הורמוז זה כלום: נקודות התורפה שעלולות להצית את המשבר הבא | מיוחד לסופ"ש

המלחמה באיראן וחסימת מצר הורמוז (וגל ההתייקרויות שהגיע בעקבותו) הזכירו לכולנו כמה העולם תלוי בנתיבי השיט הבינלאומיים, המהווים את העורקים החשובים ביותר של הסחר העולמי - ש-90% ממנו עוברים דרך הים. חסימה של אחד מהנתיבים הללו, בין אם בשל אירוע אקלימי, תקלה טכנית או מתיחות גיאופוליטית, יכולה לזעזע את השווקים תוך שעות. בעידן הגלובלי, הנתיבים הללו הם לא רק קווי ספנות - הם הדופק של הכלכלה המודרנית.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

מרבית נתיבי השיט הקריטיים ביותר עוברים במים הטריטוריאליים של מדינות, שרואות את השטחים הללו כנכס אסטרטגי, ובצדק - לא פעם חלק מהן ניצלו את מעמדן בעבר כדי להחזיק את הכלכלה העולמית כבת ערובה. בחלק מהמקרים נוצר משבר מקומי שנפתר תוך זמן קצר וללא עימותים משמעותיים, אך במקרים אחרים - זה הוביל למלחמה. אחרי שחווינו על בשרנו את החסימה של מצר הורמוז וההשפעה על שוק האנרגיה העולמי, זה הזמן לבדוק לאילו נתיבי שיט אחרים ברחבי העולם יש חשיבות מכרעת - ומה יקרה אם הם חס וחלילה ייחסמו, בין אם זה בשל טעות מקרית או יד מכוונת.

מצר מלאקה (אינדונזיה, מלזיה וסינגפור)

נתיב השיט המחבר בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי נמצא בדרום-מזרח אסיה, בין חצי האי המלזי והאי האינדונזי סומטרה. מדובר באחד מנתיבי השיט החשובים ביותר בעולם, שכן הוא מחבר בין שלוש מהמדינות המאוכלסות ביותר - הודו, סין ואינדונזיה, וסביבו נמצאים תשעה מתוך עשרת הנמלים העמוסים ביותר בעולם.

בשל כך, מצר מלאקה הוא נתיב השיט השני הכי עמוס בעולם, עם כ-90 אלף ספינות שעוברות בו בשנה בממוצע, המהוות כ-30% מכלל הסחר הימי העולמי, וכן כל אספקת האנרגיה לסין ויפן שמגיעה מהמפרץ הפרסי ואפריקה.

כיום אין סכנה ממשית לחסימת מצר מלאקה, שכן שלוש המדינות שהוא עובר בשטחן מצויות ביחסים טובים. עם זאת, המצר היה נתון לאורך ההיסטוריה למעשי שוד ופיראטיות תכופים. בתחילת המאה ה-21, עם התגברות התקריות הפיראטיות, אינדונזיה, מלזיה, סינגפור ותאילנד הגבירו את האכיפה לאורך המצר, ושיעורי הפיראטיות בו ירדו באופן דרסטי.

אם התנועה במצר הייתה משובשת מכל סיבה שהיא, הדבר היה מאלץ למעלה ממחצית מתנועת הסחר העולמית להשתמש בנתיבי שיט ארוכים יותר, מה שהיה מעלה את עלויות ההובלה ומאריך את זמני ההספקה של הסחורות העוברות בו.

תעלת פנמה

נתיב השיט החשוב ביותר בחצי המערבי של כדור הארץ מחבר בין האוקיינוס האטלנטי והים הקריבי לאוקיינוס השקט, ונחשב לנקודה שמפרידה בין אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. תעלת פנמה נפתחה לתנועה בשנת 1914, ופתיחתה קיצרה באופן משמעותי מרחקי שיט בינלאומיים וסיפקה פתרון לנתיבי שיט בעייתיים. כך למשל, הפלגה מסן פרנסיסקו לניו יורק דרך התעלה אורכת כ-11 ימים, בהשוואה לעיקוף של 27 יום סביב מצר מגלן בקצה הדרומי של יבשת אמריקה.

ארצות הברית היא המשתמשת העיקרית של התעלה, עם כ-75% מכלל התנועה בה, ו-40% מכלל התנועה הימית של ארצות הברית. עבור פנמה, התעלה מהווה את אחד ממקורות ההכנסה החשובים שלה - כ-4% מכלל התוצר הלאומי של המדינה.

התעלה עמדה במרכזם של מספר משברים גיאופוליטיים במאה ה-20, בעיקר בין פנמה וארצות הברית, סביב השליטה בה, אשר עברה באופן בלעדי לפנמה רק ב-1977 - כ-63 שנים אחרי שנפתחה. פנמה טוענת לבעלות על התעלה כיוון שהיא עוברת בשטחה, והעברת השליטה עליה תפגע בשלמות הטריטוריאלית של המדינה.

ארצות הברית טוענת לבעלות לא רק בשל החשיבות לתנועה הימית של המדינה, אלא גם כיוון שארצות הברית היא זו שהשלימה את חפירת התעלה. לאחרונה, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כינה את העברת השליטה בתעלה לפנמה "טעות איומה".

מצרי בוספורוס והדרדנלים (טורקיה)

החיבור בין הים השחור והים התיכון עובר דרך טורקיה בשני צווארי בקבוק - מצר הבוספורוס המפריד בין שני חלקי איסטנבול, והדרדנלים המפרידים בין הים התיכון וים מרמרה. מדובר בנתיב שיט קריטי עבור רוסיה, שכן נמלי המדינה בים השחור הם היחידים שלא קופאים בחורף, לכן הם הקשר היחיד שיש לתנועה הימית של רוסיה עם שאר העולם במשך כל ימות השנה.

במהלך השנה עוברות במצרים הללו כ-42 אלף ספינות בממוצע, מה שהופך אותם לאחד מנתיבי השיט העמוסים ביותר בעולם. דרך המצרים עוברת מרבית אספקת האנרגיה מייצואניות נפט וגז טבעי חשובות כמו רוסיה, אזרבייג'ן וקזחסטן, כמו גם חיטה ודגנים מאוקראינה ודרום רוסיה החיוניים לביטחון המזון העולמי.

השליטה בשני המצרים מהווה קלף מיקוח חשוב בידיים של טורקיה. בשל השליטה בנתיב השיט הזה, טורקיה היא חברה חשובה בנאט"ו, שכן באפשרותה לחסום את היריבה העיקרית של הברית הצפון-אטלנטית - רוסיה, מה שאכן קרה במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה בשנת 2022, כשטורקיה מנעה מעבר של ספינות מלחמה רוסיות אל תוך הים השחור, אך עדיין איפשרה מעבר של ספינות אזרחיות דרך שני המצרים.

תעלת סואץ (מצרים) ומצר באב אל-מנדב (תימן וג'יבוטי)

הים האדום הוא אחד מקיצורי הדרך החשובים ביותר בתחבורה הימית העולמית, דרכו עוברים כ-10% מכלל הסחר העולמי, והוא מפחית באופן משמעותי את המרחק בין אסיה ואירופה. לפני הפתיחה של תעלת סואץ, ספינות אשר עשו את דרכן מאירופה לאסיה ולהיפך נאלצו להקיף את כל יבשת אפריקה. פתיחת התעלה בשנת 1869 קיצרה את המרחק בין אירופה לאסיה בכ-7,000 קילומטרים, וחסכה שבועות של זמן נסיעה - מה שהוביל להוזלה בעלויות של שינוע סחורות בין שתי היבשות. ביום אחד עוברות בתעלה כ-50 אוניות בממוצע, ויותר מ-20 אלף בממוצע בשנה.

בצד השני של הים האדום, מצר באב אל-מנדב מהווה גם הוא צוואר בקבוק קריטי בתנועה הימית בין אסיה לאירופה. דרך שני נתיבי השיט הללו עוברת גם מרבית אספקת הנפט מהמפרץ הפרסי, המהווה כרבע מכלל אספקת הנפט העולמית. חסימת אחד מהנתיבים הללו עלול לגרור איתו נזקים חמורים לכלכלה העולמית, כפי שקרה ב-2021 כאשר תעלת סואץ נסחמה למשך שישה ימים על ידי ספינה שנתקעה. הדבר גרם לעיכוב סחורות בשווי מוערך של 400 מיליון דולר לשעה, ותרם לאינפלציה העולמית שהושפעה רבות ממגיפת הקורונה שהייתה בשיאה.

השליטה בנתיבי השיט הקריטיים בים האדום היא נקודת מוצאם של מספר משברים גיאופוליטיים בעבר ובהווה, הסובבים גם סביב ישראל. תעלת סואץ נחסמה חמש פעמים מאז שנפתחה, מתוכן פעמיים בגלל מתחים בין מדינות. ב-1956 מצרים תחת נאצר הלאימה את התעלה וסגרה אותה לאחר שבריטניה, צרפת וישראל הגיבו בפעולה צבאית נגדה. הסגירה השנייה הייתה במלחמת ששת הימים, לאחר שישראל כבשה את הגדה המזרחית של תעלת סואץ, והיא נשארה סגורה במשך שמונה שנים.

בצידו השני של הים האדום, מצר באב אל-מנדב סבל גם הוא ממשברים ביטחוניים, בעיקר בשל תקיפות החות'ים מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל. האיום של החות'ים על הספינות המבקשות להיכנס לים האדום מדרום העלה את פרמיות הביטוח עבורן, וחברות ספנות רבות החליטו להשעות את המעבר דרך המצר. לאחרונה האיום על סגירת המצר עלה שוב עם תחילת המערכה באיראן, במקביל לחסימת מצר הורמוז, מה שכונה "תרחיש אימים".

התעלה האנגלית (בריטניה וצרפת)

נתיב השיט העמוס ביותר בעולם הוא זה המחבר את הים הצפוני עם האוקיינוס האטלנטי, עם כ-500 ספינות שעוברות בו מדי יום - כ-20% מכלל הסחר העולמי. התעלה האנגלית, הידועה גם כתעלת למאנש, מפרידה בין בריטניה וצרפת, וסביבה מצויים הנמלים החשובים והעמוסים ביותר באירופה - רוטרדם, המבורג, אנטוורפן, לונדון ולה-האבר.

התעלה מהווה את נתיב השיט העיקרי בין מדינות צפון אירופה המתועשות לשאר העולם. בנוסף לתנועה בין יבשות, התעלה מחברת גם בין בריטניה לאירופה היבשתית, ודרכה עוברים אלפי נוסעים ביום, בין אם זה במעבורות, או דרך מנהרת התעלה באמצעות רכבות וכלי רכב.

למרות שהתעלה שימשה כשדה קרב במספר מלחמות בהן בריטניה וצרפת השתתפו, היא אף פעם לא נחסמה באופן מלא. עם זאת, התעלה לעיתים סובלת ממזג אוויר קיצוני הכולל רוחות חזקות, ערפל וגשמים כבדים, המאלצים כלי שיט להנמיך את מהירותם, ולעיתים אף להשהות את נסיעתם ולעגון בנמלים שלאורך התעלה.

בנוסף, התעלה סובלת מצפיפות גבוהה של כלי שיט העוברים בה מדי יום, מה שמעלה את הסיכון להתנגשות בין ספינות, ועלול לגרום לעצירת התנועה בתעלה ולעיכוב משמעותי בתנועת הסחורות המועברות דרכה.

מצר גיברלטר (ספרד, מרוקו ובריטניה)

הכניסה הטבעית היחידה לים התיכון היא הנקודה המחברת אותו לאוקיינוס האטלנטי. מצר גיברלטר הוא השער לסחר הימי בין מדינות דרום ומזרח אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, דרכו עוברים כ-10% מכלל הסחר הימי העולמי וכ-30% מכלל אספקת הנפט העולמית.

ביחד עם מצר באב אל-מנדב ותעלת סואץ, מצר גיברלטר מהווה את אחת מנקודות המעבר הקריטיות בנתיב השיט המהיר ביותר בין אסיה ואירופה, והחשובה ביותר בין המזרח התיכון ליבשת אמריקה. המים העמוקים במצר הופכים אותו לאחת הנקודות הבטוחות ביותר למעבר של אוניות גדולות, בהן מכליות נפט. לא סתם בריטניה בחרה להחזיק טריטוריה בגיברלטר.