השחקנית ההוליוודית שבזכותה יש לכם Wifi: סיפורה של הדי לאמאר

לא בטוח ששמעתם את השם שלה עד עכשיו, אבל הדי לאמאר ( שנולדה בשם הדוויג אווה מריה קיזלר), הייתה שחקנית מצליחה בהוליווד, הוגדרה כ"אישה היפה ביותר בעולם", וגם אחראית לטכנולוגיה שעליה מתבסס ה-Wi-Fi, ה-Bluetooth וגם ה-GPS. היא נולדה בווינה בנובמבר 1914 (לפני 112 שנים). הוריה היו יהודים אך אמה התנצרה לקתוליות וכך גם גידלה אותה. מגיל צעיר גילתה הדוויג סקרנות וחקרה חפצים שונים בסביבתה, בתמיכת אביה, שעודד אותה לחשיבה יצירתית ולסקרנות מדעית. 

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

כשבגרה, החלה להתעניין במשחק. הסרט הראשון שבו הופיעה היה "אקסטזה" הצ'כי, כשהייתה בת פחות מ-18, שם הופיעה חשופת חזה. הסרט עורר סערה כיוון שהיה הראשון שהציג עירום נשי, אך קיזלר התלוננה שהבמאי השיג את הסצנה במרמה לאחר שהשתמש במצלמות מקרבות במיוחד. 

בגיל 23 היא ברחה לפריז, לאחר שהתגרשה מבעלה המתעלל. שם הוחתמה על חוזה עם חברת ההפקות MGM, שינתה את שמה להדי לאמאר, והחלה להופיע בשורת סרטים. 

המוח המבריק מאחורי הפנים היפות

אבל לאמאר לא הסתפקה בקריירת משחק. בשיא מלחמת העולם השנייה היא רצתה להצטרף למאמץ המלחמתי נגד הנאצים, וגם להתאחד עם אמה שנמלטה מאוסטריה הכבושה ללונדון - מסע שהיה מסוכן מאוד בשל איומי הטילים של חיל הים הגרמני. יחד עם המלחין ג'ורג' אנת'יל, היא פיתחה פטנט לשידור גלי רדיו בשיטת "דילוג תדרים".

כך זה עבד: לאמאר גילתה שטיל טורפדו שנשלט על ידי רדיו היה חשוף מאוד לשיבושים מצד האויב. אם האויב מצא את התדר הנכון, הוא יכול היה להוציא את הטיל ממסלולו. היא ואנת'יל מצאו רעיון מהפכני: במקום לשדר על תדר אחד קבוע, אות הרדיו "ידלג" בין תדרים שונים במהירות רבה. המשדר והמקלט מסונכרנים ביניהם כך שהם יודעים בדיוק מתי לעבור לתדר הבא. עבור מאזין מהצד (האויב), זה נשמע כמו רעש אקראי ובלתי ניתן לשיבוש. ההשראה: אנת'יל השתמש במנגנון של פסנתר מכני (Pianola) כדי לסנכרן את דילוגי התדרים.

לימים, אנתייל כתב בספרו שלאמאר לא הרגישה בנוח לחיות בהוליווד ולהרוויח הרבה כסף בזמן שהעולם מצוי במלחמה כה אכזרית. היא ניסתה להצטרף למועצת הממציאים הלאומית בוושינגטון הבירה כדי לעזור למאמץ המלחמתי, אך לא נלקחה ברצינות - ונאמר לה שהיא צריכה לנצל את תהילתה ומראה הטוב להפצת אגרות מלחמה. 

גם כאשר פנו לאמאר ואנתייל למועצה הלאומית להמצאות כדי לרשום פטנט על המצאתם, הם נתקלו בזלזול. חיל הים של ארצות הברית עשה שימוש בהמצאה במערכות תקשורת צבאיות רק לאחר שפג תוקף הפטנט בשנות ה-50, והדי לא זכתה בתמלוגים על כך.  

הטכנולוגיה הזו, שנרשמה לבסוף כפטנט ב-1942, הונחה על המדף במשך עשורים. הצבא האמריקני טען שהיא "מסורבלת מדי", אך לימים היא הפכה לבסיס עליו נבנו ה-Wi-Fi, ה-Bluetooth וה-GPS.

ממציאה סדרתית

לאמאר הייתה ממציאה סדרתית. היא לא רק המציאה את הדילוג בתדרים, היא גם עזרה לטייס הווארד יוז לשפר את האווירודינמיקה של המטוסים שלו (על ידי לימוד מבנה הכנפיים של ציפורים ודגים) - מה שהפך אותם למהירים יותר, ואפילו המציאה טבליה שהופכת מים למשקה מוגז. 

למשך תקופה היא הוגדרה כאישה היפה ביותר בעולם, הגדרה שלא אהבה. היא נהגה לומר: "המוח שלי מעניין יותר מהפנים שלי", מה שמעיד על התסכול שחשה עקב התעלמות החברה מהאינטיליגנציה ומכישורי ההמצאה שלה. אנתייל כתב עליה בספרו "כל מה שהיא רוצה זה להישאר כל היום בבית ולהמציא המצאות". אבל התקשורת והציבור העדיפו דווקא להתמקד באלמנטים הסנסציוניים בחייה של שחקנית הקולנוע היפה. 

השנים החשוכות: התמכרות, מעצרים ובדידות

כשצוללים לעומק הסיפור של הדי לאמאר, מגלים טרגדיה הוליוודית קלאסית: אישה שהייתה "יפה מדי" מכדי שהעולם ייקח את המוח שלה ברצינות, ואיבדה את עצמה בניסיון לעצור את הזמן.

במהלך שנות ה-70 היא החלה להתבודד יותר ויותר, לא מחוסר רלוונטיות אלא מבחירה מודעת ומרירה. הוצעו לה תפקידים במספר סרטים, בהם התפקיד הראשי ב"קזבלנקה", וגם פרסומות לטלוויזיה ופרויקטים על הבמה, אך היא דחתה את כולם. אולי מאסה בציניות ההוליוודית. 

היא הסתבכה פעמיים עם החוק ונעצרה בשנת 1966 ו-1991 בגין גניבה מחנויות. עם זאת, האישומים בוטלו בסופו של דבר. לאורך חייה סבלה גם מדיכאון ומתחושת חוסר מימוש, והתמודדה גם עם התמכרות לתרופות מרשם.

עם זאת, אולי הפרק העצוב ביותר בחייה היה המאבק בזקנה. לאמאר הייתה מחלוצות הניתוחים הפלסטיים בהוליווד, אך בתקופה שבה הטכנולוגיה הייתה עוד בחיתוליה. היא עברה אינספור הליכים בפניה, בעיניה ובשפתיה בניסיון נואש לשמר את המראה שהפך אותה לאלילה. התוצאה: הניתוחים הסתבכו והותירו את פניה מעוותים וקפואים. זו הייתה הסיבה העיקרית להתבודדות הקיצונית שלה בשלושת העשורים האחרונים לחייה - בהם כמעט ולא יצאה מהבית ותקשרה עם משפחתה וחבריה בעיקר בטלפון. היא נפטרה בשנת 2000 בגיל 85 בביתה בפלורידה ובנה פיזר את עפרה ביערות בווינה, בהתאם לבקשתה האחרונה. 

סיפורה של הדי לאמאר הוא תזכורת חדה למחיר שגובה לעיתים התהילה, אך בעיקר להחמצה של חברה שסירבה לראות מעבר למסך. האישה שנאלצה להסתתר מאחורי ניתוחים פלסטיים כושלים ובדידות מזהרת, הותירה אחריה ירושה שערכה לא יסולא בפז. בכל פעם שאנחנו מתחברים לרשת ה-Wi-Fi, מפעילים את ה-Bluetooth או מנווטים ליעדנו בעזרת ה-GPS, אנחנו משתמשים בפיסה מהחזון של אותה "ילדה סקרנית מווינה". לאמאר אולי לא זכתה להכרה המדעית הראויה לה בחייה, אך המוח המבריק שלה - זה שהיא העריכה הרבה יותר מפניה היפות, הפך בסופו של דבר לשפה המשותפת של העולם המודרני.