מלך בלי ממלכה: מה הסיפור של רזא פהלווי, בנו של השאה האיראני? | מיוחד לסופ"ש

האם ייתכן שהמפתח לעצירת המרוץ הגרעיני של טהרן לא נמצא בבור בקריה או במסדרונות הפנטגון, אלא דווקא בווילה שקטה בפרברי מרילנד? שם, רחוק מההמון הזועם של המהפכה האסלאמית, מתגורר רזא פהלווי. האיש שנולד למסלול אחד ויחיד - כס המלוכה - מנסה כעת, בגיל 65, לשרטט מחדש את עתידו של המזרח התיכון.

סיפורו של פהלווי הוא טרגדיה שייקספירית מודרנית. הוא נולד ב-1960 בטהראן כנסיך הכתר. עד גיל 17 הוא כבר הוכשר כטייס קרב ועבר הכשרה אינטנסיבית בממשל, מתוך ידיעה ברורה שיום אחד ינהיג מעצמה אזורית. 

ב-1978 נשלח לטקסס לקורס טיס מתקדם, מבלי לדעת שזו נסיעה בכיוון אחד. בזמן שלמד לתמרן מטוסי פנטום, הרחובות בטהרן בערו. בינואר 1979 השאה נמלט, חומייני נחת, והמסך ירד על השושלת.

בגיל 20, בקהיר, לצד מיטת אביו הגוסס מסרטן, עשה רזא מעשה שנראה כיום כמעט נאיבי: הוא הכריז על עצמו כ"שאה החדש". ההצהרה הזו הייתה יריית הפתיחה למסע ארוך ומפותל של 45 שנה בגלות.

מזוודות כסף מה-CIA והאמת על היהלומים

אבל ממה חי מלך בלי ממלכה? במשך עשורים טענה התעמולה האיראנית כי פהלווי הוא "בובה אמריקנית". תחקירים שונים מצביעים על כך שהם לא טעו לחלוטין. העיתונאי החוקר בוב וודוורד חשף בספרו מסמכים המעידים כי בשנות ה-80, ה-CIA העביר "מזוודות" של כסף לגולים איראניים. על פי המבקרים, פהלווי עצמו נהנה מתשלום קבוע כדי לשמרו כ"קלף" אפשרי נגד האייתוללות. המימון הזה הופסק מזמן, אך הכתם נשאר.

מנגד, פהלווי נלחם במיתוס אחר: הטענה שמשפחתו ברחה עם אוצרות המדינה. תחקיר של הניו יורק טיימס ניפץ את האגדה הזו ואישר כי "תכשיטי הכתר" המפורסמים של פרס עדיין שוכנים בכספות הבנק המרכזי בטהרן. המשפחה אמנם יצאה עם כסף פרטי, אך את הסמלים הלאומיים השאירה מאחור – עובדה שפהלווי משתמש בה כיום כהוכחה ליושרו מול העם האיראני.

לא מחפש ג'וב, מחפש נקמה

חייו של פהלווי בארה"ב רחוקים מלהיות פסטורליים כפי שהם נראים. התיק הרפואי של משפחתו חושף סיפור אימה של אובדן. בשנת 2001, אחותו האהובה, הנסיכה ליילה, מתה ממנת יתר בלונדון בגיל 31. עשור לאחר מכן, אחיו הצעיר והגאון, עלי-רזה, שם קץ לחייו בירייה בבוסטון.

רזא נותר לבד במערכה. הוא אינו פוליטיקאי שמחפש ג'וב; הוא אדם שאיבד את אביו, אחותו ואחיו למאבק הזה. המניע שלו הוא רגש נקמה קר, מחושב ועמוק. אך האם מטרתו היא לחזור לארמון הזהב? כאן הוא מצליח להפתיע. "אני מוכן לרפובליקה", הצהיר בראיונות לוול סטריט ג'ורנל. "אני רוצה להיות הסמל המאחד, לא השליט".

הקשר הישראלי והתמרור עצור

באפריל 2023 נשבר טאבו היסטורי: בנו של השאה נחת בנתב"ג. הביקור היה מתוסריט היטב: פגישה עם נתניהו, תפילה בכותל, וביקור סמלי ביד ושם – יריקה בפרצופם של מכחישי השואה בטהרן. בריאיון ל-i24NEWS הוא הצהיר בגלוי: "אנחנו וישראל צריכים להיות שותפים אסטרטגיים. המים שלכם יצילו אותנו".

אבל בתוך החיבוק החם, פהלווי מציב לישראל תמרור עצור בוהק. 

המסר שלו למערכת הביטחון הוא חד משמעי: "אל תפציצו את איראן". הוא מאמין בהפלת האייתוללות מבפנים - דרך תמיכה במפגינים, דרך האינטרנט ודרך "פרויקט פניקס" (צוות מדענים גולים שמתכנן את שיקום התשתיות ביום שאחרי), ולא באמצעות מטוסי F-35. האסטרטגיה שלו מתבססת על "עריקה מבפנים" וקשרים עם גורמים במשמרות המהפכה, שיניחו את הנשק תמורת חנינה.

החידה הפרסית

האם זה עובד? בתחילת 2023, קמפיין רשת בשם "Vokalat" (ייפוי כוח) סחף מאות אלפי חתימות של איראנים שתמכו בו, אך האופוזיציה נותרת קרועה. ארגונים כמו ה-MEK (המוג'אהדין ח'לק) נלחמים בו, וניסיונות איחוד עם דמויות בולטות קרסו בגלל מלחמות אגו. הוא טרם הצליח להקים ממשלה גולה אפקטיבית.

ובכל זאת, רזא פהלווי נותר חידה. נסיך ללא ארמון וללא צבא, אך עם תמיכה שקטה במערב ואבטחה כבדה סביבו, המעידה כי המשטר בטהראן רואה בו יעד מרכזי ומסוכן. העובדה שהמשטר משקיע הון בהשחרת שמו היא אולי ההוכחה הטובה ביותר לכוחו. עבור ישראל, פהלווי הוא כרטיס לוטו אסטרטגי: הסיכויים לא ברורים, אבל אם הוא יזכה – המזרח התיכון ישתנה לתמיד.