עם שירים שכתב בשבי: שגיא דקל חן מופיע לראשונה בניר עוז

שורד השבי שגיא דקל חן מופיע הערב (שני) לראשונה בקיבוץ ניר עוז ממנו נחטף בשבעה באוקטובר. דקל חן יעלה על הבמה במסגרת במסגרת פסטיבל ישראל 2026, שמציין 65 שנים להיווסדו - וישיר בפעם הראשונה תשעה שירים שכתב והלחין במעמקי השבי, יצירות שהפכו לפסקול ההישרדות של 498 ימיו שם.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של i24NEWS עברית <<<

בתוכניית הפסטיבל, נכתב על המופע של דקל חן: "עם שובו הביתה, כשהמנגינות עוד מהדהדות בראשו ומאיימות להישכח, החל שגיא בתהליך יצירה ועיבוד ארוך בהפקה מוזיקלית של ליעד גרושקה ועידן שניאור. שגיא העניק חיים וצלילים למילים שנשמרו בתוך הבטן והראש שלו חודשים ארוכים. הוא בחר באומץ שהסיפור שלו, של משפחתו ושל הקהילה שלו, והשירים שכתב בשבי יצאו אל העולם לראשונה בהופעה. הופעה באותו מקום ממש, בבית".

"זהו ערב מיוחד שיתחיל עם כניסת הקהל בשער הקיבוץ, ימשיך בין השבילים מלאי הזיכרונות ועד הדשא המחזיק כל כך הרבה חוויות חיים. המופע מורכב מהשירים של שגיא לצד סיפורים ויצירות נוספות - כל יצירה מספרת סיפור של חיים ומוות או של מה שביניהם. את המופע מלווים להקה ואורחים מיוחדים, ביניהם כמה מהאמנים הבולטים במוזיקה הישראלית, וגם כמה חברים- פדויי השבי, בנים למשפחות שכולות, אחים לדרך ועוד".

דקל חן אמר על המופע כי "אני לא זמר, אני אבא ששר. מעולם לא התכוונתי להיות זמר או לשיר. נחטפתי, לקחו לי הכול. התעוררתי שם בבית חולים עם יד חבושה שלא מגיבה, רגל מגובסת, אזוק למיטה, אפילו את העגיל הם לקחו. מה שהם לא לקחו פשוט כי לא ידעו, זה את הכוח האמיתי, בפנים. זה שעזר לי לשמור על התקווה, הבריאות והשפיות. המוזיקה הייתה שם בשבילי ברגעים הכי קשים, שירים של אחרים שהתנגנו לי בראש. אחרי מספר חודשים בשבי מצאתי את עצמי מתחיל ליצור שירים. לא יכולתי לכתוב אותם, שיננתי בראש את המילים, לא יכולתי לנגן או לשיר אותם, אז את המנגינות רק דמיינתי".

"ב-15.2.25 שוחררתי מהשבי", הוא מוסיף. "לאחר יומיים, בלילה, בבית החולים (הנכון) הלכתי לחדר צדדי, ועם קול של קרפדה ללא חמצן, בשקט, אפילו עם קצת בושה, הקלטתי לעצמי בטלפון את כל תשעת השירים, מילים ולחן. את המופע הראשון שלי אני אעשה בניר עוז, בבית שלי. זה אותו הדשא שעליו רצתי כל הילדות, הדשא שבו הכרתי את מילי לראשונה, זה שגידלתי עליו שתי בנות, הדשא שעליו נלחמתי, והדשא שבו נפלו חבריי. זה דשא עם ירוק אחר. זה הדשא שעליו היו אירועים שמחים בעבר, ומאז בעיקר הלוויות. האירוע הפעם הוא לא חגיגה, לא מסיבה, לא סגירת מעגל, לא ניצחון… הוא פשוט חלק מהסיפור. יהיו שם שירים שלי, שירים של אחרים, אמנים וחברים אורחים וגם הרבה סיפורים".

"האירוע חשוב לי מאוד. הקיבוץ חשוב לי מאוד. והלוואי וייבנה מחדש עם חיים חדשים. מקווה שהאירוע הזה יהיה אבן ביסודות שלו. זה הסיפור גם שלכם ושלכן. מוזמנים".

קיבוץ ניר עוז מסר: "ניר עוז הוא בית. בית של זיכרון, של חוסן, של תקווה ועתיד. אנו מזמינים אתכם להגיע אלינו לשוטטות קצרה המבקשת לחבר בין העולמות. חברים יקבלו את פניכם, ויהיו שם לצידכם בשבילים שיעברו בין חלק ממוקדי התופת של שבעה באוקטובר. עבורנו, ההליכה הזאת בתוך הקיבוץ, במקומות שספגו את הכאב הגדול ביותר, היא עדות חיה לסיפור שלנו, למה שהיה, מה שקרה, מה שנותר, ולמה שאנחנו בונים מחדש בכל יום. האירוע הזה גדול ומשמעותי מאוד. אנחנו מתרגשים מההזדמנות לאירוע מלא השראה ותקווה. בואו לעבור את הדרך הזאת, להסתכל למציאות בעיניים ולהישיר מבט אל העתיד דרך המוזיקה והסיפורים ששגיא הביא איתו מהחושך הכי גדול. בואו, מחכים לכם בבית".

מנכ"ל הפסטיבל אורי ועקנין: "פסטיבל ישראל הוא בראש ובראשונה מפגש חי בין אמנים, יוצרים וקהל. השנה, בתקופה כזו, עצם קיומו של המפגש הזה אינו מובן מאליו. אנחנו גאים להציג תוכנית אמנותית רחבת היקף שנוצרה מתוך שיתוף פעולה של מאות אמנים, שותפים ואנשי תרבות, ולהמשיך לקיים מרחב פתוח של יצירה, סקרנות ושיח. עבורנו, קיומו של הפסטיבל הוא לא רק הישג הפקתי או אמנותי אלא ביטוי למחויבות להמשיך לפעול, ליצור ולפגוש זה את זה גם בתקופה מורכבת".

"פסטיבל ישראל הוא הזמנה ציבורית לדרוש בשלומנו, ומציע יצירה הנולדת באזורים שבהם החברה יכולה להמציא את עצמה מחדש," אומרות מיכל ועקנין ודפנה קרון, המנהלות האמנותיות, ומוסיפות: "התוכנית מבוססת על אמנות ככלי הישרדות או כהצעה להפעיל את הדמיון המשותף. דרך קשת רחבה של יצירות מקור ביקשנו להניח פרספקטיבות שפוערות מרחק מן המיידי, ודרכן לשרטט רישום אחר של המציאות. ביקשנו לחשוב על המושג "מחר" - מחר שדרכו אפשר ללמוד את ההווה, להישיר מבט אל האתמול, וכאפשרות, וגם כהכרח, לדמיין עתיד - לא מתוך מחשבה שהכול טוב או יהיה טוב, אלא כנקודת מבט רחבה שפותחת אפשרויות לפעולה".

ענבר אפק, יו"ר העמותה: "פסטיבל ישראל ירושלים הוא נכס תרבותי לאומי המייצר לאורך עשרות שנים מרחב של יצירה, מפגש ושיח עבור קהלים מגוונים. אנו גאים להמשיך לקיים את הפסטיבל גם במציאות המורכבת הנוכחית מתוך אחריות עמוקה לתרבות הישראלית ומתוך אמונה בחשיבותה לריפוי ולחוסן חברתי".

כזכור, שגיא שוחרר משבי חמאס ב-15 בפברואר 2025, אחרי 498 ימים. איתו שוחררו גם סשה טרופנוב ויאיר הורן. אשתו אביטל, ששרדה את הטבח כשהיא בהיריון מתקדם עם בתם, סיפרה אז על המאבק הארוך להשבתו. "לאורך המסע, היו כאלה שניסו לומר לי שלא אצליח, והיו כאלה שאמרו שהסוף יהיה טוב. בכל פעם מחדש, הזכרתי לעצמי שאני צועדת אותו ביחד עם שגיא - הוא במלחמת קיום ואני במלחמת תקווה. ידעתי שלא משנה איזה ימים נעבור ואיזה סיכוי יש לשגיא לחזור, זה עוד יקרה והוא יחזור אלינו!".

"שגיא לא ראה אור יום מה-7 באוקטובר, ולא ידע מה קרה איתי ועם הבנות", חשפה אביטל את התנאים הקשים בהם הוחזק שגיא, "הפעם הראשונה שבה גילה מה מצבנו, היתה יום לפני שחרורו. עד אז הוא לא ידע שאנחנו בחיים, והחזיק מעמד בזכות האהבה. גילינו שעשינו הרבה דברים, כל אחד בעולמו, בדיוק כמו שהשני ביקש וייחל בצד שלו".