המלחמה הקרה שלא שמעתם עליה: הבסיסיים הסודיים של פוטין שצריכים להדאיג את כולנו | מיוחד לסופ"ש

בזמן שהעולם עסוק כל היום בשנאת ישראל ובאוקראינה, בקצה המפה מתרחשת דרמה גיאופוליטית שעלולה לשנות את סדרי העולם. הקרח שנמס בחוג הארקטי חושף לא רק מרחבי ים חדשים, אלא גם את השאיפות של רוסיה להפוך למעצמת-על גם בקוטב. מנתיבים שיקצרו את השיט ועד לבסיסי "תלתן" חמושים - כך הפך הצפון הרחוק לחזית בוערת של הקרמלין.

הפקה ובינה מלאכותית: דניאל זינגר/i24NEWS

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

במשך מאות שנים, האוקיינוס הארקטי היה שמורת טבע קפואה, מחסום טבעי של קרח בלתי חדיר. אבל משבר האקלים גרם לשינויים וככל שהקרח נסוג, נפתחת דלת אחורית עצומה לעולם חדש ועבור פוטין זו הזדמנות של פעם במאה.

עבור רוסיה, החוג הארקטי הוא הרבה יותר מנוף פסטורלי של דובים לבנים. הוא נכס אסטרטגי משולש: גבול ביטחוני חדש מול נאט"ו, בנק של משאבי טבע אדירים (נפט, גז ומינרלים) ומעל הכל - ה"אוטוסטרדה" של העתיד.

נתיב המשי של הקרח

גולת הכותרת של החזון הרוסי היא "נתיב הים הצפוני". מדובר במסדרון ימי שעובר לאורך החוף הצפוני של רוסיה ומקצר את הדרך בין אסיה לאירופה באלפי קילומטרים לעומת המעבר המסורתי בתעלת סואץ. מוסקבה חולמת להפוך את הנתיב הזה לעורק מסחרי עולמי שיזרים מיליארדים לקופתה.

מאחורי הלוגיסטיקה מסתתרת הצהרת ריבונות. מי ששולט בנתיב הזה שולט בברז של הסחר העולמי באזור. מבחינת פוטין, הפיקוח על הספינות שיעברו שם הוא לא רק עניין של כסף, הוא עניין של יוקרה לאומית והפגנת כוח מול המערב.

הברזל שמתחת לשלג

מאז 2014, רוסיה לא רק מדברת, היא בונה. שורת בסיסים צבאיים עתידניים צצו בלב המדבר הקפוא. שמות כמו "Arctic Trefoil" (תלתן ארקטי) או "Northern Clover" (תלתן צפוני) נשמעים כמעט פסטורליים, אבל מדובר במבצרים מודרניים המצוידים במכ"מים חדישים, שדות תעופה שמסוגלים להפעיל מפציצים אסטרטגיים ומערכות הגנה אווירית.

המתקנים הללו נועדו להבטיח שליטה מוחלטת באוויר ובים, ולספק לרוסיה התרעה מוקדמת מול כל תנועה של נאט"ו. האזור הארקטי הפך למגרש הניסויים של הנשק הרוסי החדש.

רוסיה היא אולי השחקנית הפעילה ביותר, אבל היא ממש לא לבד. סין, שמגדירה את עצמה כ"מדינה קרובה לאזור הארקטי", לוטשת עיניים למשאבים ולנתיבי השיט, ומנסה לבסס נוכחות כלכלית דרך השקעות ענק בתשתיות רוסיות. בצד השני, ארצות הברית ובעלות בריתה בנאט"ו מתחילות להתעורר.

וושינגטון מבינה שאם האזור ארקטי יהפוך לאזור צבאי פעיל, עליה להשקיע הרבה יותר בניטור ובהגנה על הגבולות הצפוניים של הברית. מה שפעם היה זירה שולית בקצה הגלובוס, הופך ללוח שחמט שבו נבנים מחדש יחסי הכוח בין המעצמות והקרב על הסדר העולמי נמצא בעיצומו.

הטוויסט: השמיכה הקצרה של פוטין

כאן נכנסת לתמונה המציאות של רוסיה בבוץ האוקראיני. פוטין רוצה להקרין עוצמה בצפון, אבל המלחמה בדרום שוחקת את משאביו. דיווחים מודיעיניים מצביעים על כך שחלק ממערכות ההגנה האווירית והכוחות המובחרים שהיו מוצבים בארקטי הועברו לחזית האוקראינית.

ככל שפוטין מנסה להפוך את הקוטב לעוגן של כוח, המלחמה מאלצת אותו למשוך את השמיכה האסטרטגית שלו, וחושפת חולשות דווקא במקום שבו הוא רוצה להיראות בלתי מנוצח. השאלה היא אם רוסיה מסוגלת להחזיק אימפריה מפוזרת כל כך בזמן שהיא מדממת בשדות הקרב של אירופה.

הזווית הישראלית: למה זה נוגע לנו?

ומה איתנו? לכאורה, מה הקשר בין קרחון שנמס בקוטב לבין המזרח התיכון הרותח? ככל שרוסיה נאלצת להשקיע יותר משאבים, כסף ותשומת לב בהגנה על הצפון הרחוק ובמאבקים מול נאט"ו, כך נשאר לה פחות קשב לזירות אחרות – כמו סוריה והברית עם איראן.

אם המוקד הרוסי נודד לצפון, חופש הפעולה של ישראל בסביבתה הקרובה יכול להשתנות. החוג הארקטי כבר מזמן אינו שוליים. ייתכן שהוא העתיד של האנרגיה, הסחר והביטחון העולמי ובעולם שבו הקרח נמס, המלחמה על המפה רק מתחממת.