ציורי הקיר היהודיים בסוריה - שניפצו מיתוס של אלף שנים | מיוחד לסופ"ש

הייתם מאמינים שהמקום שבו נולד ציור הקיר היהודי, נוקד הנוסח העתיק והמדויק ביותר של התנ"ך, והמקום שבו התגלתה מאגיה יהודית קדומה - הוא לא ירושלים, אלא סוריה? אז בואו נתחיל עם משהו שאף ארכיאולוג לא האמין שיכול לשרוד. בעיר המדברית דורא אירופוס, על נהר הפרת, חוקרים נדהמו לגלות בשנת 1920 בית כנסת כמעט שלם מהמאה ה-3 לספירה.

הקירות שלו מכוסים בציורים צבעוניים מדהימים של עקדת יצחק, משה וסצנות נוספות מהתנ"ך. למה זה משנה את ההיסטוריה? כי הציורים האלה שברו מיתוס בן אלף שנה: חוקרים טענו שאין אומנות פיגורטיבית ביהדות. הציורים האלה הוכיחו שיהודים יצרו אומנות מורכבת וססגונית. 

בתוך שרידי העיר נמצאו גם כלי חרס ואמפורות (כדי יין ושמן) שהגיעו מהים התיכון, מצפון אפריקה ועוד. דורא אירופוס, על הפרת, הייתה נקודה מרכזית על ציר המסחר בין האימפריה הרומית במערב לפרסית במזרח. היהודים של דורא אירופוס לא היו רק דיירים. הם היו מתווכים ובנקאים ברשת המסחר הבינלאומית הזו. 

העושר הגיע משליטה על סחורות גלובליות, והוא זה שמימן את ציורי הקיר המדהימים. איך הציורים שרדו?

בשנת 256 לספירה, הפרסים תקפו את העיר. הרומאים הפגאניים, כדי לחזק את החומה, בנו מילוי עפר עצום - סוללה ענקית - בדיוק מעל בית הכנסת היהודי. 

המילוי הזה, שנועד להגן על העיר הפגאנית, שימר את הציורים ואת המבנה בשלמות מדהימה במשך 1,700 שנה. ופה זה נהיה קצת מוזר - ממצאים ארכיאולוגיים חשפו קמיעות ופאפירוסים מאגיים (חלקם ביוונית עם שמות עבריים). זה מוכיח שיהודי סוריה השתמשו בטקסטים לצורך מאגי, וזה נותן הצצה נדירה לאמונות המיסטיות שרווחו בקהילה. 

סוריה - "כספת הגיבוי" של היהודים

נצעד קדימה לתקופה הביזנטית המאוחרת במאות השישית והשביעית לספירה. הנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית והחלה לרדוף יהודים, האקדמיה היהודית עברה גל של נדידה מזרחה.

רבנים, חכמים וראשי קהילות ברחו מארץ ישראל ומאזור אנטיוכיה (דרום טורקיה-צפון סוריה) והתיישבו בקהילות המבוססות והעשירות של סוריה (במיוחד חלב).

הטוויסט: הקהילות העשירות של סוריה נאלצו להפוך את בתי הכנסת שלהן למרכזים אקדמיים. בתי הכנסת הפכו ל"ישיבות של פליטים". המשמעות: סוריה לא רק שימרה את התנ"ך; היא שימרה את הממסד הרבני של ארץ ישראל בזמן משבר. היא הפכה ל"כספת הגיבוי" של המוסד היהודי. ועכשיו בואו נעבור לבירה דמשק. במאה ה-16 בתי הכנסת העתיקים ביותר בדמשק (כמו אל-פרנג') נבנו מתחת למפלס הרחוב. מבחוץ, הבניין צנוע, לא קיים.

הסיבה: לעקוף חוקים שאסרו על בניית בתי תפילה של מיעוטים גבוהים יותר מהמסגדים. היהודים של דמשק יצרו ארכיאולוגיה של הסתרה. הם קברו את המוסדות שלהם במכוון מתחת לאדמה כדי לשמר אותם ואת זהותם. וזה לא הכל. 

במשך יותר מאלף שנה, בבית הכנסת של חלב (ארם צובא), נשמר האוצר הגדול ביותר של העם היהודי: כתר ארם צובא – ספר התנ"ך העתיק והמדויק ביותר. הוא היה מוגן במשך דורות. אבל במהלך הפרעות של 1947, בית הכנסת נשרף. הקהילה יצאה למשימת התאבדות: להציל את כתב היד. הם הבריחו אותו חלקים-חלקים לישראל. כשהכותר הגיע לארץ, התברר שחלקים גדולים ממנו חסרים. 

עד היום, הארכיאולוגים תוהים אם החלקים החסרים נשרפו או הגיעו לידיים פרטיות. סוריה היא המקום שבו הבנקאים של רומא מימנו אומנות אסורה, בו מאגיה עברית התגלתה, ובו נקבע הנוסח העתיק והמדויק ביותר של התנ"ך. סוריה היא לא רק סיפור אבוד, היא המקום ששבר את כל המיתוסים.