מאהבה נכזבת לשכול לאומי: השירים שהפכו להמנון יום הזיכרון מבלי להתכוון

המלחמות הרבות והמציאות המדממת בישראל הפכה את השכול לחלק מהפסקול הלאומי שלנו. רבים מאיתנו מתחברים ליום הזיכרון דרך השירים המסמלים אותו, החל מאלו שנכתבו בעקבות הצורך הקולקטיבי לזכור את החללים שנפלו בהגנה על המדינה, דרך השירים שנכתבו בהשראת סיפורים אישיים של חללים, וגם דרך אלו שנכתבו מתוך נקודת מבט שאינה בהכרח קשורה לשכול - סוף הנעורים, או סיומה של מערכת יחסים רומנטית. לכולם יש מכנה משותף אחד, והוא תחושות הגעגוע, העצב והאובדן, שמאפיינות גם את השכול. 

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

עם הזמן, השירים הללו קיבלו פרשנות מחודשת המקשרת אותם ליום הזיכרון, והם זכו לביצועים בטקסים הממלכתיים ולהשמעות בתחנות הרדיו בימי הזיכרון הלאומיים.

החול יזכור

השיר נכתב על ידי נתן יונתן ז"ל וראה אור לראשונה בספר שיריו "שירים לאורך החוף" שיצא בשנת 1962, והוקלט לראשונה על ידי רוחמה רז ללחן של נחום היימן ז"ל בשנת 1977, אם כי הביצוע המוכר ביותר לשיר הוא של חווה אלברשטיין מתוך אלבומה "אני הולכת אלי" משנת 1979. כמו מרבית השירים בספר בו יצא לאור, נתן יונתן כתב את השיר במקור מתוך געגוע לתקופת הנעורים שהסתיימה ועל תהליך ההזדקנות, והוא מביע בו את קינתו על סופה של צעירותו לקראת המחצית השנייה של חייו.

השורה המפורסמת מתוך השיר "הנעורים שבאו פתע אל סופם", נתפסת בעיני רבים לאו דווקא כתחילת ההזדקנות, אלא כחיים שהגיעו לקיצם בתקופת הנעורים, כפי שמזוהה עם חללי צה"ל שנפלו בדמי ימיהם. יש המשווים את מוטיב החול והגלים בשיר עם החללים הנופלים, אשר זכורים בחברה באופן קולקטיבי, אך הנופלים עצמם הם כמו הקצף - הם נעלמים ושבים למצולות. הלחן המלודי של נחום היימן מוסיף לשיר מימד נוגה, מה שמקשר אותו עוד יותר עם שירי זיכרון, והוא היה לשיר הזיכרון המושמע ביותר בשנות ה-90 והאלפיים.

מקיץ אל חלום

השיר נכתב על ידי יונתן פרידלנד ובוצע לראשונה על ידי גלי עטרי באלבומה "צעד אחד לפני הנהר" שיצא בשנת 1988. פרידלנד סיפר כי השיר נכתב בעקבות אהבה נכזבת, והטון בשיר מביע את הייאוש והגעגועים שחש לאחר האכזבה הרומנטית שעבר. 

ההתמודדות עם כאב ואובדן הם מוטיבים שקיימים גם בשכול - תחושות האבל על אדם אהוב שאיננו עוד מובילות למשבר, ולרצון לחזור לחיים שהיו לפני כן, כאילו כמו בחלום. בעקבות זאת השיר זכה לפופולריות בטקסי זיכרון ולביצועים מחודשים על הבמות ברחבי הארץ.

שער הרחמים

מאיר בנאי ז"ל כתב את השיר שנכלל באלבומו "וביניהם" שיצא בשנת 1992. השיר נכתב מתוך געגועים לירושלים, עיר הולדתו של בנאי, ולקדושה בעיר. הדובר בשיר מתאר תהליך פנימי שהוא עובר, בזמן שהוא מסתובב בעיר העתיקה של ירושלים עם שאיפה רוחנית לגאולה, בעודו מחפש את שער הרחמים - השער ההיסטורי הנעול בחומת העיר העתיקה, שעל פי המסורת ייפתח באחרית הימים ודרכו ייכנס המשיח לעיר.

המשמעות הרוחנית מאחורי השיר והטון הלירי שבו הובילו להשמעתו בסליחות וימים נוראים, זמנים בהם הנפש מתענה ומחפשת מענה לשאלות הרות גורל - תהליך רגשי המזוהה גם עם שכול ואובדן. עם הזמן השיר קיבל מספר ביצועים בטקסי יום הזיכרון, ומעמדו התחזק כשיר לאומי המבטא תקווה.

לאורך הים

בשנת 1994 עופרה חזה הוציאה לאור את אלבומה "כל הנשמה", בו נכלל השיר "לאורך הים". כשביצעה את השיר בהופעה בטלוויזיה בפעם הראשונה, חזה סיפרה שהיא בחרה לכלול את השיר באלבום כי הוא מבטא בעיניה את האווירה במדינה. אך הביצוע הזכור ביותר לשיר היה בעצרת למלאת 30 יום לרצח יצחק רבין, בליווי קטע מתוך השיר "כל הנשמה". מאז, השיר נצרב בתודעה הלאומית כשיר זיכרון, ובוצע במספר רב של טקסים והושמע רבות בתחנות הרדיו בימי הזיכרון הלאומיים.

כותבת השיר, אילה אשרוב, מספרת כי השיר נכתב כשהייתה בת 19, בהשפעת המעבר לשנות ה-20 לחייה וסוף תקופת הנעורים. השיר מהווה מעין מכתב פרידה לילדות לקראת המעבר לחיים האמיתיים. כמו כן מספרת אשרוב שבתקופה שבה נכתב השיר היא הייתה מאוהבת בבחור שגר מעבר לים, והגעגועים אליו היוו השראה לכתיבת השיר.

אבות ובנים

השיר נכתב על ידי אביתר בנאי ונכלל באלבום הבכורה שלו שיצא בשנת 1997, בתקופה שבין שתי האינתיפאדות, ושלהי תקופת השליטה הישראלית ברצועת הביטחון בדרום לבנון. רבים מייחסים לשיר משמעות של תיאור הכאב מנקודת מבטם של הנופלים במלחמות, כמו גם של האבות והאימהות הנכנסים לתוך מעגל השכול. במיוחד זכורה מהשיר השורה "אבא בוכה על בן בוכה על אבא", המבכה את הטראגיות הקיימת במציאות שהורים הם אלו שקוברים את ילדיהם, שלא כדרך הטבע. מעמדו של השיר כשיר זיכרון התחזק עם הופעתו בסרט "בופור" בשנת 2007, העוסק בחיילים השוהים במוצב הבופור בימיו האחרונים.

עם זאת, בנאי חשף באחת מהופעותיו כי השיר נכתב בנקודת זמן שבה עמד לעזוב את בית הוריו לטובת העיר הגדולה. השיר מתאר את התחושות המורכבות שלו כבן זקונים העוזב את קן המשפחה, ואת הכאב שלו בהתבוננות על הוריו המזדקנים ובעצב שהם חשים עם עזיבתו. היחסים המשפחתיים והרגשות המורכבים המובעים בשיר הם כאלו המלווים גם בני משפחה שכולים, שנאלצים להתמודד עם מציאות כואבת, ועם הצורך לעבור הלאה למרות המשקעים הנפשיים והאבל.

אם תלך

השיר נכתב והולחן על ידי עידן רייכל ובוצע על ידי דין דין אביב כחלק מהפרויקט של עידן רייכל, ויצא לאור בשנת 2002. מילות השיר עוסקות בחשש מפרידה והתלות הרגשית מאדם אהוב. בלעדיו, הדוברת בשיר מביעה תחושת בדידות וריקנות, תוך הדגשת הצורך שלה בנחמה שמגיעה מהמגע עימו. רייכל סיפר בריאיון שהשיר הוקלט כמעט בסגנון א-קאפלה (ללא ליווי כלי נגינה), כדי להדגיש את שירתה של אביב, ואת הכמיהה באדם אליו היא פונה בשיר.

אופיו השקט והתפילתי של השיר הפכו אותו במרוצת הזמן לחלק מהשירים המושמעים בתחנות הרדיו ובטקסי יום הזיכרון, גם בביצועם עידן רייכל ודין דין אביב.

לראות את האור

השיר נכתב על ידי ברק פלדמן, הולחן על ידי אסף אמדורסקי, והוקלט לראשונה על ידי אפרת גוש בשנת 2007 כחלק מאלבומה "הסליחה ואני". מילות השיר עוסקות בתהליך אישי שהדוברת עוברת - הן מתחילות בנפילתה לתוך מצב אליו נקלעה כיד הגורל. בהמשך השיר הדוברת משלימה עם המצב, והוא מסתיים בנימה אופטימית עם מסר של תקווה, כשהדוברת מצליחה לראות את האור למרות הקשיים שהיא חווה. 

מילות השיר מקבילות לתהליך האבל אותו עוברות משפחות שכולות - האובדן הפתאומי של יקיריהן מכניס אותן למציאות שמאלצת אותן להסתגל למצב חדש שקשה להתמודד עימו. הטון הרך והמלנכולי של השיר, והעיסוק בתחייה מחדש הפך את השיר למזוהה עם שורדי טבח פסטיבל הנובה בשבעה באוקטובר, בשל הצורך בבחירה בחיים למרות הטראומה והכאב.