תומכים בעזה: סיפורה של הבירה הערבית באמריקה, שעשויה להכריע את הבחירות

הסיפור המרכזי בדירבורן אינו סיפור של הסתה וטרור. אלא משהו עוצמתי וייחודי במינו. התעוררות פוליטית ללא תקדים ועם הרבה משמעות. במירוץ לנשיאות ארצות הברית, לא כל קול שווה. למזלם של הפלשתינים (ולאי מזלה של ישראל), דירבורן נמצאת במדינת מישיגן. אחת משש או שבע מדינות מפתח במירוץ לבית הלבן.

במישיגן, 2-3 אחוז מהאוכלוסייה הם מוסלמים. נשמע מספר קטן, אבל אם ממילא המדינה מתנדנדת על 50/50, אז עריקה של שני אחוז מצד אחד לצד שני יכולה להכריע. לא בכדי דירבורן תופסת כותרות ברחבי העולם כבר חודשים רבים. לא סתם יועציו של הנשיא המכהן ג'ו ביידן "עולים לרגל" בשביל כמה מאות אלפי מצביעים מתוך מאות מיליונים. רבים מהמשפחות הערביות בדירבורן הגיעו לכאן מאה שנה. אז, תעשיית הרכב של הנרי פורד הייתה בעיצומה. מפעל רוז' בעיר, העסיק מעל 100,000 איש בשיאו.

הקהילה הגיעה בעקבות מקומות העבודה ואז הצליחה להשתקע לצד כולם ולהשתלב לתוך החברה. אבל מבחינה פוליטית היא דישדשה. לתוך השיטה הזאת נכנסו אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. ערבי דירבורן מזדהים עם הצד העזתי. מנקודת מבטם, הם זועמים על התנהלותו של ביידן. ככל שהשלג נמס לאחר החורף המישיגני, הזעם התגבש להתארגנות והפעלת מנוף.

בסוף פברואר התקיימו במדינה הפריימריז בתוך המפלגה הדמוקרטית. בלי יריבים של ממש מבית, היתה אמור להיות הכתרה ברורה של ביידן לקראת הקרב מול הרפובליקנים בנובמבר. בדירבורן הכינו לנו מענה- הגרסה האמריקנית של פתק לבן. היו אלה שהספיקו עם אותה מחאה ואז פתחו את הדלת לאיחוד שורות: קמפיין Listen to Michigan, "תקשיבו למישיגן". היה (ועוד יש) גם זרם אחר: Abandon Biden, "תנטשו את ביידן".

נכון, ייתכן שהקולות הצפים והנוטים אליך ברחוב לא ממשיכים איתך עד לקלפי. יש עוד דרך ארוכה בשביל דונלד טראמפ להחזיק את הקולות שהשיג עד עתה. ושיעזרו לו להכריע במדינה חשובה לניצחון. אבל ברחובות דירבורן אין אדם אחד שמתראיין שתומך בביידן. אפילו לא אחד.