המלכודת האיראנית לטראמפ: האם טהרן מנסה למשוך את המשבר עד בחירות האמצע? | פרשנות

ייתכן שהמערכה בין איראן לארצות הברית נכנסת לשלב שבו השאלה המרכזית כבר אינה מי ניצח במלחמה, אלא מי יצליח למשוך את הזמן עד בחירות האמצע בארצות הברית.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

בתקשורת האיראנית חוזר מסר שלפיו טהרן אינה ממהרת לספק לנשיא דונלד טראמפ הישג - לא צבאי ולא דיפלומטי. לפי ההיגיון הזה, היעד האיראני עשוי להיות למנוע מטראמפ להגיע לבחירות האמצע כשהוא יכול להציג לציבור האמריקאי פתרון למשבר.

האסטרטגיה האיראנית, לפי התפיסה הזו, היא להשאיר את המערכה בשטח האפור: לא להידרדר בהכרח למלחמה כוללת שתאפשר לארצות הברית להכריע, אך גם לא להגיע להסכם שיאפשר לטראמפ להכריז על ניצחון.

מבחינת טהרן, די בכך שטראמפ יגיע לבחירות כאשר סוגיית איראן עדיין תלויה ועומדת - ללא הכרעה צבאית, ללא הסכם משמעותי וללא פתרון יציב לסוגיית מצרי הורמוז והאיום על תשתיות האזור.

טראמפ בין המלחמה לבוחר האמריקאי

ההיגיון האיראני נשען גם על נקודת התורפה הפוליטית של טראמפ. מצד אחד, הוא מתקשה לקבל את התנאים שטהרן מציבה; מצד שני, המשך המלחמה או הסלמתה עלולים לגבות ממנו מחיר פוליטי וכלכלי דווקא בתקופה שבה הוא מתקרב לבחירות האמצע.

אם טראמפ יבחר לפתוח מחדש במלחמה, הוא עלול להתמודד עם מערכה ארוכה, יקרה ולא פופולרית יותר. במקביל, תגובה איראנית דרך הורמוז או פגיעה בתשתיות ובנתיבי האנרגיה עלולה להגדיל את הלחץ הכלכלי בתוך ארצות הברית.

מנגד, ההימור האמריקאי הוא שהלחץ הכלכלי והסגר יכריעו בסופו של דבר את טהרן ויאלצו אותה לסגת. מאחורי ההנחה הזו עומדת האמונה שלפיה לכלכלה האמריקאית יש חוסן גדול בהרבה מזה של איראן, ולכן וושינגטון יכולה להרשות לעצמה להמתין.

אלא שלא בטוח שטהרן רואה את הדברים באותה צורה. ישנם אנליסטים הסבורים כי איראן עשויה להיות מוכנה לספוג לחץ כלכלי ממושך, גם במחיר כבד עבור האוכלוסייה והמשק.

וכאן נולד ההימור האיראני: טראמפ אינו מנהל רק מערכה מול איראן - הוא מנהל במקביל מערכה מול הבוחר האמריקאי.

הורמוז הופך לבעיה פוליטית

דו"ח התעסוקה הרשמי לחודש יולי הצביע על ירידה של 23 אלף משרות והוסיף לחץ על הממשל והרפובליקנים. הממשל ממשיך לטעון כי יסודות הכלכלה האמריקאית איתנים, אך עבור הציבור האמריקאי התמונה מושפעת גם ממחירי הדיור, המזון ושירותי הבריאות.

אם במקביל מחירי האנרגיה ימשיכו להיות מושפעים מהמשבר במפרץ, והוויכוח סביב מצרי הורמוז יימשך, סוגיית החוץ עלולה להפוך במהירות לסוגיה פנימית.

עבור איראן, הזמן פועל אחרת. טהרן יכולה להסתכל על נובמבר כעל יעד שאליו היא צריכה להגיע בלי להעניק לטראמפ הישג. טראמפ, לעומת זאת, מסתכל על נובמבר ורואה דדליין פוליטי.

ככל שמשבר הורמוז נמשך, כך עלול הלחץ הכלכלי על ארצות הברית לגדול - וככל שהלחץ יגדל, כך עלולה לגדול גם הפגיעות הפוליטית של הנשיא.

לכן, מבחינת איראן, אין הכרח לפתוח את הורמוז לחלוטין או לחסום אותו לחלוטין. מספיק שהסוגיה תישאר לא פתורה, שהשווקים יישארו עצבניים, שמדינות המפרץ ימשיכו לחשוש ושלטראמפ לא יהיה פתרון שאותו יוכל להציג לבוחר האמריקאי.

לא לנצח את טראמפ – למנוע ממנו לנצח

זו למעשה יכולה להיות תשובתה של איראן להימור האמריקאי על קריסה כלכלית: וושינגטון אומרת, "נלחץ על איראן עד שתיאלץ לוותר", וטהרן משיבה, "נחכה עד שאתם תבקשו תוצאה".

אם זה אכן ההיגיון האיראני, טהרן אינה זקוקה לניצחון צבאי על ארצות הברית. היא אינה חייבת להביס את טראמפ ואפילו אינה חייבת לפתוח במתקפה גדולה.

היא צריכה למנוע ממנו ניצחון, להשאיר את הורמוז לא פתור ואת האיום על תשתיות המפרץ בעינו, למנוע פריצת דרך במשא ומתן ולשמור את סוגיית איראן על סדר היום האמריקאי גם כשהבוחר כבר מתחיל לחשוב על הבחירות.

במובן הזה, משבר איראן עלול להפוך עבור טראמפ למה שהפך משבר בני הערובה באיראן עבור הנשיא ג'ימי קרטר - משבר חוץ שמחלחל פנימה, הופך לבעיה כלכלית, אחר כך לבעיה פוליטית ולבסוף לבעיה אלקטורלית.

הפרדוקס הוא שטראמפ אולי יצא למלחמה כדי לשבור את איראן, אבל אם איראן תצליח למשוך את המערכה עד הבחירות, היא עלולה לנסות לעשות את ההפך: לא לשבור את טראמפ, אלא לקשור אותו אליה.

וזה כבר משחק אחר לגמרי.