הנס שלא יחזור: עשור לאליפות של לסטר, והיום שבו הכדורגל הפסיק להאמין בהפתעות

הכדורגל האירופי מציין השבוע עשור לרגע שבו חוקי הפיזיקה והכלכלה של הספורט הפסיקו לעבוד לזמן קצר. ב-2016, לסטר סיטי, קבוצה שרק שנה קודם לכן ניצלה בקושי מירידה לליגת המשנה, הניפה את גביע הפרמיירליג כנגד כל הסיכויים (יחס של 1 לכ-5,000 בסוכנויות ההימורים). 

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

כיום, במבט לאחור, ברור כי לא היה מדובר רק בהישג ספורטיבי אדיר, אלא בנקודת המפנה שבה הכדורגל העולמי החל להנדס את עצמו כדי להבטיח ש"תקלות" כאלו לא יחזרו על עצמן. האליפות ההיא לא הייתה תחילתו של עידן חדש, אלא אולי אקורד הסיום של עידן התמימות.

האחוז האחד ששינה את ההיסטוריה: המדע מאחורי הנס

כאשר מנתחים את עונת 2015/16 בכלי הניתוח המודרניים של היום, התמונה הופכת למורכבת עוד יותר. מחקרי xG (שערים צפויים) שנערכו בשנים האחרונות כמו Leicester’s Tale: xG Modelling for EPL 2015/16 מראים כי על פי איכות ההזדמנויות שהגיעה אליהן, לסטר לא הייתה אמורה לסיים במקום הראשון. 

עם זאת, היא לא הייתה "מזליסטית". הקבוצה הציגה יעילות חריגה בניצול מצבים מתפרצים, שהפכה לסטיית תקן חריגה. הנתונים מראים כי לסטר של קלאודיו ראניירי הייתה אחת הקבוצות המדויקות ביותר בהיסטוריה המודרנית במעברים מהגנה להתקפה. 

בזמן שהיריבות הגדולות שלה כמו מנצ'סטר סיטי, צ'לסי וארסנל סבלו מעונת שפל, לסטר, במקביל, הצליחה לשמור על עקביות נדירה גם מבחינה פיזית, עם מעט פציעות. הצוות הרפואי של המועדון זכה לשבחים במחקרים אקדמיים על היכולת למנוע פציעות משחקני המפתח לאורך עונה שלמה, מה שאפשר לה להריץ הרכב כמעט קבוע בכל 38 המחזורים.

הלוזר שהפך לווינר

אחד המרכיבים המרתקים ביותר בסיפור, שזכה לניתוח מעמיק בכתב העת Emerald, הוא המנהיגות של המאמן קלאודיו ראניירי. האיטלקי, שהגיע ללסטר אחרי כישלון חרוץ בנבחרת יוון ועם תדמית של "לוזר נחמד", בחר בגישה ניהולית הפוכה מהמקובל. במקום לכפות טקטיקה נוקשה, הוא התאים את עצמו ליכולות של שחקניו.

ראניירי הבין שקבוצתו מורכבת מ"פליטים" של מועדונים אחרים ומכישרונות שלא זוהו בזמן. הוא השתמש בטכניקות פסיכולוגיות של "הורדת לחץ" המפורסמת שבהן הייתה הבטחה לפיצה לכל השחקנים אם ישמרו על רשת נקייה. גישה זו יצרה חוסן פנימי שאפשר לקבוצה לעמוד בלחץ התקשורתי העצום שהלך ונערם ככל שהתקרב סיום העונה. 

המקרה של לסטר נלמד היום בבתי ספר למנהל עסקים כדוגמה לאופן שבו מנהיג יכול להפוך חוסר ניסיון ליתרון תחרותי באמצעות יצירת אמון וביטחון פסיכולוגי.

שלוש צלעות של פעם בחיים: ורדי, מחרז וקאנטה

אי אפשר לספר את סיפור האליפות בלי לפרק את השילוש הקדוש שנוצר במקרה בקינג פאוור סטדיום. ג'יימי ורדי, שחמש שנים קודם לכן עוד עבד במפעל ושיחק בליגות חובבניות, שבר את שיא ההבקעות ברציפות בפרמיירליג. 

ריאד מחרז, שהגיע מהליגה השנייה בצרפת תמורת סכום פעוט, הפך לאחד השחקנים היצירתיים בעולם וכיום הוא גם מהמשתכרים הגבוהים בעולם. ואנגולו קאנטה, הקשר האחורי השקט, הגדיר מחדש את התפקיד שלו והפך למנוע שאיפשר לכל המערכת לעבוד.

ג'יימי ורדי הבקיע במשך 11 משחקים רצופים ושבר בכך את שיאו של רוד ואן ניסטלרוי להבקעות רצופות בפרמייר ליג. סך הכל כבש במהלך העונה 24 שערים, וסיים שני בטבלת מלך השערים לאחר הארי קיין, שלוש שנים לאחר מכן, כשהיה בן 33, הוא הפך לשחקן המבוגר ביותר שהיה מלך השערים של הליגה. ריאד מחרז, עם שורה סטטיסטית של 17 שערים ו-11 בישולים, שחקן העונה ואנגולו קאנטה, עם מספר התיקולים והחטיפות הגבוה בליגה.

השילוב הזה של שלושה שחקנים שהגיעו מ"מתחת לרדאר" והפכו לכוכבים עולמיים באותה נקודת זמן הוא אירוע שספק אם יחזור. כיום, מערכות הסקאוטינג מבוססות הבינה המלאכותית לא מאפשרות לכישרונות כאלה לחמוק מהמועדונים הגדולים כבר בגיל 17, מה שהופך את האיתור של "ורדי הבא" למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור הקבוצות הקטנות.

המותג שהביס את המיליארדים: הכוח התרבותי של האנדרדוג

מבחינה מיתוגית, לסטר סיטי של 2016 הפכה למקרה המבחן האולטימטיבי של "האנדרדוג המנצח". לפי מחקר רוברט אנג'ל מאוניברסיטת סאות'המפטון, פול בוטומלי מאוניברסיטת קארדיף וג'ון דויל, הערך השיווקי של המועדון זינק במאות אחוזים בתוך פחות משנה. לסטר הפכה לקבוצה השנייה של כל אוהד כדורגל בעולם.

ההשפעה התרבותית הייתה עמוקה כל כך, שהיא יצרה ציפייה שגויה בקרב הקהל והבעלים של קבוצות בינוניות אחרות. האמונה ש"גם אנחנו יכולים" הובילה להשקעות כלכליות מסוכנות במועדונים קטנים, שחלקם קרסו תחת הנטל בניסיון לרדוף אחרי הנס של לסטר. המציאות הוכיחה שלסטר לא הייתה מודל לחיקוי, אלא סטייה מהתקן, אירוע קוסמי שבו כל הכוכבים הסתדרו בשורה אחת.

דלתות נסגרות: למה הכדורגל המודרני יקשה על "לסטר" נוספת

הסיבה העיקרית לכך שהנס של לסטר נחשב היום לבלתי ניתן לשחזור היא התגובה של המערכת. בעשור האחרון, מועדוני הצמרת בפרמיירליג ובאירופה בכלל הידקו את אחיזתם במשאבים. הכנסת תקנות ה"פייר פליי" הפיננסי, שלכאורה נועדו ליצור שוויון, בפועל קיבעו את המעמד של העשירות הקיימות ומנעו מקבוצות קטנות לפרוץ את תקרת הזכוכית.

בנוסף, הכניסה המאסיבית של קרנות השקעה ממשלתיות (מדינות) לכדורגל האנגלי העלתה את רף הנקודות הנדרש לאליפות לרמות בלתי נתפסות. 

אם ב-2016 לסטר זכתה באליפות עם 81 נקודות, היום נדרשות כמעט 100 נקודות כדי להקדים את המפלצות העשירות של מנצ'סטר, לונדון וניוקאסל. הכדורגל הפך למשחק של אפס טעויות, שבו הכסף הגדול מבטח את עצמו מפני הפתעות. 

האליפות של לסטר נותרה רק זיכרון מתוק, ואולי, רק אולי, מגדלור של תקווה.