על כמעט 16 שנה ביחד. תודה על ש... קרה פיגוע. כשהמחבל נכנס, אמרת לי... לא זוכר מה צעקת, אבל צעקת לי, וברחתי. תודה רבה. תודה רבה שהצלת לי את החיים."

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

היום התראיין למהדורת 15 אחיו של נתנאל, יעקב (ג'קו) שקרון, ותיאר את רגעי הפיגוע: "הוא הלך לטבול במעיין עם הבן שלו... בערב יום כיפור, שעות לפני הצהריים. ובזמן שהטובלים היו למטה במעיין, בבריכה, הוא ירד גם כן, טבל יחד עם הבן שלו, חזר לרכב לחניה. כנראה שבחניה היו רק הם. הוא נכנס לאוטו יחד עם הבן, הבן ישב לידו. ובאותו רגע הגיע מחבל. והתחיל לירות. נתי ברוב תושייתו אמר לבן: 'תעוף מפה, תרוץ, צא מהרכב'."

לדברי יעקב, בריחת בנו של נתנאל לא רק שהצילה אותו עצמו, היא כנראה מנעה פגיעה נוספת: "אני מבין... הבנו כולנו שבבריחה לשיחים שלו כשהמחבל רודף אחריו ויורה, מן הסתם הוא לא פגע בו, אבל הוא גם באיזשהו אופן הציל את שאר המתרחצים שהיו במעיין. שהמחבל הפנה את האנרגיות השליליות שלו לכיוון..."

המחבל שביצע את הפיגוע הוא קדרי סמארה, פעיל חמאס בן 37, שלפי החשד שהה באזור המעיין כבר יממה לפני הפיגוע וניצל את העובדה שבערב יום הכיפורים מגיעים רבים לטבול במקום. לוחמי יחידת דובדבן לכדו אותו כשלוש שעות לאחר הפיגוע בבית חולים ברמאללה, שם הגיע פצוע לאחר שחייל ירה לעברו.

בהתייחסו למעצרו של המחבל בבית החולים הפלסטיני, אמר יעקב שוקרון: "אני חושב שכל מי שפוגע באזרח ישראל, ביהודי אזרח ישראל, או באזרח ישראל, צריך להוציא אותו מכל מקום במידת האפשר. בית חולים ברמאללה, בית חולים בעזה, בית חולים בלבנון. ולשפוט אותו, ושייתן את הדין המלא על מה שהוא עשה. הרתעה יש לה תפקיד, וצדק יש לו תפקיד בחיים שלנו."

"אלוקים נתן את הילד הרך הזה למשפחה שלנו"

יעקב חזר אל שורשי המשפחה וסיפר: "לפני 70 שנה סבא שלי, הרב יעקב שוקרון, נרצח באלג'יריה, על מפתן בית הכנסת שלו... לאחר מכן זה היה במלחמת האזרחים בין המוסלמים לצרפתים, לאחר מכן הוריי עלו לארץ. רוב המשפחה הלכה לצרפת, ואבא שלי, שהיה ציוני ברמ"ח איבריו, החליט 'רק ציון'."

הוא סיפר גם על נסיבות לידתו של נתנאל, הצעיר מבין שבעה אחים ואחיות: "כשאמי הייתה בהיריון עם נתי, הרופאים אמרו לה שהיא חולה במחלה קשה... אמרו לה: 'תשמעי, או נתי, או ההיריון, או העובר, או את אחד משניכם. אם את תתעקשי את עלולה ללכת.' היא אמרה: 'לא מעניין אותי, הילד הזה יחיה.' והילד הזה חי ונולד, ואימי גם המשיכה להאריך ימים עוד 30 שנה." הוא הוסיף: "נתנאל יונתן, יונתן על שם יונתן נתניהו, זה היה ב-77'."

יעקב תיאר את אחיו כאדם רב-תחומי: "הוא גדל, הוא למד בתיכון בנהריה, לאחר מכן בישיבת הסדר במעלות. הוא שילב את זה עם שירות קרבי בצנחנים. ואחרי זה לימודים בבר אילן." לדבריו, "הייחודיות בו הייתה שהוא היה רחב אופקים במידה מיוחדת. גם ידע בהלכה ובגמרא ובתלמוד ובשאר הדברים, מדעי היהדות למיניהם, וגם הייטק, גם מאות ימי מילואים, גם טיולים בדרום אמריקה ובהודו. היכולת הזאת להיות רב-תחומי בכל המובנים, נתנה לו אפשרות קלה להתחבר לאנשים צעירים, הרבה יותר צעירים ממנו. כי הוא ידע לדבר עם כל אחד בגובה העיניים."

"הצוואה שלו: לחבר בין כל הקצוות"

בסיום הריאיון תיאר יעקב את המסר שאחיו הותיר מאחוריו: "נתי... העוצמה שלו הייתה בשקט. אבל הדבר היותר דומיננטי אצלו זה היה לחבר בין כל הקצוות של העם שלנו. עם חילונים ודתיים, תמיד חיפש את המכנה המשותף. ואם הוא נכנס לשיחה של קצת קולות צורמים, הוא ידע להרגיע את הקולות האלה ולהשקיט אותם ולחזק את המכנה המשותף. לדעתי זו הצוואה שלו וזה המסר שלו."

נתנאל שקרון עבד כאנליסט מערכות מידע בחברת "הכשרה חברה לביטוח". רעייתו, ד"ר מירב שקרון, מרצה באוניברסיטת אריאל.