מסע האלמנות: תיעוד מרגש מהרי בולגריה עם הנשים שאיבדו את בני זוגן במלחמה

מאז ה-7 באוקטובר, החיים של מאות נשים בישראל איבדו את מסלולם המוכר. הזיכרונות, התוכניות לעתיד והביטחון הבסיסי התחלפו בשבר עמוק, בגעגוע יומיומי ובבדידות. ביוזמת עמותת "משפחה אחת", יצאה קבוצה של אלמנות מלחמה למסע עיבוד והפוגה בעיירה הציורית בנסקו שבבולגריה, מרחב מוגן המאפשר להן לעצור, לנוח, להתאבל ולחפש כוחות להמשך. אמש (שני) ב"מהדורה המרכזית", שני ויצמן ליוותה אותן, בפרויקט תיעודי מיוחד.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

הרחק מהשגרה ומהמבטים המרחמים ברחוב, מצאו המשתתפות קהילה שמבינה אותן ללא מילים. "בבית יש חוסר מאוד גדול", משתפת שיר רובל, אלמנתו של רס"מ יניב יצחק אורן ז"ל, על התמודדות ביום-יום. "מישהו שאהבת נהרג. אני רגילה לדעת איך הוא נשמע כשהוא מתעטש, ואת הצעדים שלו בדרך. פתאום יש איזה שקט, חוסר ובדידות".

המסע בבולגריה שילב נופים ירוקים ואוויר צלול לצד סדנאות טיפוליות בתנועה ובכתיבה בליווי צוות מקצועי, מרחב לאלמנות בין כל מה שאבד. המשתתפות דיברו על הקושי לקבל את תואר ה"אלמנה", על אובדן האמון ועל השאלות הקשות שמלוות אותן. "המחשבה הזו, 'מה אני אלמנה?', זה לא נתפס. הייתי בטוחה שמי שיעמוד מבין שנינו זו אני", אומרת נירה שרעבי, אלמנתו של יוסי שרעבי שנחטף מבארי ונרצח בשבי. "פעם הייתי מסתכלת קדימה, דיברנו על הפנסיה ואיך החיים ייראו. היום אני מסתכלת על יום המחרת - שגם הוא מוטל בספק".

לצד השיחות הכואבות והבכי, בלטה היכולת לחלוק רגעים של נחמה, הומור שחור וצחוק משחרר. בערבים הן התכנסו למוזיקה, שיחות פתוחות והרמת כוסית לחיים. "אני לעד אחיה חיים שלא בחרתי בהם. אני רוצה לעשות את המקסימום, אבל את הבחירה לחיות איתו אני אף פעם לא אוכל לעשות", אומרת תאיר דינור, אלמנתו של רס"ר יובל גבאי ז"ל.

עבור הנשים, הקבוצה הפכה לרשת ביטחון חדשה. "יש פה קסם, הכול נינוח יותר", משתפת קורל סילקו, אלמנתו של רס"ן נצר שמחי ז"ל. "אני לא צריכה להסביר ואין את המבטים המוזרים האלה".

המסע לבולגריה אינו סוף הדרך ולא מרפא את השכול, אך הוא העניק לנשים נקודת תצפית גבוהה לרגע, הזדמנות להביט לאחור על הדרך שעברו, להרים את הראש ולהמשיך לצעוד יחד.