"מרח את הזמן בשדה הקרב": עדויות חדשות על מח"ט צנחנים

חשיפת i24NEWS: כתבנו הצבאי, ינון שלום יתח, פרסם הערב (רביעי) במהדורה המרכזית עם מירי מיכאלי, עדויות חדשות אודות התנהגותו של מח"ט צנחנים, אלוף משנה עמי ביטון, בימי הלחימה הראשונים, מהעוטף – ותוך כדי הלחימה בעזה. הציטוטים מגיעים ברקע טענות של מפקדים על התנהלות לא ראויה מצד האל"מ, כאשר . העדויות נכתבו בזו אחר זו על ידי קצינים שחשו חובה מוסרית לדווח למפקדו דאז של ביטון, אלוף דן גולדפוס.

ראשית ראוי לספר כי אל"מ ביטון הוא קצין מצטיין. בעבר, מפקד מחלקה בגדוד 101 העניק לו מי שהיה אז מח"ט הצנחנים, אביב כוכבי, צל"ש אישי. הקשר בין השניים האלה נמשך שנים רבות, אותו כוכבי בחר באל"מ ביטון להקים את היחידה הרב מימדית - הבייבי של הרמטכ"ל ה-22. ביטון, התקדם וביצע מספר תפקידי מפתח - מפקד פלוגת לוחמים באינתיפאדה השנייה, קצין אג"ם של צנחנים ומח"ט האוגדה הצפונית בעזה. עם זאת, 15 קצינים שעבדו בצמוד אליו - פרשו תוך שש שנים בעקבות טענות על התנהלותו.

הכתבה המלאה:

"בשביל המח"ט חיילים זה אוויר - לא יותר מזה"

"אני חש חובה מוסרית לדווח לך על התנהלותו של המח"ט במלחמה - בעיני אינה הולמת כל אדם באשר הוא, ובפרט מפקד בכיר בצה"ל", כך כתב מג"ד שריון במילואים, שהגדוד שלו שירת תחת ביטון לאלוף גולדפוס, כשהיה מפקד אוגדה 98, אוגדת קומנדו צנחנים. "התנהלותו של מח"ט הצנחנים אליה נחשפתי, הייתה קיצונית לרעה ומנוגדת לערכים המנהיגותיים והאנושיים, בראשם – כבוד האדם ודוגמא אישית. מח"ט הצנחנים היה מדבר לכפופים אליו בחוסר כבוד, משפיל ופוגע" .

בעוד תדמיתו כלפי חוץ היא של מפקד עז ונערץ, החפ"ק הקרוב שלו מעיד כי "עיקר ההערות הפוגעניות היו מופנות לקדמית החטיבה ולקצינים בחפ"ק המח"ט. האנשים הקרובים אליו ביותר. חלק מהעדויות מתארות יחס בעייתי כלפי לוחמי החטיבה שנלחמו בקרבות עזים ברצועת עזה".

"בית המח"ט הפך לבית תענוגות", תיאר אחד הקצינים את המקום ממנו מנהלים את הלחימה. לפחות כמה מהם העידו שבזמן שחיילים אכלו בשטח מנות קרב - המח"ט ביטון נהנה מאוכל מפנק שהגיע אליו במיוחד לשדה הקרב, לא מדובר על פעם אחת - אלא מעשה כמעט יום יומי.

"חלק מהחיים הטובים בבית המח"ט היו משלוחי האוכל והאוכל המבושל שכבר לא היו אירוע מיוחד, אלא הפכו לעניין שבשגרה, במיוחד בח'אן יונס. זה הגיע לכדי כך שהסמג"ד שלי שאל את הקל"ח (קצין לוגיסטיקה חטיבתי) ישירות, כשראה עוד משלוח שניצלים מגיע מהארץ – אם הם לא מתביישים לאכול כשהחיילים אוכלים מנות קרב? גדלתי אצל מפקדים שהיו אוכלים אחרונים אחרי החיילים", סיפר קצין נוסף, "וכאן מכניסים למח"ט כל יום שווארמות ודברים מיוחדים שהוא מבקש בשביל ארון הממתקים".

נזכיר, כל זה קורה בזמן שלוחמי הצנחנים עמוק בתוך הרצועה ולא יוצאים הביתה להתרעננות מהלחימה יותר חודשיים וחצי, מהיום שהוקפצו לגזרת הדרום ב-7 לאוקטובר - הורים רבים התלוננו שלא שמעו מהילדים שלהם זמן רב.

הסיבה לשהות הארוכה, לפי הקצינים - התנגדות עיקשת של המח"ט עמי ביטון חרף ניסיונות שכנוע של מספר גורמים בכירים בצה"ל. אחד מהם מספר לנו: "בסוף עמי השתכנע רק כשהבין שזה פוגע בתדמית שלו". חטיבת הצנחנים הוקפצה בשביעי לעשירי וניהלו קרוב עזים וחתרו למגע, בשעות האלה יש לחטיבה הרוגים ופצועים - 17 לוחמים איבדה החטיבה באותו יום.

מפקדת החטיבה התמקמה בשדרות. כך תוארו השעות הראשונות ללחימה כפי שכותב קצין בכיר בחפ"'ק שהיה שם: "הוקפצנו לשדרות, לאורך כל היום נמנענו בצורה קיצונית מלהסתכן. מג"דים סביבנו חותרים למגע ואנחנו תמיד מאחור. כל פעם שהעזתי ללכת זיג קדימה נעניתי בצעקות. הקצה היה במחסום ארז כשהיו בפנים חמישה לכודים מוקפים בהמון, שומעים מחבלים על הדלת והמח"ט עושה הכל למרוח את הזמן". 

"כל זאת בזמן שהמפקדים מסביב דוחפים בכוח לפעולה. אין לי דרך להסביר את זה", הוא כתב לאלוף גולדפוס, "חוץ ממוג לב וחוסר חתירה למגע - לאורך כל חמשת חודשי המלחמה שמרנו כל הזמן על המיקום הכי אחורי שאפשר וכל מעבר הכי פשוט וקל נעשה בקריזות וחוסר שליטה עצמית חריגים".

לפי הטענות – מח"ט הצנחנים לא חתר למגע. כמה שבועות קדימה, הצנחנים מובלים את ההתקפה על בית החולים אל קודס. ניהלנו את המלחמה, הוא כותב, מתוך 24 שעות ביממה 18 מתוכן נעול בחדר או ישן בווטסאפ עם קמב"ציות וריכולי דש"בים (דיוני שיבוצים). 

תחילת תנועה להתקפה בלילה על בית חולים אלקודס - דבר שהיה חריג יחסית כי עבדנו לרוב ביום - המח"ט מתייעץ עם חבר נוסף שהיה איתנו מקביל אליו בדרגות מהיכן לפקד על האירוע והוא המליץ לו לצאת מהבית ולפקד על ההתקפה מנקודה משפיעה ובטוחה קרובה ליעד. עמי עונה לו בזלזול שאין סיבה להסתכן ונשאר בקן האחרון בחטיבה".

לפי העדויות - אחרי חמש דקות נדרס אחד הלוחמים והמג"ד מדווח על הרוג. "חבר של המח"ט מנער אותו שיתעורר ואומר לו בוא נצא לשטח ונגיע למג"ד. הוא לוקח שמיכת פליז והולך לישון ועונה בזלזול. בשבילו, חיילים זה אוויר - לא יותר מזה".

עוד עדות של קצין שופכת אור נוסף על מה שהתרחש: "כשבוצע הקפ"ק 2 אני זוכר את עמי מגיע עם כרבולית לבנה ומנהל את הקפ"ק בקשר ונרדם תוך כדי שהמג"דים עולים בקשר, הוא אומר להם שלא קלטו אותם טוב ושיחזרו שוב על הדיווח".

וכך תוארה התנהלותו של המח"ט ביטון בקרב אחר בשכונת זייתון: "בהתקפה של 202 וגדוד השריון הגיע מג"ד הסיירת לבית בשלב הכניסה לשכונה של הגדודים והיה מופתע לגלות שעמי ישן בחדר ולא נמצא בכלל בקשב למה שקורה בהתקפה. שאל אותנו אם זה קורה ככה – בלית ברירה אמרנו שכן – זה לא חדש. באותו בית עלה פעם לוחם ללא קסדה לקומה השנייה בה היה החמ"ל והחדר של עמי, עמי יצא בדיוק מהחדר וצרח עליו למה הוא עולה בלי קסדה בזמן שהוא יחף ועל חצי ב'". 

בזמן שלוחמי החטיבה הסתערו על השכונה שורצת המחבלים המח"ט שלהם, זה שאחראי שיחזרו הביתה בשלום נשאר מאחורה, לישון. שלושה מהקצינים העלו טענות קשות בנוגע להתנהלות של ביטון ביחס לפצועים ולהרוגים. קודש הקודשים של הצבא. "במהלך הלחימה היה ניכר שעמי לא רוצה להתעסק בכלל עם ההרוגים והפצועים. הייתה טבלה שכל יום הוא דייק אותה יותר ויותר ובכל דיוק תמיד צרמו לי האמירות של "הוא נהרג תחת ביסל"ח", "הוא תחת גדוד השריון". כאילו הרצון שהמספרים של החטיבה יהיו נמוכים ולנסות להוריד בכמות האירועים בהם היו נופלים". 

הטענות האלה שהעלנו כאן מספרים קצינים ששירתו תחת עמי ביטון קשות, מדובר בטענות שעלו כבר לפני מספר חודשים אך ללא מענה לוחמי הצנחנים ניהלו קרבות גבורה בעזה ובדרום לבנון ולאחרונה גם במובלעת הסורית הם גיבורי ישראל, לא פחות - וראוי שיקבלו את היחס הטוב ביותר מהמפקדים.