למרות הכול, אירוויזיון 2026 בווינה היה כל מה שהמעריצים קיוו לו
עם הרבה פחות גילויי שנאה, הצבעה מותחת במיוחד ומדינה מפתיעה שזכתה בפעם הראשונה: על אף הניסיונות של אנטי ישראלים להרוס את החגיגה, האירוויזיון בווינה היה הצלחה - וסיפק הרבה רגעים שייזכרו עוד הרבה זמן
בהתחלה, היה נראה שאירוויזיון 2026 בווינה הולך לאבד שליטה מול הפוליטיקה והמחאות הרבות ברקע השתתפות ישראל. אבל אוסטריה נלחמה ואיגוד השידור האירופי לא ויתר. ההנחיות חודדו והאיגוד סייע גם להחזיר את בולגריה, רומניה ומולדובה שפרשו עקב קשיים כלכליים, בתגובה לפרישתן של אירלנד, סלובניה, ספרד, הולנד ואיסלנד בצעד אנטי ישראלי. התוצאה: הצלחה מסחררת שסיפקה רגעים שייזכרו לעוד הרבה זמן.
>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<
בסוף, ההיעדרות של החמש לא הורגשה בכלל וכנראה אפילו היטיבה עם התחרות. המחאה נגד ישראל היא כנראה ממילא לא הסיפור המלא בהחלטה שלהן לפרוש. הולנד עדיין כועסת על הדחתו של הנציג יוסט קליין בשל חשד לתקיפת אשת הפקה בתחרות של השנה שעברה, והיא קפצה על העניין הישראלי על הדרך. יתר המדינות לא חוו הצלחה משמעותית בתחרות כבר שנים, וכנראה ממילא רצו לחשב מסלול מחדש. אם היו משתתפות, הן די בטוח היו מביאות איתן אנרגיה עכורה במיוחד. עכשיו, חלקן כבר מקפלות את הזנב והודיעו על כוונתן להשתתף בשנה הבאה, בתחרות שתיערך בבולגריה.
הביצוע של נועם בתן ל"מישל" בגמר האירוויזיון
מבחינת הפקה, היה ממש בסדר. ההנחיה הייתה בסדר גמור, קטעי הקישור גם. שום דבר מעיף או זכיר במיוחד מהבחינה הזו אבל בסך הכול נעים לצפייה. האוסטרים ואיגוד השידור האירופי הקפידו להפיץ מסרים של אחדות באמצעות המוזיקה, ולמרות שהם לא ממש יכלו לעשות את זה במפורש, היה נעים לראות שהם הבליחו גם מסרים סמויים של תמיכה בישראל, שמשתתפת בצורה מסודרת בתחרות מאז 1973.
איכות השירים גם ראויה לציון, כשהרבה מדינות השקיעו מאמץ גם בשירים וגם בסטייג'ינג, הרבה מהן היו יכולות להיות מנצחות פוטנציאליות. מלבד ישראל ונועם בתן, ראויות לציון גם אוסטרליה ששלחה את הכוכבת הגדולה דלתא גודרם, פינלנד הפייבוריטית הגדולה ששלחה את הנשק הסודי - כינור, ואף קיבלה אישור מיוחד לנגן בו בלייב, (אגב הכנרת לינדה למדה לנגן בישראל); רומניה עם שיר רוק איכותי ובימוי כיפי, וגם יוון ודנמרק פתחו כפייבוריטיות. וכמובן בולגריה - שבמבחן האמיתי גנבה את הזרקורים מכולם עם שיר מדבק וכוריאוגרפיה מעיפה.
גולת הכותרת הייתה דווקא ההצבעה, שהייתה המפתיעה והמותחת ביותר בשנים האחרונות - והפכה את כל הציפיות וההימורים על פיהם. פינלנד שהובילה בהימורים בפער עצום התרסקה למקום ה-6, אוסטרליה שזינקה בהימורים אחרי חצי הגמר סיימה רביעית ויוון בכלל סיימה עשירית. מאחורי כולם הגיחה בולגריה כסוס שחור - שחזרה לתחרות אחרי ארבע שנים, וקטפה את הגביע לראשונה בתולדותיה, בקונצנזוס שופטים-קהל ראשון מאז 2017. אין משהו משמח יותר השנה עבור המעריצים ממנצח קהל, אחרי שלוש שנים קשות שבהן השופטים הכריעו בפער.
סוס שחור: דארה מבצעת את "בנגראנגה" עבור בולגריה בגמר האירוויזיון
למרות הניסיונות גם השנה להפוך את התחרות לפוליטית, הקהל הוכיח גם הפעם שזה ממש לא מעניין אותו. מלבד זאת שהעניק את הניצחון לשיר הראוי ביותר, הוא תמך גם בישראל, עם 220 נקודות. וגם השופטים כבר פחות חוששים לתת נקודות לישראל, כשהשנה העניקו לנו מספר כפול של נקודות משנה שעברה. אי אפשר היה להתעלם מהקול והנוכחות הבימתית של נועם וכמובן מהאיכות של השיר והבימוי. גם נציגי המדינות השונות הפגינו יותר נייטרליות וכבר לא חששו להראות חיבה ואף להצטלם עם נועם.
https://x.com/i/web/status/2057059397243740287
לא ניתן להציג מכיוון שעוגיות רשתות חברתיות חסומות. ניתן להפעיל בלחיצה כאן .
בהשוואה לקסטרופה שעברו עדן גולן והמשלחת הישראלית במאלמו 2024 ויובל רפאל בבאזל 2025, זה שינוי מבורך. ניתן לזקוף זאת לזכותו של מרטין גרין, מנהל תחרות האירוויזיון החדש שהחליף את מרטין אוסטרדאל. מלבד ההתעקשות המוצדקת לכלול את ישראל, הוא גם חידד נהלים ואסר על הבעת גילויי שנאה במסגרת התחרות. נראה שזה היטיב עם כולם.
ברשתות החברתיות טוענים עכשיו בציניות מכוערת שאירופה ניצלה כי בולגריה עקפה את ישראל, אבל האמת שאירופה מעולם לא נזקקה להצלה. היא רק הייתה צריכה שהאירוויזיון יישאר תחרות שירים כמו שנועד להיות - וכך היה. לאירלנד, ספרד, סלובניה, איסלנד והולנד לא נותר אלא לראות את המחאה שלהם מתמסמסת, ולקנא - כשבסוף המוזיקה ניצחה.