דחלאן הוא איש השעה: מהנדס את עזה בין וושינגטון לחמאס | פרשנות

"דחלאן הוא איש השעה", אומר לי בכיר פלסטיני - ולא בטוח שהוא מגזים.

מוחמד דחלאן, מי שהיה במשך שנים מחוץ למערכת הפוליטית הפלסטינית הרשמית, הפך בחודשים האחרונים לאחת הדמויות המסקרנות ביותר במאמץ לעצב את היום שאחרי ברצועת עזה. הוא מדבר עם האמריקאים, מקיים קשרים עם חמאס, זוכה לפי מקורות ערביים לתמיכה מאבו דאבי, נפגש עם ראש השב"כ דוד זיני - ובמקביל שמו עולה יותר ויותר בהקשר של השאלה הגדולה מכולן: מי ישלוט בעזה אחרי המלחמה?

ודחלאן, כך נראה, אינו מסתפק בשליחת שליחים. הוא פעיל בעצמו, מגיע לפגישות ומנהל את המגעים באופן אישי. ב-17 באוגוסט דווח על פגישה בקהיר בין הנהגת חמאס, בראשות ח'ליל אל-חיה, לבין משלחת של הזרם המזוהה עם דחלאן. בימים האחרונים כבר הופיעו דיווחים על אפשרות לרשימה משותפת של חמאס, הג'יהאד האסלאמי וזרם דחלאן בבחירות הצפויות בנובמבר.

לפי דיפלומט ערבי, דחלאן צפוי להציב נציג מטעמו שיפעל ברצועה, בגיבוי האמירויות. השם שעולה הוא נאצר קדוה, אחיינו של יאסר ערפאת שהודח על ידי אבו מאזן, ונכח בפגישת דחלאן עם אל־חיה לפני כשבוע.

מקורות המקורבים לדחלאן טוענים כי אבו דאבי רואה בו חלופה הן לחמאס והן לאבו מאזן, וכי הוקצו מאות מיליוני דולרים לחיזוק מעמדו ברצועה באמצעות קרן או מוסד הסיוע "פארס".

לצד זאת, בכיר באחד הגופים האסלאמיים המרכזיים באמירויות כבר הגדיר את דחלאן כ"הזדמנותה של פלסטין", ואמר כי "פלסטין זקוקה למי שינהל את העתיד" - דחלאן.

אבל הסיפור המעניין באמת אינו רק הכסף האמירתי. הוא החיבור שנוצר בין דחלאן, וושינגטון וחמאס. בחודשים האחרונים, לפי מקורביו, נפגש דחלאן עם סטיב ויטקוף ועם ג'ארד קושנר, קיים פגישות עם מומחים לענייני המזרח התיכון באירופה, ובמאי אף נועד באבו דאבי עם ראש השב"כ דוד זיני. לפי דיפלומט ערבי, בפגישה נבדקה מידת נכונותו של דחלאן לפעול ברצועה.

ובמקביל - דחלאן מדבר עם חמאס.

באחרונה הוא נפגש במצרים עם משלחת של הארגון במסגרת הדיונים על הפסקת האש. לפי מקור ערבי, המסר שהעביר לחמאס היה דרמטי: "וותרו על הנשק, ותרו על השלטון ועל מקורות המימון". אם הדברים נכונים, דחלאן אינו רק מועמד אפשרי לניהול עזה. הוא מנסה להיות המתווך בין שני עולמות: מצד אחד, האמריקאים והגורמים הערביים המבקשים לפרק את חמאס מנשקה ולבנות סדר חדש ברצועה; מצד שני, חמאס, שמנסה להבטיח שגם אחרי המלחמה לא תיעלם מהמערכת הפוליטית הפלסטינית.

וזה בדיוק המקום שבו מתחיל הקאמבק הגדול.

אותו דחלאן שהיה בעבר אחד מיריביה המרים ביותר של חמאס, ושנאלץ לעזוב את הזירה הפלסטינית לאחר השתלטות הארגון על עזה ב-2007, עשוי לחזור אליה דווקא דרך הידברות עם חמאס.

ללפי מקורביו, הוא כבר היה מעורב בשיחות על פירוק נשק חמאס והציג בפני האמריקאים את חזונו לעתידה של הרצועה. אותם מקורבים טוענים כי קשריו עם קושנר ועם חמאס סייעו להביא לפריצת דרך בסוגיית פירוק הנשק.

ואם לא די בכך, כעת עולה האפשרות המפתיעה מכולן: דחלאן שוקל לרוץ בבחירות יחד עם חמאס ועם "גורמים מתונים", כפי שמקפידים להבהיר מקורביו - מול הרשימה של אבו מאזן.

אם זה יקרה, זו כבר לא תהיה רק חזרה של פוליטיקאי פלסטיני מהעבר. זו תהיה טלטלה של המערכת הפלסטינית כולה: חמאס ודחלאן באותה מסגרת, מול פת"ח של אבו מאזן.

אבל כאן צריך לעצור. משום שחלק ניכר מהסיפור הזה מגיע גם מתוך סביבתו של דחלאן עצמו. חלק מהמידע מגיע ממקורבים, חלק מדיפלומטים ערביים, וחלק מהדיווחים עדיין מדברים על "בדיקה", "מגעים" ו"אפשרות" - ולא על הסכם חתום.

ולכן קיימת גם אפשרות אחרת: זו אינה רק אסטרטגיה מדינית, אלא גם קמפיין בחירות של דחלאן. הוא צריך לחזור לעזה כשהוא חזק יותר, וחמאס צריכה להבטיח לעצמה מקום ביום שאחרי. כל אחד מהצדדים זקוק לשני, אבל כל אחד מהם גם עשוי להשתמש בשמו של האחר כדי לשפר את כוח המיקוח שלו.

דחלאן הוא כבר לא רק "האיש שהיה פעם מנהיג פת"ח בעזה". באחרונה דווח כי זרם הרפורמה שלו מארגן מחדש את שורותיו בתוך הרצועה לקראת הבחירות. לכן, בשלב הזה, אולי נכון יותר לומר לא שדחלאן כבר "קיבל את עזה", אלא שהוא מנסה להנדס את הדרך שבה עזה תיראה ביום שאחרי.

הוא מדבר עם וושינגטון, עם חמאס, עם מדינות ערב ועם ישראל, ובמקביל בונה מחדש את כוחו הפוליטי בתוך המערכת הפלסטינית. אם יצליח, דחלאן עשוי להפוך לחוליית החיבור בין הכסף האמירתי, האמריקאים, חמאס והיום שאחרי בעזה.

וזה אולי הפרדוקס הגדול ביותר בקאמבק שלו: דחלאן יכול להיות מקובל על גורמים אמריקאים ומדינות ערביות, ובמקביל לנהל דיאלוג עם חמאס. דווקא משום שהוא מכיר את שני הצדדים, הוא עשוי להפוך לחוליית החיבור בין המערכת האמריקאית-ערבית לבין המערכת של חמאס.

ואם לא - ייתכן שכל מה שאנחנו רואים עכשיו הוא פשוט קמפיין בחירות מתוחכם מאוד של אדם שמבין דבר אחד: הדרך הטובה ביותר לחזור לעזה היא לגרום לכולם לחשוב שהוא כבר בדרך לשם.