רצח נהג המונית דרק רוט: 32 שנים לפרשה שהרעידה את המדינה

32 שנים מלאו היום (שישי) לרצח נהג המונית דרק רוט, אירוע שהוגדר על ידי שופטים כ"אחד המקרים המחרידים שהובאו בפני בית משפט בישראל". מושיקו בן-איבגי וארבל אלוני, אז רק בני 14, עלו על המונית של רוט באזור המלונות בהרצליה. "לאן בבקשה?", שאל הנהג. "אופטימי, אה?", הם ענו. וללא כל התגרות, ולפי תוכנית מוקדמת, הם ירו בו שישה כדורים בגבו. חמישה פגעו. רוט נהרג במקום.

במשך שנים נותרה התעלומה: למה? מה גרם לשני נערים בני טובים לבצע הוצאה להורג? בריאיון שהעניק בן-איבגי ב-2005 מהכלא בארגנטינה, הוא סיפק הצצה מצמררת לדינמיקה הקטלנית. "בחברות שהיתה בינינו אז", סיפר, "לא השתמשנו הרבה במילים, אלא בעיניים".

לדבריו, הרצח לא היה מקרי לחלוטין. הוא רמז על "שותף שלישי" שהסתכסך עם רוט יום קודם לכן, ודאג שהנהג יגיע לזירה. "אם זה לא היה רוט, זה היה מישהו אחר", הודה בן-איבגי. "חיפשנו תירוץ לרצוח מישהו". התוכנית הייתה פשוטה ומחרידה: אלוני ישתעל, ובן-איבגי ילחץ על ההדק. "כשארבל השתעל פעם ראשונה אמרתי לעצמי בסדר, אולי הוא משתעל", שחזר בן-איבגי. "בפעם השנייה הוא הסתכל עלי במבט של 'זה לא משחק'".

בן-איבגי תיאר כיצד יצא מהרכב בטענה שהוא מחפש את הארנק, כשהוא מתלבט אם לבצע את המעשה. אלוני יצא אחריו ושאל: "למה לא ירית?". הם חזרו לרכב. דקות ספורות לאחר מכן, בשעה 20:29, נשמעו היריות. "הוא לא ביקש על חייו. הוא לא צעק. כשראיתי את המבט שלו זה כבר היה מאוחר", סיפר הרוצח.

השוד, הבריחה והחיים החדשים

הסיפור של הצמד לא הסתיים ברצח. במהלך חופשה מהכלא ב-1998, השניים ביצעו שוד מזוין של חנות מכולת בהרצליה, במהלכו פצעו את בעלת החנות. הם נידונו לחמש שנות מאסר נוספות. ב-2004 נמלט בן-איבגי מהארץ לארגנטינה באמצעות דרכון מזויף, שם נתפס והוסגר לישראל רק ב-2013, לאחר מאבק משפטי ממושך. הוא ריצה את עונשו ושוחרר.

שותפו, ארבל אלוני, השתחרר ב-2015 לאחר שריצה 21 שנות מאסר. הוא ניסה לשקם את חייו, התחתן והביא ילדים, אך ב-2019 נעצר שוב בחשד להונאה רחבת היקף. על פי החשד, אלוני ושותפיו הקימו חברות קש שהציעו הלוואות לאנשים קשי יום, גבו מהם דמי פתיחת תיק, אך מעולם לא סיפקו את ההלוואות. "בן אדם שמגיל 14 עד 35 ישב בבית הסוהר, מה אפשר לצפות שיהיה?", אמר אז גורם המכיר את הפרשה.

"אני ישנה עם אור דולק"

עבור גילה רוט, אלמנתו של דרק, הזמן עצר מלכת באותו לילה. בראיונות עבר סיפרה בכאב: "עשרים שנה אני ישנה עם האור דולק, כי תמיד השארתי לו אור כשהוא בא הביתה".

רוט מתארת את בעלה כאיש משפחה חם ואוהב, עולה מאנגליה שעבד קשה לפרנסתו. "הוא לא מת ממחלה, הוא לא מת בתאונה. הוא מת סתם. סתם הרגו אותו וזהו. למה? 'בשביל השעשוע'". היא סיפרה כי מעולם לא קיבלה התנצלות אמיתית מהרוצחים או ממשפחותיהם, למעט אביו של בן-איבגי שנפל לרגליה בבית המשפט וביקש סליחה.

כששמעה על הסתבכותו המחודשת של אלוני ב-2019, אמרה גילה: "לא הופתעתי בכלל מהמעצר. אני רוצה לראות אותו. שידע: העיניים שלי לעולם לא יעזבו אותך. הרסת לי את החיים. הרסת לילדים של דרק את החיים. אני לא רוצה נקמה, אני רוצה צדק. הכאב שלי יישאר לתמיד".

שלושה עשורים אחרי, רצח דרק רוט נותר פצע פתוח בחברה הישראלית, תזכורת כואבת לכך שהרוע יכול ללבוש פנים תמימות של ילדים בני 14, ושגם שנים ארוכות בכלא לא תמיד מצליחות למחוק אותו.