מתאילנד ועד בלגיה: איפה בעולם מלכים הם עדיין חלק מהנוף?
מותם של מלכי אוגנדה ונורווגיה עורר מחדש את שאלת הצורך במלוכה כיום • מהמדינה שיש בה 7 משפחות מלוכה, דרך המלך שמאחד מדינה מקוטבת ועד הארצות שהמלך שלהן נמצא אלפי קילומטרים מהן - מסע אל המונרכיות של 2026


נדמה שזהו שריד לעולם שנעלם, תקופה שבה שושלות מלוכה שלטו באימפריות אדירות ופיקדו על צבאות ענק. אלא שבמאה ה-21 הכתר עדיין מונח על ראשם של עשרות שליטים ברחבי הגלובוס. בחלק מהמדינות מדובר בקישוט טקסי מנותק מפוליטיקה, באחרות המלך הוא הדבק שמחזיק את האומה, ובכמה מהן השליט מחזיק בכוח אבסולוטי שאינו נופל מזה של מלכי העבר. אז איפה עדיין קיימות מונרכיות, ומה בעצם עושה מלך במאה ה-21?
>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<
בריטניה: כשהמלוכה הופכת למותג
הממלכה המאוחדת היא ללא ספק המונרכיה המפורסמת בתבל. המלך צ'ארלס השלישי הוא ראש המדינה, אך סמכויות השלטון נמצאות לחלוטין בידי הפרלמנט וראש הממשלה. תפקידו של המלך חוקתי וסמלי בעיקרו, אך כוחה של המונרכיה הבריטית טמון ב"עוצמה רכה" - ביקורים ממלכתיים, הכתרות מפוארות וצהובונים שעוקבים אחר חיי המשפחה. השפעת הכתר חורגת מגבולות הממלכה - המלך הבריטי משמש כראש המדינה הרשמי של 14 מדינות נוספות ("ממלכות חבר העמים"), בהן קנדה, אוסטרליה וניו זילנד, המיוצגות על ידי "מושלים כלליים" (ראו בהמשך).
יפן: הקיסר שאינו שולט
יפן מציגה את המודל הקיצוני ביותר של מלוכה סמלית. בית המלוכה היפני נחשב לשושלת הרציפה העתיקה בעולם, אך החוקה שנכתבה לאחר מלחמת העולם השנייה הגדירה את הקיסר (כיום נארוהיטו) כ"סמל המדינה ואחדות העם" בלבד. נשללה ממנו כל סמכות ביצועית, והוא אינו מורשה להשמיע עמדות פוליטיות. הקיסר עוסק בטקסים ייצוגיים, בעוד הממשלה מנהלת את המדינה.
בלגיה: הכתר שמחזיק מדינה מפוצלת
בבלגיה המלוכה אינה רק מסורת, אלא דבק לאומי חיוני. המדינה מחולקת כידוע בין הקהילה הפלמית דוברת ההולנדית לקהילה הוואלונית דוברת הצרפתית (יש גם קהילה קטנה דוברת גרמנית המרוכזת במזרח המדינה), והמתחים הפוליטיים והלשוניים ביניהן כמעט שיתקו את המדינה לא אחת. המלך (כיום פיליפ) משמש כגורם הניטרלי היחיד שמעל למחלוקת, וכסמל הבלעדי לאחדות בלגיה. מעבר לתפקידים טקסיים, למלך יש תפקיד מפתח בעת משברים פוליטיים - הוא זה שמנווט את השיחות בין ראשי המפלגות ומטיל את מלאכת הרכבת הממשלה, משימה שמגיעה בבלגיה לעיתים לשיאים של מאות ימים ללא ממשלה.
תאילנד: מלוכה כמעט קדושה
על הנייר תאילנד היא מונרכיה חוקתית, אך בפועל היחס אל המלך (ראמה העשירי) הוא יחס של הערצה. למרות הפוליטיקה הסוערת וההפיכות הצבאיות התכופות בית המלוכה נותר מוקד הכוח המרכזי והיציב במדינה. בתאילנד תקפים חוקים נוקשים ביותר נגד "פגיעה בכבוד המלך", והעברת ביקורת על הארמון עלולה להוביל לשנות מאסר ממושכות.
ערב הסעודית: מונרכיה אבסולוטית בלב המזרח התיכון
בממלכה הסעודית המלוכה אינה סמל אלא מנגנון השלטון עצמו. המלך הוא השליט הבלעדי העומד בראש מערכות המדינה. בשנים האחרונות הירושה והניהול בפועל עברו לידיו של יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן, המנהל את ענייני המדינה ביד רמה. זוהי אחת הראיות הבולטות לכך ששלטון יחיד שושלתי חי ובועט במאה ה-21.
איחוד האמירויות: פדרציה של שבע משפחות מלוכה
איחוד האמירויות מציג מודל ייחודי: פדרציה של שבע אמירויות שונות, שכל אחת מהן מנוהלת באופן אוטונומי על ידי משפחת מלוכה שונה. מועצת השליטים העליונה מורכבת משבעת השליטים, כאשר באופן מסורתי שליט אבו דאבי משמש כנשיא המדינה הפדרלית, ושליט דובאי משמש כסגן הנשיא וראש הממשלה.
ירדן ומרוקו: המלכים שמנווטים בין דמוקרטיה לסמכות
בשתי הממלכות הערביות הללו מתקיים מודל ביניים מרתק. בירדן ובמרוקו קיימים פרלמנטים, מתקיימות בחירות, ויש ממשלות, אך המלכים מחזיקים בסמכויות מכריעות - הם מפקדים על הצבא, מתווים את מדיניות החוץ ומחזיקים במעמד דתי משמעותי. במרוקו המלך נושא בתואר "אמיר המאמינים", ובירדן השושלת ההאשמית מייחסת את קו הירושה שלה לנביא מוחמד. מיותר לציין שאף אחת מהמדינות אינן דמוקרטיות בפועל אך מבחינת מוסדות המדינה ומבנה השלטון יש קווי דמיון לדמוקרטיות המוכרות לנו מהעולם.
ספרד, שוודיה והולנד: הדמוקרטיות באירופה ששמרו על הכתר
במדינות אלו המלוכה השתלבה באופן מלא במערכות הדמוקרטיות הליברליות. המלכים משמשים כראשי מדינה ייצוגיים, מאחדים וממלכתיים. בספרד המלוכה שיחקה תפקיד קריטי במעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה בשנות ה-70, בעוד בשוודיה המלך נושל כמעט מכל סמכות פוליטית בחוקה.
הרחק מעבר לים: הממלכות שבהן המלך שולט בשלט רחוק
בריטניה היא אמנם ביתו של הכתר, אך המלך הבריטי משמש כראש המדינה הרשמי של 14 מדינות עצמאיות נוספות ברחבי העולם, גוש המכונה "ממלכות חבר העמים" (Commonwealth Realms). בין המדינות הללו ניתן למצוא מעצמות שטח כמו קנדה ואוסטרליה, מדינות כמו ניו זילנד ואיים קריביים כמו ג'מייקה. מכיוון שהמלך אינו נמצא באוטווה או בקנברה, את תפקידו הייצוגי והחוקתי בכל מדינה ממלא "מושל כללי" (Governor-General) הממונה בהמלצת ראש הממשלה המקומי. אף על פי שמדובר במעמד סמלי לחלוטין ללא מעורבות בניהול היומיומי, נוכחות הכתר מעוררת מעת לעת ויכוח ציבורי נוקב במדינות הללו - האם להמשיך להחזיק במלך זר שממשיך לשבת בארמון בקינגהאם מעבר לאוקיינוס או להתקדם לעבר רפובליקה עצמאית לחלוטין?
אז איך זה שהמלוכה עדיין כאן?
המילה "מלוכה" אינה מתארת שיטת שלטון אחידה, אלא מנעד רחב של מודלים. במערב, המלוכה שרדה משום שוויתרה על הכוח הפוליטי והפכה למותג לאומי, סמל להמשכיות ומנוף לתיירות. במזרח התיכון ובחלקים מאסיה, היא נותרה מנגנון שלטוני פעיל ששומר על יציבות המשטר באזורים סוערים.
גמישות זו היא הסיבה שהמוסד העתיק הזה לא נעלם. המלוכה ידעה להתאים את עצמה לעולם המודרני - אם כסמל ייצוגי מעל לפוליטיקה ואם כאמצעי לשימור הכוח. כך או כך, עידן המלכים אינו זיכרון היסטורי, אלא מציאות חיה.