מסוכן, קיצוני ואחראי על המו"מ הגרעיני: זה עלי לאריג'אני, האיש שהחזיק בידיו את המפתח לכוח האיראני

עלי לאריג'אני, אחד המוחות המרכזיים והמשפיעים ביותר באליטה האיראנית מזה ארבעה עשורים, חוסל לאחר שנים שבהן עמד בצומת הקריטי שבין ביטחון, פוליטיקה, תעמולה ומדיניות גרעינית. דמותו, שתפסה מקום של "מנהל משבר" במשטר האיראני, שימשה כצומת של כוח והשפעה - מחובר למערכת הביטחון, המערכת הדתית והפוליטית, וכמי שמנהל את המשא ומתן הגרעיני מול המערב.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

הוא נולד ב‑3 ביוני 1958 בעיר נאג'ף-אבאד למשפחה דתית ושמרנית, השושלת המוכרת של לאריג'אני, שמזוהה עם שילוב של דת, משפט וביטחון. כמה מאחיו של עלי - סאדק, מוחמד-ג'ואד ופקרי, כיהנו גם הם בתפקידים בכירים במערכת המשפט ובמוסדות כוח מרכזיים, ומספקים את הרקע ל"קלן" משפחתי חזק שמקשר בין דת, פוליטיקה וביטחון.

לאריג’אני למד פילוסופיה ומתמטיקה והיה ידוע כאינטלקטואל אידיאולוגי, שאינו רק טכנוקרט: הוא תיאר את עצמו כמי שמנסה "לתרגם" את עקרונות המהפכה למדיניות מעשית, ובמשך השנים ביסס לעצמו תדמית של מנהיג שקול, פרגמטי אך קשוח, שמצליח לנווט בין מסגרות פנים-משטריות לבין האתגרים הבינלאומיים של איראן.

בצעירותו שירת במשמרות המהפכה האיראניות, ועבר אחר כך לתפקידי מטה במועצת המהפכה האסלאמית ובמשרד התרבות וההכוונה האסלאמית בתקופת רפסנג'אני. בשנות ה‑90 מונה לראש רשות השידור האיראנית (IRIB), תפקיד שבו החזיק כעשור והפך למעצב מרכזי של התעמולה הממלכתית. תחת הנהגתו, התקשורת הממלכתית הפיצה מסרים אנטישמיים ונוקשים נגד הרפורמיסטים, וכתוצאה מכך צעירים רבים החלו לצרוך מדיה זרה.

לאחר מכן כיהן כיועץ לביטחון לאומי וכמזכ"ל המועצה העליונה לביטחון לאומי, ובמסגרת זו היה המו"מ הראשי של איראן בנוגע לגרעין עד 2007, אז התפטר בעקבות מחלוקות עם אחמדינג'אד. מ‑2008 ועד 2020 שימש כיו"ר המג'לס - אחד התפקידים הבכירים והמשפיעים ביותר במדינה, אשר העניק לו כוח רב הן בזירה הפנימית והן בזירה החיצונית.

הוא ניהל את המחאות הפנימיות, את הקשר עם רוסיה, קטאר ועומאן, ואת המשא ומתן הגרעיני העקיף עם ארה"ב. במערב הוא נתפס כ"ברוקר כוח" - מי שמחבר בין הצבא, מנגנוני הביטחון, המערכת הדתית והפוליטית, ומנסה להרתיע את ארה"ב תוך שמירה על ערוץ מו"מ עקיף.

כמי שכיהן כמזכ"ל המועצה לביטחון לאומי וכמו"מ גרעין ראשי, לאריג'אני נודע בעקשנות עקרונית מול המערב, לצד נכונות לבצע עסקות טקטיות כשזה משרת את יציבות המשטר. במהלך העשור האחרון ניהל משא ומתן עקיף עם ארה"ב דרך עומאן, תוך הצהרות פומביות על "התקדמות מוסכמת", גם בימי מלחמה. כלפי ישראל וחיזבאללה, מחקרים ישראליים מייחסים לו תפקיד מרכזי במפגש בדמשק ביולי 2006 שבו סוכם על חטיפת החיילים שהובילה למלחמת לבנון השנייה, ומדגישים את השפעתו על הפעלת חיזבאללה ככלי אסטרטגי של טהרן.

בעיני הציבור האיראני והמערב, לאריג'אני היה משמרן אך פרגמטי. מצד אחד עוינות עמוקה לישראל ותומך במדיניות דיכוי מחאות, מצד שני מסוגל לביקורת זהירה על מהלכים שהיו מסוכנים למשטר. שילוב זה של אידיאולוג קשוח עם יכולת לבצע פשרות הפך אותו לאחד הקולות המרכזיים בניסיון לעדכן את המהפכה בלי לערער את יסודות המשטר.

לאריג'אני התמודד לנשיאות ב‑2005 אך הפסיד לאחמדינג'אד, והתנגש איתו בקו הגרעין. ב‑2021 וחלוף מותו של ראיסי ב‑2024, הוא הגיש מועמדות נוספת, אך מועצת שומרי החוקה פסלה את מועמדותו - צעד שהדגיש את העדפת אנשי קו קשה על פני פרגמטיסטים כמו לאריג'אני. רצף ההפסילות יצר לו תדמית של "נשיא שלא היה": פוליטיקאי קרוב למרכזי הכוח אך שלא זכה להנהגה כריזמטית שמציג המשטר.

חיסולו של לאריג’אני יוצר חלל משמעותי במערכת הביטחונית והפוליטית האיראנית. הוא היה דמות שמאזנת בין קשיחות והרתעה לבין מו"מ, ומותו עלול להוביל למתח פנימי בצמרת המשטר, לשיבושים בניהול המשא ומתן הגרעיני, ולהגברת חוסר הוודאות במדיניות האזורית. בהיעדרו, השאלה המרכזית היא מי יוכל למלא את חלל הכוח שהוא השאיר - מישהו שידע לנהל במקביל את הצבא, המערכת הדתית והמערכת הפוליטית, ולהחזיק בידיו את "המפתח" לאסטרטגיה האיראנית בעימותים מול המערב.

עלי לאריג'אני השאיר אחריו מורשת מורכבת: איש תעמולה שהפך לפרגמטיסט ביטחוני, אידיאולוג קשוח שמסוגל לביקורת פנימית, ומנהל משברים עם מגעים בינלאומיים. מותו מסמן סוף עידן, ומעלה תהיות לגבי הכיוון שאליו תנוע איראן בשנים הקרובות, תוך שמירה על יציבות המשטר והמשך תפקודו ככוח אזורי משמעותי.