חיבוק נשיאותי: כיצד מעורבות נשיאי ארה"ב עיצבה את הפוליטיקה הישראלית

מערכת היחסים המורכבת בין ירושלים לוושינגטון תמיד התאפיינה בהשפעה הדדית, אך מעורבותם הישירה של נשיאי ארצות הברית במערכות הבחירות בישראל היא תופעה שהלכה והתעצמה לאורך השנים. הכל החל לפני כ-30 שנה, כאשר הנשיא ביל קלינטון עשה כל שביכולתו כדי לסייע לבחירתו של שמעון פרס לאחר רצח יצחק רבין. מאז, כל נשיא אמריקני ניסה לקדם את מדיניותו באזור, מתוך הבנה כי הזהות של יושב ראש הממשלה הישראלי קריטית לאינטרסים של הבית הלבן.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ של i24NEWS <<<

לאורך השנים, התמיכה האמריקנית לבשה צורות שונות והעניקה רוח גבית למנהיגים ישראלים ברגעי הכרעה. בשנת 2004, ג'ורג' בוש הבן העניק לאריאל שרון את מכתב הערבויות המפורסם, צעד שסייע לו להעביר את תוכנית ההתנתקות ובמקביל היווה הכרה ראשונה ביישובים מעבר לקו הירוק. בהמשך, בוש אף הפגין תמיכה גלויה באהוד אולמרט וציפי לבני, כחלק מאותו "טנגו עדין" ומתמשך בין הנהגות שתי המדינות.

לצד רגעי הקרבה, היחסים ידעו גם תקופות שפל מתוחות, בולטות במיוחד בשנות כהונתו של ברק אובמה. הלחץ האמריקני הוליד את נאום בר-אילן והקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, והגיע לשיאו בהתנגשות חזיתית סביב הסכם הגרעין עם איראן. בתגובה, בנימין נתניהו הימר על תמיכה גלויה ביריבו הרפובליקני מיט רומני, מהלך שכונן את הברית ההדוקה שלו עם הממסד הרפובליקני.

כיום, גבולות המעורבות הדיפלומטית הולכים ומטשטשים, כפי שבא לידי ביטוי בהצהרות תמיכה ישירות במנהיגים פוליטיים. לקראת ההכרעות בקלפי, עיני וושינגטון וירושלים נשארות נשואות זו לזו בדריכות. התמיכה מהבית הלבן עשויה להשפיע לא רק על תוצאות הבחירות בישראל, אלא גם לעצב מחדש את יתרת כהונתו של הנשיא האמריקני עצמו, במארג פוליטי שבו הכל בסופו של דבר אישי.