הקרוואנים נגד חיזבאללה: המאבק על שיקום דרום לבנון | ברוך ידיד

ישראל ולבנון צפויות לקיים ב-20 באוקטובר סבב נוסף של שיחות ברמה הצבאית בפלורידה, בחסות אמריקנית. בוושינגטון מנסים בשלב הזה לתחזק את הערוץ הישראלי לבנוני ולהשאיר אותו פעיל גם בתקופה הרגישה שלפני הבחירות. אבל במקביל לשיחות, מתרחש בשטח מהלך מעניין, שעשוי ללמד על מאבק עמוק יותר שמתנהל בדרום לבנון. המאבק על השאלה מי ישקם את האוכלוסייה השיעית, ומי יזכה בעקבות כך בנאמנותה.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

הכפר זאוטר אל ע'רביה, בדרום לבנון, הופך בימים אלה למעין "כפר פיילוט" ולא רק לאחר נסיגת צה"ל וכניסת צבא לבנון. ביוזמת ממשלת לבנון ובתיאום עם מועצת הדרום נכנסים בימים האחרונים קרוואנים אל הכפר, שנמצא באזור השיעי ושראש הרשות המקומית בו מזוהה עם תנועת "אמל".

המהלך הזה מקבל משמעות מיוחדת משום שבמהלך המלחמה חיזבאללה עצמו השתמש במודל דומה. הארגון הציב בדרום לבנון עשרות קרוואנים, בסיוע אגודת "ותעאונו", המזוהה עם מערך הסיוע והשיקום של חיזבאללה ובנק "קארד אל חסן".

הקרוואנים שנועדו לספק פתרונות דיור לאוכלוסייה שבתיה נהרסו, הותקפו והושמדו על ידי ישראל במהלך המלחמה.

כעת מנסה ממשלת לבנון לייצר מודל אחר ולעקוף את המנגנון שבאמצעותו פעל חיזבאללה. במקום אגודה המזוהה עם הארגון, הממשלה הלבנונית פועלת באמצעות ארגוני חברה אזרחית, טוען "אל אח'באר" ובכך מנסה להכניס את "המדינה" אל המקום שבו פעל עד כה חיזבאללה.

זהו למעשה מאבק על "שרשרת השיקום": מי יביא את הקרוואן, מי יממן אותו, מי יחלק אותו ומי יקבל את הקרדיט מול התושב השיעי שביתו נהרס.

על פי גורם רשמי לבנוני ששוחח עם i24NEWS, בתקופה האחרונה קיימת "תזוזה בכפרים" לכיוון תמיכה גדולה יותר בממשלה. הכנסת הקרוואנים נתפסת כמהלך שעוקף את חיזבאללה, ובעיקר נועדה להעביר מסר לתושבים השיעים: השיקום יכול להגיע באמצעות המדינה, ולא באמצעות הארגון.

לפי מידע שמגיע מלבנון, פועלות במקביל אגודות וארגוני חברה אזרחית לגיוס כספים לרכישת מאות קרוואנים נוספים. החשש בחוגים המזוהים עם חיזבאללה הוא שהמודל שיופעל בזאוטר אל ע'רביה יתרחב לכפרים נוספים בדרום.

וזה בדיוק הסיפור הגדול יותר: במשך שנים בנה חיזבאללה את כוחו בתוך החברה השיעית לא רק באמצעות הנשק, אלא גם באמצעות מערכת של שירותים, סיוע ושיקום. לאחר מלחמות, הפצצות והרס, הארגון היה זה שהגיע לבתים ההרוסים, חילק כסף, סיפק פתרונות דיור וסייע למשפחות. בכך הוא הפך את התלות של האוכלוסייה בו למנגנון פוליטי.

הקרוואנים שסיפק חיזבאללה באמצעות "ותעאונו" היו חלק מהמודל הזה. עכשיו מנסה ממשלת לבנון לייצר מודל מתחרה: לא חיזבאללה ולא האגודות המזוהות עמו, אלא המדינה והחברה האזרחית.

ההתפתחות הזו מקבלת חשיבות נוספת על רקע הדיווחים האחרונים מנבטיה, שם תועדה אוכלוסייה שיעית שהתאספה סביב ראש ממשלת לבנון נואף סלאם, וקראה לו: "אנחנו איתך עד נשימתנו האחרונה".

אין בכך עדיין הוכחה למהפך פוליטי בחברה השיעית, ובוודאי שלא לנטישה של חיזבאללה. אבל אלה סימנים לכך שהמשוואה הישנה, שבה חיזבאללה הוא הכתובת המרכזית עבור האוכלוסייה השיעית, מתחילה להיסדק במקומות מסוימים.

לכן הקרוואנים בזאוטר אל־ע'רביה הם הרבה יותר מפתרון דיור זמני. זהו ניסיון לבחון האם המדינה הלבנונית מסוגלת להיכנס אל השטח שבו במשך שנים שלט חיזבאללה, לא באמצעות הצבא, אלא באמצעות שירותים, כסף ושיקום.

ומבחינת ארצות הברית, זה עשוי להיות לא פחות חשוב מהשיחות בפלורידה. וושינגטון מנסה להחזיק את הערוץ הישראלי לבנוני פתוח, אבל במקביל נבחנת השאלה האם ניתן לבנות בדרום לבנון מציאות שבה המדינה מתחזקת על חשבון חיזבאללה, לא רק מבחינה צבאית, אלא גם מבחינה חברתית וכלכלית.

אם המודל של הקרוואנים יתרחב לכפרים נוספים, הוא עשוי להפוך לאחד המבחנים הראשונים לשאלה הגדולה של "היום שאחרי חיזבאללה": האם לבנון הרשמית מסוגלת לספק לאוכלוסייה השיעית את מה שחיזבאללה סיפק לה במשך עשרות שנים.

במילים אחרות, המאבק על דרום לבנון כבר אינו רק מאבק על נשק ועמדות. הוא מתחיל להיות גם מאבק על מי יבנה את הבית אחרי המלחמה, חיזבאללה או המדינה.