משטרת המחשבות: כך תעשיית החלומות בהוליווד הפכה לסרט אימה כלכלי | מיוחד לסופ"ש

תעשיית הסרטים והטלוויזיה של לוס אנג'לס, שפעם הייתה הלב הפועם של בידור עולמי, הפכה לצל של עצמה. המספרים עגומים: בשנתיים האחרונות אבדו למעלה מ-42,000 משרות - כמעט שליש מכוח העבודה, והפקות טלוויזיה צנחו מ-18,000 ימי צילום בשנת 2021 לפחות מ-8,000 בשנת 2024. המסקנה ברורה: הוליווד לא רק נמצאת במשבר - היא בדרכה להיעלמות.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

הוליווד: רובע או עיר?

בתור שכונה במרכז לוס אנג'לס ולא עיר עצמאית, הוליווד אינה יכולה לשרוד לבדה. לאחר ששימשה כשטח חקלאי, הוליווד הייתה עיר נפרדת רק בין השנים 1903-1910, כשהתמזגה עם לוס אנג'לס כדי להבטיח אספקת מים. אולפני הקולנוע הראשונים הגיעו בדיוק אחרי המיזוג, בשנות ה-1910, והתרכזו באזור "הוליווד בולוורד" (שדרות הוליווד).

למרות שרוב האולפנים עברו מזמן מהוליווד עצמה לערים סמוכות כמו בורבנק וקלבר סיטי, השם "הוליווד" נשאר כסמל לכל תעשיית הקולנוע, בדומה לאופן שבו "וול סטריט" מייצג את השוק הפיננסי כולו. כיום כל אזור לוס אנג'לס נשען כמעט לגמרי על תעשייה אחת: חברות קייטרינג שמזינות צוותי צילום, בתי ייצור ותאורה, אולפני הקלטה למוזיקה, מחסני אביזרים, חנויות תלבושות, ספקי ציוד טכני, ועסקי הסעה - והמציאות בשטח קשה. 

פרויקטים נעצרים, עובדים מפוטרים

המשבר הזה לא קרה בן לילה, זו התדרדרות הדרגתית שהתחילה ב-2019. חברות הסטרימינג כמו נטפליקס השקיעו מיליארדים בתכנים חדשים כדי למשוך מנויים, אבל ב-2022 הן הבינו שהן שורפות כסף בלי רווחים והחלו לחסוך. עד מרץ 2023 מספר ההפקות כבר צנח באופן דרמטי. פול אודלי, נשיא FilmLA, אמר באביב 2025: "זה עתה יצאנו מהשנה הגרועה ביותר בתעשייה, למעט הקורונה, בשביל צילומים. וכשאנחנו מסיימים את הרבעון הראשון של 2025, נראה ששנה זו אפילו גרועה יותר". התחזית התממשה: 2025 הסתיימה עם רק 19,694 ימי צילום - הנמוך ביותר מאז שנת הקורונה.

אולפני הקלטת מוזיקה עבור סרטים דיווחו בשנת 2025 על מספר ימים בודדים של פעילות בממוצע, לעומת כ-140 ימים ב-2022. אפילו עסקים שאינם קשורים ישירות להוליווד חשו את המכה: מסעדות שחיו על הזמנות קייטרינג לצוותי צילום רואות את הזמנותיהן נעצרות לחלוטין, חנויות שהשכירו תלבושות עוברות עונות יבשות של חודשים רצופים, ואפילו חניונים שעבדו עם הפקות נאלצים לפטר עובדים בגלל חוסר עבודה.

ה-DEI ומחיר המכסות

לצד המשבר הכלכלי, מדיניות ייצוג פרוגרסיבית מחמירה שינתה את כללי המשחק. מאז 2024, כל סרט המבקש להתחרות על פרס "הסרט הטוב ביותר" באוסקר חייב לעמוד בלפחות שניים מתוך ארבעה קריטריוני DEI (מגוון, שוויון והכלה), לפי תקני האקדמיה לאמנויות ומדעי הקולנוע. על פי תקן A, למשל, על הסרט לכלול שחקן ממיעוט בתפקיד מרכזי, להבטיח ש-30% לפחות מהשחקנים הנוספים הם נשים, מיעוטים, חברי קהילת הלהט"ב או בעלי מוגבלות, או שהסרט עצמו יתרכז בסיפורן של קבוצות אלה.

הפרדוקס הוא שסרטים איקוניים כמו "רשימת שינדלר" (1993), "הסנדק" (1972) או "גלדיאטור" (2000), שזכו בפרס "הסרט הטוב ביותר" ועדיין נחשבים ליצירות אומנות בסטנדרטים של ימינו, כנראה היו מתקשים לעמוד בדרישות אלו אילו הוגשו היום. האוסקר, שתמיד שמר על תדמית של פרס יוקרתי, הפך גם לתרגיל ציות. הבעיה: כשסרטים מתוכננים סביב מכסות ולא סביב שאלות אמנותיות, האיכות סובלת - והקהל, שמדיר את רגליו מבתי הקולנוע בשנים האחרונות, שולח את המסר הברור ביותר.

השפעת הטכנולוגיה והבינה המלאכותית

הבעיה המובנית עמוקה יותר משביתות התסריטאים והשחקנים בשנים האחרונות או ממכסות האוסקר. הטכנולוגיה משנה את הכללים: בינה מלאכותית יכולה כבר לכתוב תסריטים בסיסיים, ליצור דימויים של שחקנים מתים, ואפילו להחליף שחקנים חיים בתמונות דיגיטליות. מפיקים הבינו שהם יכולים להפיק תוכן בעלויות נמוכות משמעותית עם פחות עובדים. שביתות האיגודים בעידוד ההנהגה הליברלית של קליפורניה רק חשפו כמה שברירית המערכת כבר הייתה - ובמקום להוביל להתאוששות מהירה, ב-2023 הן האיצו את המעבר להפקה במדינות אחרות, שם יש פחות סיבוכי עבודה ויותר הטבות מס.

ברחו לטורונטו

ברבעון הראשון של 2025, רק 24 מתוך 87 פרויקטים מצולמים נוצרו בלוס אנג'לס, בעוד 46% מהסרטים האמריקנים החלו לצלם מחוץ לגבולות ארה"ב. לוס אנג'לס עדיין שומרת על המקום הראשון בעולם עם 18.3% מההפקות, אבל המתחרה הקרובה ביותר שלה נמצאת בתוך ארצות הברית - ג'ורג'יה שבדרום, עם 9.8% מההפקות. צילומים בטורונטו או ונקובר שבקנדה הקרובה יכול להיות זול ב-30-40% מצילום בלוס אנג'לס, ועדיין לקבל הטבות מס נדיבות מהממשלות המקומיות.

הבעיה שלא רק בקליפורניה

הוליווד נחשבת מעוז ליברלי, ולכן היא מייצגת בעיה של המפלגה הדמוקרטית בצורה יותר רחבה: אמריקנים לא אוהבים שמענישים הצלחה, והם לא אוהבים כשעושים את זה לאחרים דרך מיסים גבוהים בצורה שמשתקת תעשייה. גאווין ניוסום, מושל קליפורניה והמועמד המוביל אצל הדמוקרטים להיות המועמד לנשיאות מטעם המפלגה, עומד בראש המדיניות הזאת. מיסוי מהגבוהים בארצות הברית, עלייה בפשיעה, בעיית חסרי הבית שיצאה משליטה - הכול מיוחס לניוסום ולמפלגה הדמוקרטית השולטים במדינה ובעיר, והם נכשלים בזמן אמת. כמובן שלא רק מהוליווד היוצרים בורחים - גם מניו יורק, אך זהו סיפור בפני עצמו. (יהיה היפר לינק לכתבה על ניו יורק).

לוס אנג'לס בנתה את כל כלכלתה סביב ענף אחד, כמו קליבלנד עם תעשיית הפלדה או דטרויט עם תעשיית הרכב. "הוליווד" הייתה הדוגמה המושלמת לריכוזיות: כולם באותו מקום, באותו אקלים, עם אותם ספקים. זה עבד מצוין כל עוד הייתה סיבה להישאר בלוס אנג'לס. אבל כשהסיבות לעזוב עולות על הסיבות להישאר, התפרקות מתרחשת מהר. כותבים, עורכים, במאים ומלחינים עוזבים לערים אחרות, ועמם עוזבים הלקוחות של המסעדות, חנויות הבגדים, ספקי הדירות.

אנטישמיות והחרמות

כמובן, גם לוס אנג'לס לא נמנעה מהגל האנטישמי שפקד את אמריקה מאז ה-7 באוקטובר. כשתקריות אנטישמיות זינקו ברחבי ארצות הברית, הוליווד, שיהודים מילאו בה תפקיד מרכזי בבנייתה מהימים הראשונים, הפכה לבמה לביקורת על ישראל שחצתה לא פעם את הגבול לאנטישמיות גלויה. השחקנית הישראלית גל גדות הפכה למטרה מרכזית: הפגנות פרו-פלסטיניות משכו את טקס הענקת הכוכב שלה בשדרות הוליווד במרץ 2025, שם התעמתו קהלים תומכי פלסטין ותומכי ישראל. 

קריאות להחרמת סרט "שלגיה" של דיסני בגלל השתתפות גדות התפשטו ברשתות החברתיות, עם הודעות כמו "היא רוצחת מאומנת ששירתה בכוחות הישראליים המנוונים". כישרונות יהודים רבים בתעשייה חשו שהאקלים כבר לא מזמין להם. חלק מהכישרונות הטובים ביותר - במאים, מפיקים וכותבים יהודים שוקלים עתידם במקום אחר. גדות עצמה ייחסה חלק מהכישלון הקופתי של "שלגיה" לקמפיין האנטישמי נגדה.

מה שהוליווד לא יכולה לשכוח

האירוניה היא שממש כשהוליווד זקוקה ליצירתיות ולחופש אמנותי כדי לשרוד, היא שוקעת בתוך מערכת מכסות ודרישות שמגבילות מי יכול לספר איזו סיפור, ולמי. המדיניות שנועדה לעודד מגוון יצירתי הפכה למכשול בפני היצירתיות עצמה. במקום לחפש את הסיפורים הטובים ביותר, אולפנים מחפשים סיפורים שעונים על רשימות בדיקה. התוצאה: סרטים שמתוכננים יותר לפי רשימת מטלות מאשר לפי השראה.

וכאילו כל זה לא מספיק, העיר עדיין מתמודדת עם מאמצי שיקום לאחר השריפות הנוראיות שהשמידו שכונות מגורים שלמות בינואר 2025. מאות עובדי תעשייה איבדו את בתיהם, הפקות הופסקו, וחברות ביטוח כבר מעלות את עלויות הביטוח לצילומים באזור בעונת השריפות המתארכת. לוס אנג'לס כבר הוכיחה שהיא יכולה לשרוד ולהתחדש, אבל הנתונים מספרים סיפור מדאיג: אם קליפורניה תמשיך לאבד עובדי הפקה בקצב הנוכחי, ימי הצילום ימשיכו לרדת באופן דרמטי, קליפורניה תוסיף להכביד ברגולציות, והוליווד תתעקש לייצר עוד תכנים שמחויבים לרשימות מלאכותיות במקום לדמיון - השלט המפורסם על הגבעות עלול להפוך מסמל של חלומות ושאיפות, לאנדרטה לתעשייה שהרסה את עצמה.