הצביעות הסקנדינבית: מגנים את ישראל בפרלמנט, ומחכים למוסד שיציל אותם מאיראן | מיוחד לסופ"ש

ארבע מדינות סקנדינביות עברו מסלול שנראה בלתי אפשרי בין אוקטובר 2023 לפברואר 2026: מגינוי חד של הטבח שביצע חמאס ועד לדרישות להקפאת סחר עם ישראל. 

אבל מאחורי הכותרות, מסתתר סיפור הרבה יותר מורכב - של רימונים על שגרירויות, רשתות חיסול על אדמה אירופאית, ותלות ביטחונית שאף אחד לא ממש רוצה להודות בה.

ב-7 באוקטובר 2023 ראש ממשלת דנמרק הניחה פרחים בשגרירות ישראל בקופנהגן. פינלנד אישרה את זכותה של ישראל להגנה עצמית ושוודיה, תחת ממשלת מרכז-ימין, נקטה את הקו הפרו-ישראלי הנחרץ ביותר. שר החוץ השוודי אפילו כינה הפצצה ישראלית מסוימת "מידתית".

תוך 20 חודשים בלבד, אותו ראש ממשלה שוודי דרש מהאיחוד האירופי להקפיא את הסחר עם ישראל לגמרי - מהפך. נורווגיה הייתה הראשונה לפנות. כבר בנובמבר 2023 הגדיר ראש הממשלה את המלחמה בעזה כמפרה את המשפט הבינלאומי. פינלנד הצטרפה חודשיים אחרי כששרת החוץ הצהירה: "זמן ההגנה העצמית של ישראל הסתיים" 

במאי 2024 הכירה נורווגיה בפלסטין, בתיאום עם ספרד ואירלנד. ישראל השיבה בהחזרת שגריריה מאוסלו. רק דנמרק נקטה בקו שונה, המדינה הסקנדינבית היחידה שסירבה להכיר בפלסטין, והציבה שלושה תנאים: שחרור החטופים, פירוק חמאס מנשק, וסילוקו מהשלטון.

אבל בזמן שהפרלמנטים הסקנדינביים דנו בסנקציות על ישראל, מישהו אחר דפק בדלת.

איראן.

ב-2018 זה כבר התחיל: המודיעין של משמרות המהפכה תכנן לרצוח מנהיג אופוזיציה איראני על אדמה דנית. המשטרה המקומית סיכלה את המזימה, סגרה שני גשרים גדולים ועצרה חשוד. דנמרק הגיבה בהחזרת שגריריה מטהרן.

ממאי 2023 ואילך, זה הסלים. איראן הפעילה רשתות פשע שוודיות כשלוחות מודיעין פעילות. ואלו הוציאו לפועל מתקפות: רימון יד הושלך אל שגרירות ישראל בשטוקהולם. כמה חודשים אחרי בוצע ירי ליד אותה שגרירות. באוקטובר 2024, שני בני נוער שוודים שגויסו על ידי הרשת האיראנית זרקו רימונים על שגרירות ישראל בקופנהגן. הם נידונו לשתים-עשרה שנות מאסר בגין טרור.

שירות הביטחון הפיני הגדיר רשמית את איראן כמדינה שמנהלת ריגול בפינלנד. השירות השוודי הזהיר שמטרות ישראליות, יהודיות ואמריקניות בשוודיה נמצאות בסיכון מוגבר.

ועכשיו, האירוניה שאף אחד לא אוהב לדבר עליה. 

חלק מהמודיעין שעזר לסכל את המזימות האיראניות האלה, הגיע מישראל. המוסד סיפק מידע שעזר לדנמרק ב-2018. ב-2024, הוא שיתף פעולה עם השירות השוודי וייחס פומבית את מתקפות השגרירויות לאיראן. אותה ישראל שסקנדינביה מבקרת בגלוי, היא גם זו שמגנה עליה בשקט. ואז הגיע מבצע "שאגת הארי" - המבצע הישראלי-אמריקני באיראן.

הביקורת הנורדית כמובן הגיעה מיד. נורווגיה ושוודיה הגדירו את המבצע כמנוגד לחוק הבינלאומי. אבל בו-זמנית, כל ארבע המדינות יישמו את ההחלטה האירופית שהגדירה את משמרות המהפכה האיראנית ארגון טרור - החלטה שאושרה פה אחד תשעה ימים קודם. דנמרק סגרה את השגרירות שלה בטהרן. נורווגיה אסרה על כלי שיט שלה להיכנס למיצר הורמוז.

הם מבקרים את ישראל - ובמקביל נוקטים בדיוק את הצעדים שישראל וארצות הברית ביקשו.

ומאחורי ההצהרות, יש כסף - וסתירות.

פינלנד רכשה בעשור האחרון שלושים וחמישה אחוזים מנשקה הכבד מישראל. חודש אחרי 7 באוקטובר היא חתמה על עסקת נשק ביותר מ-300 מיליון אירו. דנמרק רכשה נשק ישראלי במאות מיליוני דולרים. ונורווגיה, המבקרת החריפה ביותר, מרוויחה מיליארד וארבע מאות מיליון כרון נוסף ביום רק מגז, בזכות אותה אי-יציבות שהדיפלומטיה שלה מנסה לפתור.

אז מה יש לנו?

ארבע דמוקרטיות קטנות שנקרעות בין לחץ אמריקני, דעת קהל מקומית, תלות ביטחונית ואינטרסים כלכליים. הן מגנות את ישראל, אבל קונות ממנה נשק. מבקרות את המלחמה, אבל מגדירות את האויב שלה ארגון טרור. דורשות עצמאות, אבל גילו שהאיום שישראל מתמודדת איתו כל השנים, הגיע גם לרחובות שטוקהולם וקופנהגן.

השאלה היא כבר לא אם מדינות סקנדינביה יגנו את ישראל. השאלה היא אם הן מסוגלת להמשיך ולהתעלם מכך שישראל נלחמת באויב שלהן.

פרחים על שגרירות. ואז סנקציות

ב-7 באוקטובר 2023, ראשת ממשלת דנמרק הניחה פרחים בשגרירות ישראל בקופנהגן. פינלנד אישרה את זכות ההגנה העצמית. שוודיה הלכה הכי רחוק - שר החוץ כינה הפצצה ישראלית בעזה "מידתית". עשרים חודשים אחר כך, אותו ראש ממשלה שוודי דרש מאירופה להקפיא את הסחר עם ישראל. לגמרי. זה לא שינוי. זה מהפך.

נורווגיה פנתה ראשונה. בנובמבר 2023 - "המלחמה מפרה את המשפט הבינלאומי". פינלנד הצטרפה בינואר 2024. שרת החוץ, בשידור חי: "לא. זמן ההגנה העצמית תם. די כבר." במאי 2024 - הכרה נורווגית בפלסטין. ישראל החזירה שגרירים.

רק דנמרק עמדה בקו אחר. היחידה שסירבה להכיר. שלושה תנאים: חטופים, פירוז חמאס, הדרתה מהשלטון. קו שמזכיר יותר את וושינגטון מאת אוסלו.

ואז, בזמן שהפרלמנטים דנו בסנקציות על ישראל - מישהו אחר דפק בדלת.

איראן.

רימונים בשטוקהולם

ב-2018 זה כבר התחיל. מודיעין איראני תכנן לחסל מנהיג אופוזיציה על אדמה דנית. המשטרה סיכלה. שני גשרים נסגרו. חשוד נעצר. שגרירים חזרו מטהרן.

מ-2023, זה הסלים. איראן גייסה רשתות פשע שוודיות - פוקסטרוט, רומבה - כשלוחות מודיעין. ינואר 2024: רימון יד על שגרירות ישראל בשטוקהולם. מאי 2024: ירי ליד אותה שגרירות. אוקטובר 2024: שני בני נוער שוודים, מגויסים איראנים, זרקו רימונים על שגרירות ישראל בקופנהגן. שתים-עשרה שנות מאסר. בגין טרור.

השירות הפיני הגדיר את איראן כמדינה מרגלת. השירות השוודי הזהיר: מטרות ישראליות, יהודיות ואמריקאיות - בסיכון מוגבר. הסכסוך הישראלי-איראני לא נשאר במזרח התיכון. הוא הגיע לשטוקהולם, לקופנהגן, להלסינקי.

האירוניה שאף אחד לא רוצה לדבר עליה

חלק מהמודיעין שסיכל את המזימות האיראניות האלה - הגיע מישראל. ב-2018, המוסד סיפק מידע לדנמרק. ב-2024, שיתוף פעולה עם השוודים. ייחוס פומבי של המתקפות לאיראן.

אותה ישראל שסקנדינביה מבקרת בגלוי - מגנה עליה בשקט.

ואף אחד לא ממהר להודות.

שאגת הארי - כל הסתירות בבת אחת

28 בפברואר 2026. מבצע "שאגת הארי". ישראל וארצות הברית תוקפות באיראן.

הביקורת - מיידית. נורווגיה: "בניגוד לחוק הבינלאומי." שוודיה: אותו דבר.

אבל מה שקרה במקביל מספר סיפור אחר לגמרי.

כל ארבע המדינות יישמו את ההחלטה האירופית שהגדירה את משמרות המהפכה כארגון טרור - החלטה שעברה פה אחד, תשעה ימים לפני המבצע. דנמרק סגרה את השגרירות בטהרן. נורווגיה אסרה על ספינותיה להיכנס להורמוז.

בפה - מגנים. במעשה - עושים בדיוק מה שישראל וארצות הברית ביקשו.

עקבו אחרי הכסף

כי מאחורי ההצהרות, תמיד יש כסף. ותמיד יש סתירות.

פינלנד - 35% מהנשק הכבד שלה מגיע מישראל. חודש אחרי ה-7 באוקטובר, היא חתמה על עסקה עם רפאל. 316 מיליון אירו. שר ההגנה אמר מפורשות: המצב בעזה לא יעצור עסקות נשק.

שוודיה - עשר עסקות עם חברות ישראליות מאז 2018. אלביט. טרופי. מידתית או לא — הנשק נרכש.

דנמרק - מאות מיליוני דולרים בנשק ישראלי. ארטילריה ורקטות מאלביט.

ונורווגיה? המבקרת הקשה ביותר? היא מרוויחה 1.4 מיליארד כרון נוסף. ביום. רק מגז. בזכות אותה אי-יציבות שהדיפלומטיה שלה מנסה לפתור. כשהורמוז נסגר - אוסלו מרוויחה. ואז מגנה.

שורה תחתונה

ארבע דמוקרטיות קטנות. נקרעות. מגנות על ישראל - אבל קונות ממנה נשק. מבקרות את המלחמה - אבל מגדירות את האויב שלה כארגון טרור. דורשות עצמאות - אבל כופפות כשוושינגטון לוחצת. מטיפות לזכויות אדם - אבל לא מסוגלות להגן על קהילות יהודיות זעירות בשטחן. השאלה כבר לא האם סקנדינביה תגנה את ישראל.

השאלה היא האם היא מסוגלת להמשיך ולהתעלם מכך שהיא גם - נלחמת באויב שלה.