מהקומוניזם של חד"ש ועד האסלאמיזם של רע"מ: ההבדלים בין המפלגות הערביות בישראל
ארבע התנועות הפוליטיות שמייצגות את הערבים בישראל חולקות את נרטיב היסוד ששולל את הקשר של עם ישראל לארצו ואת זכותו עליה, אך הן שונות בהשקפתן ובדרכי פעולתן • מצאו את ההבדלים בין רע"מ, בל"ד, תע"ל וחד"ש
יש משהו מתעתע במפלגות המייצגות את אזרחי ישראל הערבים. מצד אחד - מדובר בחברי כנסת שמגישים הצעות חוק, דורשים תקציבים ומדברים על בעיות פנים כמו פשיעה, תשתיות וחינוך. מצד שני - כולן, בלי יוצא מן הכלל, מאמצות את הנרטיב הפלסטיני ושוללות את ההגדרה הבסיסית ביותר של המדינה - הנרטיב שלפיו עם ישראל שב לארצו, וזוהי מדינת הלאום של העם היהודי. אך מה בכל זאת ההבדלים בין התנועות השונות?
>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<
רע"מ - פרגמטיזם נוסח "האחים המוסלמים"
רע"מ (הרשימה הערבית המאוחדת) היא הזרוע הפוליטית של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, תנועת אסלאם פוליטית השואפת לעודד את האסלאם בקרב הערבים בישראל. עמותת "סיוע 48" השייכת לתנועה עמדה במרכז תחקירים שחשפו העברות כספים למשפחות מחבלים ולגורמים המזוהים עם חמאס בעזה וביהודה ושומרון.
בעוד הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל הוצא מחוץ לחוק בשל קו רדיקלי וגלוי, הפלג הדרומי בחר בטקטיקה מורכבת יותר - השתלבות במערכת כדי לשנות את מאזן הכוחות מבפנים. למעשה, התפיסה הזו של "השתלבות בחברה והשפעה בפנים" אינה סטייה מהדרך, אלא אסטרטגיה מוכרת המקובלת בתנועות "האחים המוסלמים" ברחבי העולם, המשתמשות במוסדות השלטון האזרחיים כדי לצבור כוח, לגיטימציה ותקציבים ולהשיג יעדים ארוכי טווח.
בהיותה של המפלגה כפופה לסמכות דתית - ברגעים קריטיים, הזיקה האסלאמית גוברת על האזרחית. בעת הסלמות בירושלים ובמסגד אלאקצא, מועצת השורא (הגוף הדתי המנחה את המפלגה) היא זו שמכתיבה את הצעדים הפוליטיים - כולל איומים בהפלת הקואליציה. הטקטיקה של רע"מ היא לקחת כל תקציב אפשרי כדי לבנות אוטונומיה אזרחית וקהילתית בתוך ישראל, תוך שמירה על סבלנות וציפייה לעתיד שבו אופייה היהודי של המדינה ישתנה.
בסיס התמיכה המרכזי והחזק ביותר של רע"מ נמצא בנגב בקרב הציבור הבדואי, אך יש לה אחיזה איתנה ביישובים מסורתיים ודתיים בצפון ובמשולש, בקרב מצביעים הרוצים כתובת דתית-שמרנית שמביאה "קבלות".
בל"ד - לאומנות פלסטינית ללא מסכות
בניגוד לרע"מ, המסרים של בל"ד (ברית לאומית דמוקרטית) הם ברורים וחדים ולא מתיימרים לשחק את המשחק הכפול של מסרים עמומים.
לאורך השנים, חברי הכנסת של בל"ד מגישים באופן סדיר את הצעת החוק הידועה: "חוק יסוד: מדינת כל אזרחיה". מה אומרת הצעת החוק הזו בפועל?
• ביטול חוק השבות ליהודים
• ביטול ההמנון והחלפת הדגל
• ביטול הגדרת העברית כשפה הרשמית היחידה או המרכזית והפיכת המדינה לדו-לאומית
כאשר מייסד המפלגה, עזמי בשארה, נחשד בהעברת מידע לחיזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה ב-2006, הוא נמלט מישראל. ממשיכי דרכו, כמו סאמי אבו שחאדה וחנין זועבי בעבר, המשיכו באותו הקו. זועבי השתתפה במשט המרמרה ב-2010, ואבו שחאדה מסרב בעקביות לגנות מפורשות פעולות שגרמו לפגיעה בישראלים, תוך שהוא מגדיר את הציונות כ"גזענות קולוניאלית".
בל"ד פופולרית במיוחד בקרב צעירים, אקדמאים, אינטלקטואלים ופעילים לאומיים ברשתות החברתיות. היא נהנית מתמיכה בערים המעורבות ובקרב ציבור אידאולוגי ופחות דתי שאינו מוכן להתפשר על הנרטיב הפלסטיני.
חד"ש - כשהדגל האדום פוגש את דגל פלסטין
חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) אוהבת להציג את עצמה כתנועה היחידה עם שותפות יהודית-ערבית אמיתית. עופר כסיף יושב מטעמה בכנסת, והיא מניפה דגלים אדומים לצד דגלי פלסטין. אבל הדוגמאות בשטח מראות שלאומיות פלסטינית גוברת אצלה על כל ערך חברתי.
חברי כנסת מחד"ש, בהם עאידה תומא-סלימאן ואיימן עודה, ביקרו שוב ושוב בבתי כלא אסירים שביצעו פיגועים קשים והגדירו אותם כ"אסירים פוליטיים" או "לוחמי חופש". ברית הנוער הקומוניסטי (בנק"י), זרוע הצעירים של חד"ש, פרסמה לא פעם הודעות אבל והאדרה לאחר חיסול מחבלים על ידי צה"ל. לסיום, המפלגה מובילה קמפיינים פעילים המודדים ומשבחים צעירים יהודים וערבים (דרוזים) המסרבים לשרת בצה"ל, כשהטיעון המרכזי הוא שצה"ל הוא "צבא כיבוש פושע".
חד"ש היא המפלגה הוותיקה והמוסדית ביותר בציבור הערבי. בסיס הכוח שלה מרוכז בערים ערביות ונוצריות בצפון (כמו נצרת, עכו וחיפה), בקרב מעמד הביניים, משכילים, נוצרים ומוסלמים פחות אדוקים, לצד קולות מעטים בשמאל היהודי הקיצוני.
תע"ל: לאומיות פלסטינית חזקה, זיקה לאסלאם ופעילות פוליטית ענפה
תע"ל (תנועה ערבית להתחדשות) היא מפלגה לאומית ערבית בישראל שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-14 על ידי אחמד טיבי. בשונה מרע"מ (הזרוע הפוליטית של התנועה האסלאמית), תע"ל אינה מפלגה דתית ואינה שואפת להחיל את ההלכה האסלאמית (שריעה) או לנהל את המדינה והחברה לפי עקרונות הדת. מנגד, בשונה מחד"ש (השמאל הקומוניסטי החילוני-רדיקלי), תע"ל אינה מניפה דגל של חילוניות לוחמת. היא מחויבת לזהות האסלאמית והתרבותית של הציבור הערבי ומקפידה לא להתעמת עם תפיסות שמרניות ומסורתיות בחברה (למשל בנושאי משפחה וקהילה).
בנושא הלאומי תע"ל מחויבת לחלוטין לנרטיב ולזהות הפלסטינית, אך הגישה שלה תועלתנית - הלאומיות משמשת ככלי לדרישת זכויות אזרחיות וקולקטיביות מתוך המערכת הישראלית, ולא כסלע מחלוקת תאורטי. המפלגה מתמקדת בניצול מקסימלי של הזירה הפרלמנטרית והתקשורתית (חקיקה אזרחית, שאילתות וכו') תוך דיאלוג מתמיד מול משרדי הממשלה ומפלגות המרכז-שמאל. בספטמבר 2019 אחרי שהמליץ בפני נשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בני גנץ אמר: "אנחנו בעלי הארץ הזו".
הרשימה המשותפת - איחוד הכוחות ללא רע"מ
עד שנת 2014, ארבע המפלגות הערביות המרכזיות רצו בכנסת בשניים-שלושה גושים נפרדים, כשאחוז החסימה עמד על 2% בלבד. במרץ 2014 עבר בכנסת "חוק המשילות" שהעלה את אחוז החסימה מ-2% ל-3.25% (כ-4 מנדטים). זה היה הרקע להקמת הרשימה המשותפת ב-22 בינואר 2015. החיבור החזיר את תחושת הלכידות לרחוב הערבי. הוא הציל את בל"ד מנפילה מתחת לאחוז החסימה ואפשר לרשימה המאוחדת לשאוף למספר מנדטים דו-ספרתי ולהפוך לגורם בעל משקל משמעותי בכנסת.
לקראת הבחירות הקרובות, שלוש מתוך ארבע המפלגות הערביות - חד"ש, תע"ל ובל"ד - סיכמו על חידוש "הרשימה המשותפת", כאשר רע"מ בראשות מנסור עבאס נותרה מחוץ לאיחוד. בראש הרשימה ניצב יו"ר חד"ש, יוסף ג'בארין ולצידו בראשות הרשימה יו"ר תע"ל אחמד טיבי ויו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה. מנסור עבאס לא הצטרף לרשימה המשותפת, בין השאר בשל הקו שהוא מוביל לתמיכה בכל קואליציה (מימין או משמאל) בתמורה להישגים אזרחיים, תקציבים ותוכניות חומש לחברה הערבית. חשוב להדגיש כי הרשימה המשותפת איננה מפלגה אחידה, אלא בלוק טכני ופוליטי המורכב משלושה זרמים רעיוניים שונים בחברה הערבית.