הצעת טראמפ שסוריה תטפל בחיזבאללה מסכנת את ישראל | פרשנות

הצהרתו החריגה של נשיא ארצות הברית טראמפ שלפיה על סוריה ומנהיגה החדש א-שרע לטפל בחיזבאללה "טוב יותר מישראל" אינה רק ביקורת נקודתית על מדיניותה הביטחונית של ישראל בלבנון. מדובר בביטוי מובהק לתפיסה אסטרטגית חדשה של ממשל טראמפ, המבקש לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון בעקבות היחלשותו של הציר השיעי בהובלת איראן וקריסת הסדר האזורי הישן. אך מי ימלא את הוואקום שהשאיר אחריו הציר השיעי - והאם מדובר בגורם עדיף מבחינת ישראל?

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

מאז גיבוש הסכם הפסקת האש בין ארצות הברית לאיראן טראמפ אינו מהסס להשמיע ביקורת פומבית כלפי ממשלת ישראל וראש הממשלה נתניהו. הוא הביע חוסר שביעות רצון מהמשך התקיפות הישראליות בלבנון ואף טען כי ישראל פועלת לעיתים באופן שאינו מידתי ופוגעת ביציבות האזורית. במקביל העניק טראמפ גיבוי מפתיע לא-שרע, מי שבעבר היה מזוהה עם ארגונים ג'יהאדיסטיים וכיום מוצג בוושינגטון כשותף אפשרי לבניית סוריה החדשה ולהרחקתה מהשפעת איראן וחיזבאללה.

אולם מאחורי היוזמה האמריקנית מסתתרת שאלה אסטרטגית עמוקה: האם החלפת ההשפעה האיראנית בלבנון ובסוריה בהשפעה סורית-טורקית תוביל ליציבות אזורית או תיצור דווקא איום חדש ומורכב יותר על ישראל?

בשנים האחרונות עבר "ציר ההתנגדות" השיעי טלטלה חסרת תקדים. חמאס נחלש משמעותית בעזה, חיזבאללה איבד חלקים מרכזיים מיכולותיו, ומשטרו של בשאר אלאסד קרס. אולם, ההנחה כי היחלשות איראן תביא בהכרח לשלום וליציבות מתבררת כבעייתית. אל תוך הוואקום שנוצר נכנסת בעוצמה טורקיה בהנהגת ארדואן, המבקשת למצב עצמה כמנהיגת המחנה הסוני וכגורם המרכזי בעיצוב המזרח התיכון החדש.

בשנה האחרונה החריפה אנקרה את הטון כלפי ישראל. ארדואן תקף את מדיניותה של ירושלים, האשים אותה בפגיעה ביציבות האזור והתנגד לכל שינוי עתידי במפת סוריה שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים הטורקיים. במקביל, משרד החוץ הטורקי הציג את ישראל כ"איום המרכזי על ביטחון האזור" והאשים אותה בהרחבת הסכסוך ובהסלמת המתיחות במזרח התיכון.

הרטוריקה הטורקית אינה מסתיימת בהצהרות בלבד. מאז נפילת משטר אלאסד מגבירה טורקיה את מעורבותה הצבאית והמדינית בסוריה. אנקרה מסייעת לממשלו של א-שרע בבניית מוסדות המדינה והצבא החדשים ומקדמת הסכם הגנה רחב היקף שיאפשר לה לספק הגנה אווירית, ייעוץ צבאי ותמיכה לוגיסטית לממשלה הסורית החדשה. במקביל, פועלת טורקיה להרחבת אחיזתה במרחבים אסטרטגיים ברחבי סוריה, תוך ניצול היחלשותן של המעצמות המסורתיות באזור.

מבחינת ישראל, מדובר בהתפתחות מדאיגה. החשש בירושלים הוא שהקמת בסיסים טורקיים קבועים באזורי מפתח כמו חלב, תדמור ופלמירה תפגע בחופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי ותיצור מציאות ביטחונית חדשה בגבול הצפוני. על פי פרסומים זרים, אף נרשמו לאחרונה תקריות חיכוך בין מטוסים ישראליים לטורקיים בשמי סוריה – סימן ראשון לפוטנציאל ההתנגשות בין שתי המעצמות האזוריות.

כאן טמון הפרדוקס האמריקני. וושינגטון רואה בא-שרע שותף יעיל לייצוב סוריה, למאבק בשרידי דאע"ש ולהרחקת הכוחות הפרו-איראניים. בתמורה לניתוק הקשרים עם טהרן ולסילוק חיזבאללה ומשמרות המהפכה, מציעה ארצות הברית לגיטימציה בינלאומית, השקעות כלכליות וסיוע נרחב לשיקום סוריה. אלא שככל שסוריה תתחזק תחת המטרייה הביטחונית והכלכלית של טורקיה וקטר, כך תהפוך אנקרה ליורשת בפועל של ההשפעה האיראנית בלבנט. במילים אחרות, במקום הציר השיעי המובל על ידי טהרן, עלול לקום ציר סוני נאו-עות'מאני בהובלת טורקיה, סוריה וקטר - ציר הנהנה מלגיטימציה בינלאומית רחבה, מקשרים הדוקים עם וושינגטון ומחברותה של טורקיה בנאט"ו.

החשש המרכזי במערכת הביטחון הישראלית הוא שהמאבק המסורתי מול חיזבאללה יהפוך בהדרגה למאבק מורכב הרבה יותר מול התבססות טורקית בסוריה ובלבנון. בעוד שבעבר סומנה איראן כאיום האסטרטגי המרכזי, יותר ויותר גורמים מזהים כיום את טורקיה המתעצמת כאתגר ארוך הטווח הבא של ישראל. מעורבותן של טורקיה, קטר ופקיסטן במאמצי התיווך מול איראן ובהשגת הסכם הפסקת האש האחרון מחזקת את התחושה כי מתגבש סדר אזורי חדש, שבו ארצות הברית נשענת על ציר סוני מתון לכאורה, בעוד היחסים בין הבית הלבן ללשכת נתניהו חווים מתיחות גוברת.

לסיכום, הצעתו של טראמפ להטיל על א-שרע את האחריות לטיפול בחיזבאללה עשויה להיראות כמהלך פרגמטי שנועד לצמצם את החיכוך בין ישראל ללבנון. במבט צר ומיידי זה יכול להיות מהלך נכון אם ארה"ב תצטרף למערכה בתמיכתה בישראל ובממשלת לבנון כדי לפרק את חיזבאללה. במקרה כזה מעורבותה של סוריה מצפון יכולה לסייע להשיג את המטרה מהר יותר, שהרי בעבר סוריה של אלאסד נתנה מחסה וסיוע לכל מפקדי החיזבאללה שברחו מאימת תקיפות הטילים של ישראל. אולם במבט רחב יותר היא עשויה לסמן את ראשיתו של מאבק גאופוליטי חדש על השליטה בלבנט. השאלה אינה רק האם סוריה מסוגלת להתמודד עם חיזבאללה, אלא מי ימלא את הוואקום ביום שאחרי. אם פירוקו של הציר השיעי יוביל להתבססותו של ציר סוני נאו-עות'מאני בהובלת טורקיה, ישראל עלולה למצוא עצמה מול מצב אסטרטגי חדש, מורכב ובעל לגיטימציה בינלאומית רחבה יותר מזה שהכירה בעבר. משום כך, לצד המאבק המתמשך מול איראן תידרש ירושלים בשנים הקרובות לגבש מדיניות ברורה שתציב קווים אדומים מול שאיפותיה האזוריות של אנקרה ותמנע את הפיכתה לבעלת הבית החדשה של המזרח התיכון בחסות אמריקנית.

ד"ר איתן לסרי, מנכ"ל "אתגר - פתרונות אסטרטגיים ויזמות", הוא מומחה לממשל, מדיניות ציבורית וגאואסטרטגיה, לשעבר יועץ לראשי ממשלה ופרשן לענייני ביטחון ומזרח תיכון.