סיפורו של סגן מאלק גריפאת: "נתן נפשו למדינה שאהב"

"אם מאלק היה בחיים הוא היה הראשון להתייצב ללחימה ב-7 באוקטובר, בין אם היה פעיל ובין אם לאו. הוא תרם את נפשו למדינה ואהב אותה", תיארה אחותו של סגן מאלק גריפאת ז"ל, רוזית חריב. 

כמוהו ובעקבותיו, בני משפחת גריפאת בחרו לשרת בקרבי, ובבוקר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" התייצבו כולם בגיזרותיהם. מאז ועד היום, ולדבריהם - עד שהמלחמה תיגמר, הם נלחמים במילואים ובקבע למען המדינה. אביו של מאלק, מוחמד, הוא פנסיונר מג"ב, אחיו עווד פנסיונר של המשטרה, והאח הנוסף, מאהר הוא קצין מילואים בצבא. 

"מאלק אהב את המדינה, המשפחה והחיים. כשהיה נכנס לחדר פתאום הכל נעשה שמח יותר ומאז שאיננו כאן משהו תמיד חסר. הוא נשאר חקוק בליבנו לעד, דמותו מלווה אותנו ומחזקת אותנו ומזכירה לנו את הערכים של אהבת הארץ, נאמנות ונתינה אין סופית", סיפרה רוזית. 

בעלה של רוזית, גיסו של מאלק, הוא פנסיונר במשטרה וילדיה ממשיכים את דרכה של המשפחה. "יש לי חמישה ילדים. בני הבכור ראזי הוא מפקד במג"ב, בתי השנייה היא בי"ב ונסעה לניו יורק בשבוע שעבר למשלחת מטעם ישראל על שותפות בין ערבים ליהודים, השלישי מתכוון להתגייס לשירות קרבי בצה"ל, והבנות עשו שירות לאומי כי עדין לא מקובל אצלנו שבנות ישרתו בצבא".

מאלק, בן סארה ומוחמד, נולד ב-14 ביוני 1978 והיה החמישי מתוך 10 אחים ואחיות: עווד, רואידה, רוזית, מלכה, חידג'ה, מאהר, דלאל, מנאל ורנין. הוא נולד בכפר גריפאת הסמוך לבית זרזיר, יישוב בדואי בעמק יזרעאל. הוא למד בבית הספר היסודי בכפרו ובהמשך למד ב"עמק 1" בזרזיר, את לימודיו סיים בהצלחה במגמת חשמל ואלקטרוניקה. 

בנעוריו היה פעיל חברתי בתנועת הנוער העובד והלומד ובגדנ"ע. הוא הדריך במועצה המקומית זרזיר ובמועצה האזורית עמק יזרעאל, בתנועת הנוער ובקייטנות הקיץ. משפחתו וחבריו ומתארים אותו כאדם שפותר בעיות ומשכין שלום בכל מקום בו היה. 

כל חייו עסק בספורט. הוא אהב לרוץ, שחה והוסמך להיות מציל, היה בעל חגורה שחורה בקראטה, ובמסגרת הגדנ"ע היה קלע מצטיין, השתתף בתחרויות קליעה וזכה בפרסים. יותר מהכל - אהב לרכוב על סוסים. 

"היה לו סוס בשם עביאן שהוא גידל מאז שנולד, וכשגדל התחרה איתו בתחרויות סוסים", נזכרה רוזית. "שבוע לפני שנהרג, זכה בתחרות אלוף האלופים של הסוסים ובשיחתו האחרונה עם מאהר אחיו ביקש ממנו לטפל בסוס ויכין אותו לתחרות הבאה", היא שיחזרה.

בדצמבר 1998 התנדב מאלק לצה"ל, והצטרף ליחידת הסיור המדברית שם שירת במסירות ואהבה. הוא המשיך לקצונה, האמין בדרכו וראה בשירותו שליחות. בתפקידו האחרון היה סגן מפקד פלוגה בגדוד חי"ר בצפון רצועת עזה והוביל את חייליו ברגישות.

בפעם האחרונה בה יצא לצבא, הזמין את כל משפחתו וחבריו לעל-האש ופינק את כולם ביד רחבה ובאהבה גדולה. 

ביום 5 בספטמבר 2002, ערב ראש השנה, היה קצין תורן. "הוא היה אמור לרדת ממשמרת אבל עשה טובה לחבר והחליף אותו", נזכרה רוזית. כחלק מתפקידו פתח את הגזרה, עבר בין היישובים, בדק תקינות והערכות וחילק אוכל לחיילים.

כאשר חזר לג'יפ, פתח לעברו מחבל באש משולבת ברימונים. מאלק נורה בצוואר ומת במקום והוא בן 24 בלבד. הצוות שהיה איתו במקום תפעל את האירוע וחיסל את המחבל. מתחקיר האירוע עלה, כי המחבל הסתתר במשך שלוש שעות בשיחים, אך גשש שהיה במקום סבר שמדובר בעקבות כלב. בעקבות המחדל שני חיילים נשלחו לכלא.

אחותו של מאלק, רוזית, ביקשה לזכור את הטוב שהפיץ והלך רוחו: "הוא תמיד היה מסייע לכולם עם לב ענק, חיוך כובש ונשמה של לוחם. הוא אהב את הצבא ורצה להמשיך ולשרת בו".