הרוקיסטית הזועמת שהתחילה בכלל כנסיכת פופ: שירי הביכורים המפתיעים שהספקנו לשכוח

קל לשכוח, אבל הדרך של הזמרים המוכרים להצלחה הייתה רצופה בכשלונות, בשירים שלא הותירו חותם ובחיפושי זהות. מאייקון הזעם הנשי של שנות התשעים שהתחילה בכלל כנסיכת פופ, דרך השיר שהצליח מינורית אך פרץ את הדרך לאלבום בכורה - וסולן הלהקה שנאלץ להקליט את סינגל הבכורה עם שורת נגני אולפן, ובלי אף אחד מחברי הלהקה שלו. לרגל שבועות - חזרנו לשירי הביכורים של האמנים האהובים שגם הם שכחו, ואל הסיפורים המפתיעים מאחוריהם.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

מדונה - EVERYBODY 

עוד לפני שהפכה לאחת מכוכבות הפופ הגדולות בעולם, מדונה הוציאה ב-1982 את "Everybody" - סינגל הבכורה שלה. השיר, ששילב ביטים אלקטרוניים, פאנק ודיסקו, לא היה להיט ענק מיד עם יציאתו, אבל הצליח לבלוט בסצנת המועדונים והפך בהדרגה לכרטיס הכניסה של הזמרת לתעשיית המוזיקה. מעניין לגלות שבשלב הראשון חברת התקליטים אפילו ניסתה לשווק את השיר בלי לחשוף את פניה, מתוך מחשבה שהקול שלה יגרום למאזינים לחשוב שמדובר בזמרת שחורה.

השיר פחות מזוהה עם מדונה כיום, והוא לא היה להיט ענק במונחים של מצעדי פופ מיינסטרימיים. עם זאת, הוא כן נחשב להצלחה משמעותית עבור האמנית שהייתה אנונימית לחלוטין באותה תקופה. השיר אמנם לא נכנס למצעד 100 החמים של בילבורד בארצות הברית, אבל הצליח להגיע למקום השלישי במצעד הדאנס של בילבורד וגם לבלוט בסצנת המועדונים - הישג מרשים מאוד לסינגל בכורה של זמרת לא מוכרת. הוא פתח בפניה את הדלת לאלבום הבכורה שלה, שבו הופיע להיט הפריצה הגדול שלה - Holiday.

אלאניס מוריסט - Too Hot

לפני שהפכה לאייקון של זעם נשי עם להיטים כמו You oughta know ו-Ironic, הזמרת הקנדית-יהודייה אלאניס מוריסט התחילה את דרכה כמה שנים קודם - ככוכבת דאנס-פופ במולדתה קנדה. הסינגל הראשון שלה, Too Hot, שהוציאה ב-1991, לא מזכיר בשום צורה את התפנית שתקבל המוזיקה שלה חמש שנים לאחר מכן. מדובר בשיר פופ ממש מוצלח ובקליפ אלאניס גם מפגינה כישורי ריקוד מרשימים מאוד. עם זאת, על אף שהצליח מאוד בקנדה וקיבל מועמדויות לפרסים, הוא לא הצליח לפרוץ מחוץ לה. 

כיום מוריסט לא כוללת את השירים מתחילת דרכה בהופעות שלה וכנראה בצדק, כיוון שיהיה מוזר מאוד לראות אותה מתחילה לשיר פופ מתקתק ולרקוד בכוריאוגרפיה מתואמת, בתוך רפרטואר אלט רוק עם מסרים בועטים שכל כך מאפיין אותה. 

בראיונות מאז היא מתייחסת בחום לתקופה הזו וטוענת שהיא נהנתה מאוד, אך כנראה שבכל זאת הזהות האמיתית שלה כאמנית הייתה קצת אחרת. אגב, האלבום Jagged Little Pill שאיתו פרצה ב-1995 הוא השלישי שלה.

עובדה נחמדה: השיר והקליפ זכו לפרודיה בסדרה "איך פגשתי את אמא", עם רובין שרבצקי בתור הזמרת רובין ספרקלס והשיר Let's go to the mall.

סברינה קרפנטר - Can't Blame a Girl for Trying

היום סברינה קרפנטר היא הגדרה המילונית של פופ סקסי, מתוחכם ורווי הומור עצמי, אבל לפני ה-Espresso וה-Short n' Sweet, היא הוציאה סינגל בכורה תמים לחלוטין. בשנת 2014, כשהיא רק בת 14 וכוכבת עולה בערוץ דיסני, קרפנטר שחררה את "Can't Blame a Girl for Trying". מדובר בשיר פולק-פופ אקוסטי, מתוק ונקי, שנשמע פחות כמו סברינה של היום ויותר כמו הומאז' מובהק לטיילור סוויפט בתחילת דרכה.

השיר אמנם זכה לחיבוק מהמעריצים הצעירים של דיסני, אבל עם השנים - וככל שסברינה נלחמה כדי שיקחו אותה ברצינות כיוצרת בוגרת, הוא נמחק כמעט לחלוטין מרפרטואר ההופעות שלה ונשאר בעיקר כפריט טריוויה נוסטלגי. אם תשמיעו אותו היום למי שרוקד לליריקה השנונה שלה, סביר להניח שהוא לא יאמין שמדובר באותה זמרת.

הבקסטריט בויז - We've got it going on

לפני שהפכו לאחת מלהקות הפופ הגדולות בעולם עם להיטים כמו I Want It That Way ו־Everybody (Backstreet's Back), הבקסטריט בויז ניסו לפרוץ ב־1995 עם We've Got It Goin' On - סינגל בכורה עם סאונד דאנס־פופ ו־R&B מאוד טיפוסי לתקופה, וכולל גם שימוש כבד ב"טוקבוקס" (אפקט הצינור שמעוות את הקול). בארצות הברית השיר כמעט ולא עורר עניין והגיע רק למקום ה-69 במצעדים, אבל דווקא באירופה, ובמיוחד בגרמניה, השתגעו עליו. 

היום הוא נשמע כמו גרסת "פרה-תהילה" של הלהקה, וכמעט לא מזוהה עם התקופה האייקונית שבאה בהמשך. עם זאת, ההצלחה האירופית היא זו שקנתה ללהקת הבנים את הזמן לבנות את מה שהפך בהמשך להיסטריה עולמית.

בון ג'ובי - Runaway

שנים לפני שלהקת בון ג'ובי פרצה בענק עם להיטים כמו Livin' on a prayer ו-"You Give Love a Bad Name", הסולן ג'ון בון ג'ובי הצעיר מצא את עצמו בנקודת תסכול מוכרת לכל מוזיקאי מתחיל: היה לו ביד שיר מעולה, אבל אף חברת תקליטים לא רצתה להקשיב לו. השיר היה "Runaway" (משנת 1984) - שהפך את הלהקה מניו ג'רזי לאימפריית רוק, אבל מאחורי ההקלטה שלו מסתתר סוד: כשג'ון הקליט אותו באולפן ב-1982, הלהקה המפורסמת שכולנו מכירים היום בכלל לא הייתה קיימת. 

באותה שנה, הסולן היה בסך הכל נער אנונימי ותפרן שעבד בניקיון באולפן ההקלטות של בן דודו בניו יורק. בלילה, כשהאולפן התרוקן, הוא גייס חבורה אקראית של נגני אולפן כדי להקליט סקיצה לשיר שכתב, ואז לקח את קלטת הדמו לתחנת רדיו מקומית. השיר הפך ללהיט ענק עוד לפני שלחברות התקליטים היה מושג מי הבחור ששר אותו. כשהציעו לו חוזה, ג'ון נקלע לבעיה משעשעת: לא הייתה לו להקה. הוא הקים את "בון ג'ובי" המוכרת במהירות רק אחרי שהשיר כבר הצליח, מה שמתברר בדיעבד כאחת ההתחלות המטורפות בהיסטוריה של המוזיקה.

קייטי פרי - Trust in me

שבע שנים לפני שנישקה בחורה ורצה לספר, קייטי פרי (אז קייטי הדסון) הייתה נערה ממשפחה נוצרית אדוקה, ששרה מוזיקה נוצרית עכשווית. בשנת 2001, כשהיא בת 16 בלבד, היא הוציאה את הסינגל הראשון שלה, מתוך האלבום Katy Hudson, הרחוק שנות אור בסגנונו מהאלבום One of the Boys איתו פרצה בסופו של דבר ב-2008. 

מדובר בבלדת פופ-רוק רוחנית ועמוקה, שעוסקת בבדידות, פחד וספק עצמי שמאפיינים את גיל הנעורים. גם כאן היא מציגה את היכולות הווקאליות המרשימות שאנחנו מכירים ממנה. עם זאת, השיר מעט מיושן גם ביחס לתקופה, ואכן, האלבום עצמו נכשל מסחרית וחברת התקליטים נסגרה זמן קצר לאחר מכן, מה שגרם לקייטי לחשב מסלול מחדש, לעבור ללוס אנג'לס, לשנות את שם הבמה שלה לפרי - ולהמציא את עצמה מחדש כפנומן פופ גלובלי.

קווין - Keep Yourself Alive

כשחושבים על אחת מלהקות הרוק האהובות בהיסטוריה, הראש הולך ללהיטים כמו Killer Queen ו-Bohemian Rhapsody, אבל כמה שנים לפני שפרצו עם הלהיטים האלה, ההרכבה הבריטי ניסה לפרוץ עם "Keep Yourself Alive" ביולי 1973. עם זאת, העולם הגיב בפיהוק והשיר נכשל לחלוטין במצעדים, ולא נכנס אפילו לטופ 100. 

על פי מארק הודקינסון, מחבר הספר "Queen: The Early Years", השיר נוצר על גיטרות אקוסטיות במהלך חזרות של קווין באימפריאל קולג' ובגן ב־Ferry Road ב-1970. באותה תקופה, לקווין לא היה בסיסט קבוע, והלהקה הורכבה מהזמר פרדי מרקיורי, מהגיטריסט בריאן מיי ומהמתופף רוג'ר טיילור. מיי אמר בריאיון שכתב את המילים כשהוא חושב שהם אירוניים ופשוטים, והוא לא אהב אותן בהתחלה עד שמרקורי שר את השיר.

הסיבה המרכזית הייתה שתחנות הרדיו הגדולות, ובראשן ה-BBC, סירבו להשמיע אותו בטענה שלוקח לשיר "יותר מדי זמן להתניע" ושההקדמה של הגיטרות ארוכה מדי עד שפרדי בכלל מתחיל לשיר. ואכן, בשיר יש את כל המרכיבים האייקוניים של הלהקה - ריפים מתוחכמים של גיטרה, סולו תופים קצר של רוג'ר טיילור והגשה דרמטית ובלתי מתפשרת של פרדי מרקיורי, אבל הם לגמרי הקדימו את זמנם. למרות הכישלון ההתחלתי, העולם הבין לבסוף את מה שהיום נחשב מובן מאליו - והשיר נכנס לרשימות שירי הגיטרות הגדולים בהיסטוריה.

זהות חדשה, אותם ביכורים

סיפורים אלו מוכיחים שמאחורי כל אייקון מוזיקלי שממלא היום אצטדיונים, מסתתרת תקופה של ניסוי וטעייה. השירים הללו, גם אם נשכחו מהרדאר הציבורי או נמחקו מרשימות השירים בהופעות, הם היו שלב הכרחי באבולוציה שלהם. לעיתים, כדי למצוא את הקול האמיתי ולפרוץ לתודעה, צריך קודם כל להוציא שיר פופ נוצרי, לרקוד בכוריאוגרפיה מתואמת בניינטיז, או פשוט לחכות שהעולם יהיה מספיק בשל כדי להקשיב לריף הגיטרה שלך.