למה דווקא פקיסטן וקטאר?

פקיסטן וקטאר פרסמו הלילה (שני) הצהרה משותפת בסיומה של הפסגה בשוויץ ובה הגדירו אותה ככזו שהתקיימה "באווירה חיובית ובונה". על פי הודעת המתווכות, הושגה התקדמות מעודדת הכוללת הקמת מנגנון להמשך השיחות הטכניות.

למה המתווכות הן דווקא פקיסטן וקטאר? הנוכחות של פקיסטן כצד מרכזי בתיווך אינה מקרית. מעבר לשורשים ההיסטוריים והגאוגרפיים המשותפים לאיראן, התפתחה בשנה האחרונה מערכת יחסים אישית ויוצאת דופן בין ראש הצבא הפקיסטני אסים מוניר לבין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שכינה אותו בגלוי "הגנרל האהוב עליי". עבור איסלאמאבאד, המטרה ברורה: בלימת מחירי האנרגיה המאמירים בעקבות המלחמה, אשר מאיימים לערער את היציבות הכלכלית הרעועה במדינה, במיוחד בצל המתיחות הנמשכת מול הודו.

במקביל, קטאר פועלת מאחורי הקלעים בערוצים השקטים. כמי שחולקת עם איראן את שדה הגז הגדול בעולם, דוחא שמרה לאורך כל הדרך על קשר ישיר עם בכירי משמרות המהפכה. הדינמיקה הזו הגיעה לכותרות גם בהקשר של היחסים עם הנשיא טראמפ. מתנת ה"ארמון בשחקים", מטוס בואינג 747 יוקרתי בשווי 400 מיליון דולר שהוענק לנשיא, עוררה ביקורת קשה בוושינגטון בשל שאלות של אתיקה וביטחון, אך נראה שלא מנעה את העמקת הקשרים.

עבור ישראל, התמונה המצטיירת מדאיגה. ההסכם שנחתם בין וושינגטון לטהראן, גם אם נתון כעת לקשיים בעקבות איומיו של טראמפ על איראן, נתפס בירושלים כ"כניעה" אסטרטגית המעניקה לגיטימציה למשמרות המהפכה ומעניקה להם גרעין וחימושים. היחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לטראמפ נראים רעועים מתמיד, כשהבית הלבן נראה כמי שמוכן "לצמצם הפסדים" במחיר ויתור על דרישות הביטחון של ישראל.

השאלה שנותרה פתוחה היא אם מדובר בפריצת דרך היסטורית שתביא לשקט אזורי או שמא בשקט זמני ומטעה לפני סערה גדולה יותר. בעוד נציגי המעצמות מתפזרים ומשאירים מאחוריהם הצהרות על "מפת דרכים" ל-60 הימים הקרובים, המציאות בשטח - מלבנון ועד למצר הורמוז, נותרה נפיצה, ונדמה שהניסיון להשיג יציבות על גבה של ישראל עלול להתברר כמשחק מסוכן לכל המעורבים.