הטעות שכולנו עושים: למה איראן היא לא מדינה ערבית | מיוחד לסופ"ש

הם לא קוראים לעצמם פרסים, מדברים שפה שקרובה לגרמנית ומחזיקים בהיסטוריה של כיבושים שעיצבו את המזרח התיכון. צלילה לשורשים של איראן, המדינה המאוכלסת ביותר באזור מהשבטים העתיקים ועד שלטון האייתוללות.

הסיפור מתחיל מקבוצה של שבטים שקראו לעצמם "ארים" ("האצילים") שירדה דרומה מצפון מזרח אסיה -אזור רוסיה ומדינות הסטן למיניהן והתיישבה בהודו ובאזור שהם קראו לו אריאנם, "של הארים". זה קרה לפני אלפי שנים. עם הזמן אריאנם הפכה לאיראן.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

בטח אתם חושבים עכשיו על הגרמנים. אז הגרמנים אימצו את הזהות הארית כשגילו את הסנסקריט. שפה עתיקה שמשמשת היום כשפת קודש וספרות, ולא דיבור. היא אפילו דומה מעט לגרמנית.

במקור האיראנים לא היו מוסלמים, אלא בני דתות שונות, כשלפני האסלאם הדת הזורואסטרית שלטה באימפריה. איראן נשלטה גם בידי היוונים, המונגולים, הטורקים, הערבים ואפילו בידי הבריטים והרוסים.

האיראנים מעולם לא קראו לעצמם פרסים. הפרסים הם קבוצה אתנית שמרכזה באיראן והם שלטו בה בעת העתיקה. משמעות המילה "פארס" היא כנראה גרזן ומקורה בשפה ההינדו-אירופאית. המילה הזו עברה כמה גלגולים והיוונים הדביקו לאיראן את השם פרס כשהתייחסו לממלכת פרס וכך זה השתרש גם אצל עמים אחרים. 

הערבים המוסלמים כבשו את האימפריה הסאסאנית ששלטה באיראן לפני 1,400 שנים. הסאסאנים היו עסוקים עם האויבים ממזרח וממערב ולא שמו לב לאויב מדרום. השליטים הסאסאנים כפו את הדת הזורואסטרית שלא הייתה אהודה בקרב התושבים והם קיבלו את האסלאם בזרועות פתוחות.

הכיבוש המוסלמי שינה את התרבות האיראנית לעד. האסלאמיזציה שינתה את דתם ושפתם ועד סוף ימי הביניים רוב אוכלוסיית איראן כבר הייתה מוסלמית. האיראנים שפחות התחברו נמלטו לאזור אפגניסטן ואפילו לסין, ושם הפיצו את התרבות שלהם. 

באיראן חיים כ-90 מיליון בני אדם. כ-90% מאוכלוסיית איראן הם מוסלמים שיעים, השאר הם מוסלמים סונים, נוצרים, יהודים, יזידים ודתות קטנות נוספות. אחרי שחולקה בין הרוסים לבריטים וחוותה כאוס ואי-יציבות פוליטית - ב-1925 רזא פהלווי ביצע הפיכה בתמיכת הבריטים, והכריז על עצמו "שאה" - התואר של מלכי איראן. תחת שלטונו איראן עברה חילון ומודרניזציה. 

במהלך מלחמת העולם השנייה, שוב השתלטו הבריטים והרוסים על איראן, הגלו את רזא ומינו את בנו, מוחמד, לשאה. השחיתות, הדיכוי והניתוק מהעם עוררו התנגדות קשה שבסופה, ב-1979, איראן שוב עברה מהפכה איסלאמית שאותה - אנחנו כבר מכירים יותר מדי טוב.