האיש שניסה יותר מדי: הסוף העצוב של הפנומן כריסטיאנו רונאלדו

בדקה ה-91 בדאלאס, כשמיקל מרינו הכניס את הכדור לפינה השמאלית התחתונה של דיוגו קוסטה, נגמר משהו גדול מעוד משחק מונדיאל. נגמרה אחת הקריירות הבינלאומיות הגדולות בתולדות המשחק, בלי הגביע היחיד שחסר בה.

כריסטיאנו רונאלדו, בן 41, עזב את המגרש בדמעות. חמש פעמים הוא זכה כדור הזהב, עם 11 שערים בשש הופעות בטורניר, אך מעולם לא סיים מעל המקום הרביעי במונדיאל.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

האיש ששבר כל שיא אישי אפשרי, לא הצליח לגעת בהישג האולטימטיבי, שמסי יריבו הארגנטינאי המושבע השיג רק לפני ארבע שנים ועדיין חולם להשיג בפעם השנייה ברציפות.

וכאן טמונה הטרגדיה - לא בהפסד עצמו, אלא בסיבה לו.

בגיל 41, רונאלדו הוא צל של השחקן המבריק שהיה. כולם רואים את זה, חוץ מהאיש הגדול עצמו.

הוא הגיע למונדיאל 2026 כשחקן השני הכי מבוגר בטורניר, רדוף אובססיה למספר עגול: 1,000 שערי קריירה. עוד שיא אישי, עוד אבן דרך.

הוא כבש שלושה שערים בטורניר בגיל 41 זה הישג שרוב החלוצים בני ה-25 היו חותמים עליו. אבל מי שראה את פורטוגל במונדיאל הזה, ראה קבוצה שמשחקת עם תשעה שחקנים וחצי. רונאלדו כבר לא לוחץ, כבר לא חוזר לאחור, כבר לא זז בלי כדור. הוא מחכה. מחכה לרגע, לפנדל, לכדור מוגבה. ובינתיים, הקשרים ז'ואאו פליקס וברונו פרננדש נאלצים לכסות עליו ולרוץ כפול.

מול ספרד, ההתקפה המסוכנת ביותר שלו הייתה בעיטת וולה ספונטנית בדקה ה-12 שנבלמה על ידי אונאי סימון. זו הייתה, אגב, ההגבהה היחידה של פורטוגל אל השער בכל המחצית הראשונה.

בחצי השני, פורטוגל כולה לא בעטה ולו פעם אחת למסגרת. היא רשמה מדד xG (שערים צפויים) נמוך של 0.6 בלבד, מול 1.77 של הספרדים.

הנתונים היבשים מספרים סיפור מרשים: השחקן השני בהיסטוריה שפתח ב-25 משחקי מונדיאל, מיד אחרי מסי. אבל הנתונים לא מספרים את מה שהעיניים ראו. שלואיס דה לה פואנטה ניצח את המשחק עם הספסל שלו, שחקנים כמו פראן טורס וכובש השער מיקל מרינו, בזמן שרוברטו מרטינס לא העז להוריד את רונאלדו עד שהיה מאוחר מדי.

זו הבעיה עם אגדות. אף מאמן לא רוצה להיות זה שיושיב את כריסטיאנו רונאלדו על הספסל במונדיאל האחרון שלו. אז האגדה משחקת, והנבחרת הפסידה.

"אלוהים היה נדיב אליי"

יום לפני המשחק, רונאלדו אמר לעיתונאים: "אלוהים היה כל כך נדיב אליי. הוא נתן לי הכל, הרבה יותר ממה שציפיתי להשיג."

יש במילים האלה משהו נוגע ללב ומשהו עצוב מאוד. כי האיש שקיבל הכל, לא הצליח לקבל את הדבר האחד שדרש ממנו מעט ויתור, ולדעת להיות חלק ממשהו שגדול ממנו. טוב היה עושה מרטינס אם היה שומר את רונאלדו כקלף מנצח בספסל.

מסי, בן ה-39, עדיין כאן, במרחק שלושה משחקים בלבד מזכייה שנייה ברציפות. ההשוואה הזו תרדוף את רונאלדו לנצח. לא כי מסי בהכרח מוכשר ממנו (על השאלה הזו יתווכחו חובבי הכדורגל לעד) אלא כי מסי, בשלהי הקריירה, למד לשחק פחות כדי שהקבוצה שלו תספק ותשחק יותר. רונאלדו מעולם לא למד את השיעור הזה.

רונאלדו עוזב את הבמה הבינלאומית עם כל השיאים האפשריים, אך ללא המונדיאל. מהטורניר הזה נשארה בעיקר התמונה של החיבוק עם ימאל בסיום, רגע שכבר הפך לסמל היסטורי: הדור הבא מחבק בעדינות את הדור שלא ידע מתי ללכת.

וזו, בסופו של דבר, הטרגדיה של כריסטיאנו רונאלדו. לא שהוא לא ניסה מספיק. אלא שהוא ניסה יותר מדי, במשך זמן רב מדי, ולבד מדי.