הפרק הנשכח של חסידי אומות העולם המוסלמים בקירגיזסטן - שהצילו עשרות אלפי יהודים

בעוד שזכרון השואה מקושר בדרך כלל למחנות ההשמדה ולאדמת אירופה הספוגה בדם, קיים פרק היסטורי מרגש וכמעט בלתי מוכר שהתרחש הרחק משם, בהרי קירגיזסטן שבמרכז אסיה. זהו סיפורם של עשרות אלפי יהודים שמצאו מקלט בקרב אוכלוסייה מוסלמית ענייה, שפתחה בפניהם את הבית ואת הלב ברגעים החשוכים ביותר של האנושות.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

עבור רוברט (רון) זינגר, יו"ר המרכז לאימפקט יהודי, הסיפור הזה אינו רק נתון היסטורי יבש, אלא עובדה קיימת שבזכותה הוא עומד כאן היום. "המספרים היבשים מדברים על כ-28 אלף פליטים, אך המציאות בשטח מספרת סיפור גדול בהרבה", מספר זינגר. אנחנו מעריכים שכ-50 אלף יהודים חבים את חייהם לאומץ הלב של תושבי קירגיזסטן, שפתחו את דלתם בפני זרים בעיצומה של המלחמה".

סיפורה של משפחת זינגר מתחיל בבסרביה (מולדובה של היום). עם הפלישה הנאצית ב-1941, אמו של רוברט, חנצ'ה, נאלצה לברוח יחד עם שלוש מאחיותיה לאחר שרוב בני משפחתן נרצחו בטבח אכזרי. לאחר נדודים מפרכים בדרכים, כשהן בנות 25 בלבד, הגיעו הצעירות לכפר הקטן והעני סרטנקה שבקירגיזסטן.

שם, בעיצומה של מלחמה עולמית שגרמה למחסור חמור במזון, פגשו הפליטות היהודיות את האוכלוסייה המקומית - מוסלמים סונים שחיו בתנאים בסיסיים ביותר. "אני עומד כאן היום כעדות חיה לנדיבותם של אותם אנשים. בזכות פת הלחם שהם חלקו עם משפחתי, השושלת שלנו לא נגדעה", משחזר זינגר. בזכותם זכיתי להקים בית בישראל ולהמשיך את הסיפור המשפחתי ששורשיו נטועים עמוק בערבה הקירגיזית".

החיים המשותפים בכפר יצרו פסיפס אנושי נדיר. היהודים והמוסלמים חיו כשכנים, חלקו את מעט הגידולים שעלו בשדות והגנו אלו על אלו. זינגר מדגיש כי דווקא כיום, בעידן של קיטוב הולך וגובר, יש חשיבות עצומה להזכרת היחסים הללו. "בימים אלו, בהם האנטישמיות והגזענות שוב מרימות ראש, הסיפור הזה הוא תזכורת חיונית. הוא מוכיח שגם בימים האפלים ביותר, האנושיות יכולה לגבור על הדת והמוצא. המוסלמים בקירגיזסטן ראו מול עיניהם קודם כל בן אדם, וזהו שיעור שכולנו חייבים לשנן היום".

הקשר בין העמים לא הצטמצם רק לסיוע פיזי. חוקרים מצביעים על מנהגים קירגיזיים עתיקים המזכירים באופן מפתיע את המסורת היהודית, החל מדרך שחיטת הבשר וניקוז הדם ועד להימנעות משבירת עצמות הכבש. קשרים אלו העמיקו את תחושת השותפות בין הפליטים למארחים.

כיום, הקהילה היהודית בקירגיזסטן מונה כ-1,500 איש בלבד, רובם מבוגרים המתגוררים בבירה בישקק. עבור זינגר, שימור הקשר איתם הוא חוב מוסרי. "האחריות שלנו היא כפולה: להוציא לאור את סיפור הגבורה השקט הזה שטרם סופר כראוי, ובמקביל, להושיט יד תומכת לקהילה היהודית הקטנה שעדיין שומרת על הגחלת בבישקק. זהו חוב מוסרי של דור הניצולים לדור המצילים", הוא מסכם.