סעודיה תחת מתקפה: האם ברית מכה תהיה "נאט"ו של העולם המוסלמי"? | ברוך ידיד

האירועים האחרונים בסעודיה ובמלחמה במפרץ בכלל, ממחישים עד כמה פגיעה הממלכה במערכה אזורית רחבה. מספר ההרוגים באירוע אמש (שבת) בשדה התעופה בריאד עומד על 12, ומספר הפצועים מעל 300.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

בינתיים, סעודיה והקואליציה תוקפות בתימן יעדים של החות'ים, אבל בריאד עוברים ללמידה מרחוק, סימן נוסף להשפעת האיומים הביטחוניים על שגרת החיים בממלכה.

סעודיה מגלה את נקודות התורפה שלה

מתקני הנפט, נמל ינבוע בים סוף ושדות התעופה האזרחיים הם נכסים אסטרטגיים, אך גם נקודות תורפה. פגיעה בהם עלולה להשפיע לא רק על הביטחון הלאומי הסעודי, אלא גם על הכלכלה, על נתיבי הסחר ועל היציבות האזורית.

האיום החות'י, הנשען על יכולות טילים וכטב"מים ועל מיקומה האסטרטגי של תימן סמוך לנתיבי השיט, מחייב את סעודיה לבחון מחדש את תפיסת ההגנה שלה. לא מדובר עוד רק בהגנה על הגבול הדרומי, אלא בהגנה על מערך שלם של תשתיות לאומיות, נתיבי תחבורה ומרכזים כלכליים.

'ברית מכה' נכנסת לתמונה

'ברית מכה' התחייבה להתקדם משלב ההצהרות לשלב יישום ההגנה. לפי הערכות שהוצגו, מדובר בפוטנציאל צבאי מצטבר של כ־1.5 מיליון חיילים, כ־3,400 מטוסים וכ־6,000 טנקים. אלה מספרים המעידים על היקף המשאבים העומדים לרשות המדינות המעורבות, אך המבחן האמיתי יהיה היכולת לתרגם אותם לשיתוף פעולה מבצעי, למערכות התרעה משותפות, להגנה אווירית מתואמת ולמנגנוני תגובה מהירים.

האם ברית מכה יכולה להפוך למסגרת הגנה אזורית הדומה לנאט"ו, עם מאפיינים מפרציים ואסייתיים? זו עדיין שאיפה ולא מציאות מגובשת.

לשם כך יידרשו הסכמות מדיניות, חלוקת אחריות, מנגנוני פיקוד ותיאום, ובעיקר הבנה משותפת של האיומים ושל המחויבות לסייע למדינה חברה הנתונה תחת מתקפה. אפילו בטורקיה נשמעים קולות נגד מעבר לפעילות צבאית.

אבל בינתיים, מתקיימים מגעים עם מדינות נוספות, ובהן מצרים וסוריה, בנוגע לאפשרות של הרחבת המסגרת. אם המגעים יבשילו, עשויה להיווצר תשתית ביטחונית רחבה יותר, שתחרוג מגבולות המפרץ ותכלול שחקנים בעלי משקל צבאי וגיאוגרפי משמעותי.

טורקיה מזהה הזדמנות אסטרטגית, לסוריה נפתחה דלת

ההסלמה מול סעודיה והאיומים על נתיבי השיט ועל התשתיות האזרחיות במפרץ עשויים לפתוח בפני אנקרה מרחב פעולה חדש. טורקיה יכולה להציע יכולות צבאיות, תעשיות ביטחוניות, כלי טיס בלתי מאוישים וניסיון מבצעי, ולהעמיק באמצעותם את מעמדה כשותפה ביטחונית של מדינות המפרץ.

מבחינת אנקרה, השתלבות במערך הגנה אזורי עשויה לחזק את השפעתה בעולם הערבי והמוסלמי, להרחיב את קשריה עם ריאד ולבסס את מעמדה כשחקנית שאינה מסתפקת בתיווך מדיני, אלא גם משתתפת בעיצוב הארכיטקטורה הביטחונית של האזור.

גם לסוריה נפתחת דלת. הצטרפות אפשרית של סוריה למסגרת הגנה סונית עשויה לסמן שלב נוסף בשילובה מחדש במרחב הערבי. עבור דמשק, מדובר בהזדמנות לבנות קשרים ביטחוניים עם מדינות בעלות משאבים ויכולות, לשקם את מעמדה האזורי ולמצוא את מקומה בסדר האזורי המתהווה.

גם כאן, הדרך אינה פשוטה. השתלבות במסגרת כזו תחייב את סוריה להגדיר את האינטרסים הביטחוניים שלה, את יחסיה עם שחקנים אזוריים אחרים ואת מידת מחויבותה למנגנוני ההגנה המשותפים.

המבחן הוא כבר לא רק מי תוקף, אלא מי מסוגל להגן

סעודיה ניצבת בפני צורך להגן בו זמנית על מתקני אנרגיה, נמלים, שדות תעופה, ערים ונתיבי סחר והאיום מתימן עשוי להאיץ את המעבר משיתופי פעולה נקודתיים לתפיסה אזורית רחבה יותר, שבה מדינות חולקות יכולות, מודיעין ואחריות ביטחונית.

אם ברית מכה תצליח להפוך את ההתחייבויות למנגנון פעולה מתואם, ואם טורקיה, מצרים וסוריה אכן ישתלבו בה, עשוי להיווצר מרחב הגנה חדש, בעל משקל צבאי ומדיני משמעותי.

אבל הדרך לברית הגנה אפקטיבית עדיין ארוכה. מספר החיילים, המטוסים והטנקים אינו מבטיח כשלעצמו יכולת הרתעה. השאלה המרכזית היא האם המדינות יצליחו לגבש אינטרס משותף, מנגנון פיקוד ותיאום, ומחויבות מעשית להגנה הדדית.

המשבר הסעודי עשוי אפוא להיות יותר מאירוע ביטחוני נקודתי. הוא עשוי להפוך לזרז של שינוי אזורי: מעבר ממדינות המתמודדות כל אחת עם איומיה בנפרד, לניסיון לבנות מערכת הגנה רחבה יותר. השאלה הגדולה היא האם האיום על סעודיה יהיה הרגע שבו ברית מכה תפסיק להיות רעיון מדיני ותתחיל להפוך למסגרת ביטחונית ממשית.