סמ"ר איתי חן הובא למנוחות, אביו תקף: "נרדוף את האחראים"

המונים ליוו הבוקר (ראשון) למנוחות בבית העלמין הבאי בקריית שאול את סמל-ראשון איתי חן, שהושב בשבוע שעבר לקבורה בישראל אחרי 760 ימים בשבי חמאס בעזה. בפתח הטקס השמיעה המשפחה את הקלטות הקשר מבוקר הטבח בטנק של חן. בין היתר נשמע: "שלא יהיה פה איזה אירוע חטיפה מנחל עוז לרצועה, זו המשימה שלנו". בין ההמונים שהגיעו ללוות את איתי ז"ל בדרכו האחרונה, היה גם שורד השבי וחברו של איתי לצוות, מתן אנגרסט.

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד: "יקירנו, אהובנו, סמל ראשון איתי חן, גיבור ישראל. סוף-סוף שבת אלינו; אחרי יותר משנתיים של כמיהה, של זעקה ושל כאב. כעת - כראוי לגיבור שאתה, כראוי למי שהוא ומשפחתו הפכו לסמל לאומי, כראוי למי שסיפורו הפך לשם דבר בכל רחבי תבל - אנחנו ניצבים כאן, עם רב כל כך, ללוות אותך אל מנוחתך האחרונה". 

"איתי האהוב שלנו - של העם כולו, לא זכיתי, למרבה הצער, להכיר אותך באופן אישי, אבל מאז שבעה באוקטובר, במפגשים הרבים שלי עם הוריך - למדתי, ולמדנו כולנו - להכיר את סיפורך. למדנו לשייך את החיוך המקסים מהתמונות - לאישיות המופתית, לנחישות, לאהבת האדם, העם והמולדת שנשאת בתוכך. למדנו איזה שיעור קומה היה לך - כבר בגיל צעיר כל כך; איזו תחושת שליחות; איזו אמונה בצדקת הדרך". 

"אני מבקש לומר לך היום, איתי - תודה. תודה לך. תודה ל"צוות פרץ" של גדוד השריון 77 - צוות מאוחד ומלוכד של גיבורי ישראל - שבו לחמו - יחד איתך - סרן דניאל פרץ ז"ל, מפקד הצוות, סמל תומר ליבוביץ ז"ל, וסמ"ר מתן אנגרסט שיבדל לחיים ארוכים וכמה טוב לראות אותו איתנו כאן היום", אמר הרצוג. 

רובי, אביו של איתי: "המלכים והאריות של היום הארור בהיסטוריה שלנו לא הייתה איזו טכנולוגיה חדשנית. האריות הייתם אתם, שעמדתם בקו החזית הכי קדמי, הכי מסוכן, שהלכתם קדימה לתוך תופת רותחת, מנהלים את הקרב של החיים, קרב גיבורים להציל כמה יותר אזרחים ישראלים מגורל אכזר. אתה, וצוות פרץ, ועוד לוחמים בודדים שהיו שם בשש עשרים ושש בבוקר, אתם יצאתם קדימה, היישרתם מבטכם, הסתכלתם לשליחי השטן בלבן של העיין, עד שבשוך היום, הם השפילו מבטם.

"המילה 'גיבור' משתמשים בה לפעמים בקלות דעת. מעטים בעולם באמת יכולים לקבל את התואר הזה. אבל אתה איתי, ביחד עם צוות פרץ, היקום שיבץ אותך בתפקיד החשוב מכל: להציל חיים. והיום, אחרי 760 יום אתה סוף סוף מקבל מעם ישראל את מדליית הגיבור שמגיע לך. בהקרבה אישית כואבת.

"פה אני רוצה לפנות לשר אופיר סופר, נציג הממשלה. קודם כל, מכל חברי הממשלה אתה הכי מסמל בעיני המשפחה שלנו את הערכים של היהדות שגדלנו עליהם ובגלל זה אתה כאן היום, כמו שהיית פה ביום שישי כנציג הממשלה בלוויה של גיבור ישראל עומר נאוטרה הי"ד. 

"מפה, אני מבקש ממך, כשחבריך לממשלה שוכחים מהם הערכים האמיתיים של היהדות, ואתה רואה את אלו שמחפשים את שלושת הכפים, כבוד במקום ענווה, כוח במקום עזרה לזולת, כסף וקומבינות מהקופה הציבורית במקום 'ואהבת לרעך כמוך'. אני מבקש ממך, תביא אותם לפה ותקרא לי ואנו נסתובב ביחד במקום הקדוש הזה ונבקר את חממי ושאר הגיבורים ונאפס להם את הצורה או שנזרוק אותם קיבינימט".

חגית, אימו של איתי: "שחיכית כל כך הרבה זמן לחזור הביתה. הגנתי על כבודך כמה שיכולתי. סיפרתי שנתיים וחודש לכולם כמה שאתה בחור נדיר, אמיץ, גיבור, מצחיק, חתיך ומוכשר. כולם כבר חיכו לך. כל כך נורא שזה הסוף. אני מבינה שאצטרך לקבל את זה שאני לא אוכל לחבק אותך יותר. שאני לא אוכל להכין לך יותר עוגיות שוקולד ציפס אני לא אוכל ללכת איתך יותר לקולנוע בימי חמישי. אני לא אערוך יותר שולחן לחמישה. כבר לא תטוס עם נטע האהובה שלך לטיול של אחרי צבא כבר לא תנהג במכונית מירוץ, לא תקלע יותר שלשות מדוייקות לסל, לא תשחק יותר עם הכלב שלך גוצ'י.

"חזרת שלם ושליו כמו שגיבור ישראל צריך לחזור מהקרב. עם חולצה שלא משאירה מקום לספק איפה הלב שלך היה כל חייך, וסרבל שריון מלא בפודרה של אבק כמו שתמיד אהבת. איתי אני מקווה שאיפה שאתה נמצא אתה יודע שעשיתי הכל והרבה מעבר כדי שלא תישאר שם בעזה. וגם אם היה לוקח לי עד ה-120 שלי לא הייתי מוותרת עליך לעולם. פחדתי שלא נמצא אותך, שלעולם לא נדע מה קרה לך , שלעולם לא נצליח להחזיר אותך. והכי נורא שאני גם לא יודעת למה בכלל נלקחת ממני.

"יותר משנתיים אחרי לא קיבלתי תשובות שמניחות את דעתי, למה קרה ה 7.10, אני יודעת איתי שתמיד רצית שנהיה גאים בך, אני כל כך גאה להיות אמא שלך ואני נורא מתגעגעת אליך ואני לא יודעת איך אפשר לחיות עם לב כל כך שבור".

בהלוויה הוקרן הספד של השליח המיוחד של ארה"ב, סטיב וויטקוף: "הכרתי את רוחו את סיפורו של איתי למרות שלא הכרתי אותו. איתי ב-7 באוקטובר הגן על אחרים הראה רוח גבורה והקריב את חייו למען אחרים. עדות לרוח שלו. למדתי לראשונה על איתי, למדתי להכיר את ההורים שלי וראיתי אהבה שלא תוכל להחלים. האהבה שלהם יכולה להזיז עמים ולאחד לאומים. לא הכרתי אותו אבל הכרתי דרך אלה שאהבו אותו. המסע הזה גרם לי לתהות על הדרך שלי על הבן שלי אנדרו, בדרך מסוימת הדרך שלי עם המשפחה גרמה לי לתיקון לנשמה שלי".

איתי הי"ד הושב לישראל ביום שלישי האחרון. איתי היה האמצעי מבין שלושה אחים, גדל בנתניה, למד בכיתת מצוינות והיה ספורטאי מבטיח. הוא אהב לשחק כדורסל, לטפס על קירות טיפוס, לטייל ברחבי הארץ, ובקיץ שלפני הגיוס עבד כמדריך בקייטנה. כנער עסק בפעילות חברתית והיה מדריך של”ח צעיר (שדה, לאום, חברה) במסגרת תוכנית של”ח וידיעת הארץ של משרד החינוך. 

למרות שנפצע במהלך תפקידו כמדריך, התעקש להמשיך בתפקיד ובהמשך להתגייס כלוחם בשריון בגדוד 77. הוא אהב לשחק כדורסל ולטייל בארץ. למרות שנפצע, הוא התעקש להתגייס לשיריון. החזיק גם באזרחות אמריקנית וגרמנית.

בשבעה באוקטובר יצא להילחם באומץ לצד חבריו לטנק - סמל תומר ליבוביץ' ז''ל נהרג במקום, ואיתי נחטף עם יתר חבריו לטנק. סרן דניאל פרץ שהושב לקבורה, וסמ"ר מתן אנגרסט ששוחרר לאחרונה אחרי שנתיים. הוא הותיר אחריו את הוריו רובי וחגית, ואת שני אחיו, רועי ואלון.