ממצרים העתיקה לטיקטוק: גלגוליה של האנטישמיות, השנאה העתיקה בעולם | מיוחד לסופ"ש

בעוד שהמונח "אנטישמיות" קיים פחות מ-150 שנה, השנאה ליהודים מלווה את האנושות כבר למעלה מאלפיים שנה. סקירה היסטורית חושפת כיצד המנגנון של השנאה העתיקה בעולם נולד, שינה צורה וכיום "שורף" את הרשתות החברתיות.

שורשי השנאה אינם בגרמניה הנאצית ואף לא באסלאם, אלא באלכסנדריה של המאה השלישית לפני הספירה. ההיסטוריון המצרי מנתון הפיץ אז את מה שניתן לכנות ה"פייק ניוז" הראשון: טענה שהיהודים הם צאצאים של מצורעים שגורשו ממצרים. 

הסטראוטיפ של היהודי כ"מפיץ מחלות" וכזר המוזר השומר על מנהגים תמוהים, ליווה את האימפריה הרומית והוביל לאלימות כבר בעת העתיקה.

עם עליית הנצרות, השנאה קיבלה גושפנקה דתית רשמית. ההאשמות על מותו של ישו הובילו לדמוניזציה שנמשכה מאות שנים, שכללה עלילות דם, פוגרומים וגירושים המוניים באירופה. 

תחת האסלאם, היהודים הוגדרו כ"בני חסות" (ד'ימים) – מעמד שהעניק הגנה וחופש דת תמורת מס גולגולת, אך כרוך היה בנחיתות חברתית, ולעיתים אף בסימני היכר מזהים והשפלות.

1879: המיתוג מחדש של השנאה

במאה ה-19 השנאה עברה "מיתוג מחדש". בשנת 1879 טבע העיתונאי הגרמני וילהלם מאר את המונח "אנטישמיות". מטרתו הייתה להפוך את שנאת היהודים מעניין תיאולוגי לעניין של דם וגנטיקה. היהודי הפך מ"כופר" ל"איום ביולוגי" ולפולש המאיים על הגזע הגרמני – אידיאולוגיה שהיוותה את הבסיס לנאציזם ולשואה.

במקביל, האנטישמיות שימשה ככלי עבודה פוליטי וכלכלי. שליטים השתמשו ביהודים כ"שעיר לעזאזל" בעת משברים. מסמך "הפרוטוקולים של זקני ציון" הפיץ את תיאוריית הקונספירציה על שליטה עולמית, שקר שאומץ גם בעולם המוסלמי כדי לתדלק את המאבק בציונות.

כיום, האנטישמיות מתוארת כ"זיקית" המגיעה משלושה כיוונים: הימין הקיצוני (גזענות), השמאל הקיצוני (שלילת זכות הקיום של המדינה) והאסלאם הרדיקלי.

הזירה המרכזית עברה לרשתות החברתיות, שם אלגוריתמים המעודדים מעורבות נותנים במה לתוכן קיצוני. האשמות ב"ג'נוסייד" והאשטגים כגון #HitlerWasRight הם הגלגול המודרני של עלילות הדם. מדינות כמו איראן וקטר משקיעות הון בהנדסת תודעה, המציגה את מדינת ישראל כ"מצורע" המודרני. האנטישמיות כיום היא כלי להריסת חברות דמוקרטיות, שמתחיל ביהודים אך אינו עוצר שם.