המלחמה הקרה החדשה במזרח התיכון: טראמפ, ארדואן והדאגה הישראלית

"שולט בטורקיה אדם שקורא בגלוי להשמדת ישראל, מאיים על יוון, מבקש להשתלט על קפריסין וחולם להגיע לירושלים. אינני חושב שמדינה כזו צריכה לקבל מטוסי F-35. זהו איום על המאזן האזורי ועל ביטחונה של ישראל". כך הזהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו - אזהרה המשקפת היטב את הדאגה בירושלים ערב ביקורו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באנקרה ופגישתו עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

בעיני ישראל, הביקור אינו עוד מפגש בין בעלי ברית בנאט"ו, אלא אירוע אסטרטגי העלול לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון. בעוד ישראל רואה בארדואן מנהיג המאיץ את התבססותו של ציר אסלאמיסטי אנטי-ישראלי, טראמפ מתייחס אליו כאל שותף אסטרטגי בעל חשיבות מכרעת לאינטרסים האמריקאיים. מאז היחלשות הציר השיעי בהובלת איראן - בעקבות הפגיעה בחמאס, בחיזבאללה ובהשפעה האיראנית בסוריה - נוצר במזרח התיכון ואקום אסטרטגי. בירושלים הולכת ומתחזקת ההערכה כי אנקרה מבקשת למלא את הוואקום הזה באמצעות חזון ניאו-עות'מאני, המבוסס על הנהגת העולם הסוני והרחבת השפעתה מסוריה, דרך לבנון ועזה ועד מזרח הים התיכון. בישראל כבר מבינים כי האתגר הבא אינו בהכרח איראן, אלא התחרות המתעצמת מול טורקיה על עיצוב הסדר האזורי החדש. מדובר במעין "מלחמה קרה" אזורית - מאבק על בריתות, אנרגיה, נתיבי סחר, השפעה מדינית ועליונות ביטחונית.

מנגד, טראמפ רואה את המציאות מזווית אחרת לחלוטין. מבחינתו, טורקיה היא המדינה המחזיקה בצבא השני בגודלו בנאט"ו, שולטת במצרי הבוספורוס, מהווה גשר אסטרטגי בין אירופה, רוסיה והמזרח התיכון ומחזיקה במפתחות לזירות סוריה, הים השחור, איראן ועזה. בהתאם לתפיסת עולמו העסקית, טראמפ מעניק משקל גבוה לאינטרסים אסטרטגיים וכלכליים ופחות לשאלות של דמוקרטיה, זכויות אדם או המתיחות בין אנקרה לירושלים. מערכת היחסים האישית החמה בין טראמפ לארדואן מעניקה לנשיא הטורקי יתרון משמעותי. טראמפ כינה אותו לא אחת "חבר טוב", "מנהיג חזק" ואף הדגיש כי הסכים להגיע לפסגת נאט"ו באנקרה בעיקר בזכותו.

מאחורי המחוות האישיות מסתתרות גם עסקאות אסטרטגיות: קידום מכירת מנועי F110 למטוס הקרב הטורקי KAAN, דיונים מחודשים סביב שילובה העתידי של טורקיה בתוכנית מטוסי ה-F-35, הרחבת שיתוף הפעולה הביטחוני והעמקת קשרי האנרגיה בין המדינות. עבור ארדואן, מדובר בהזדמנות קריטית גם בזירה הפנימית. טורקיה מתמודדת עם אינפלציה של למעלה מ-32%, ריבית גבוהה, היחלשות הלירה הטורקית, האטה בצמיחה ומשבר אמון בשווקים. פסגת נאט"ו מהווה עבורו הזדמנות להפוך את חשיבותה הגיאופוליטית של טורקיה למנוע כלכלי, שימשוך השקעות, יחזק את המטבע המקומי וישדר יציבות למשקיעים.

במרכז הציפיות ניצבות עסקאות ביטחוניות ואנרגטיות מול ארצות הברית. עסקת מנועי ה-F110 למטוס הקרב הטורקי, האפשרות לחידוש שיתוף הפעולה סביב מטוסי ה-F-35, הרחבת יצוא הגז האמריקאי לטורקיה באמצעות חוזי LNG ארוכי טווח, והקלות אפשריות בתחום הסנקציות והמערכת הבנקאית - כולם נתפסים באנקרה כ"חבילת מתנות" שטראמפ עשוי להביא עמו.

אלא שמנקודת המבט הישראלית, אותן מחוות עלולות לשנות את מאזן הכוחות האזורי. בירושלים חוששים כי התחזקותה הצבאית והכלכלית של טורקיה תאפשר לה להגביר את מעורבותה בסוריה, להעמיק את קשריה עם חמאס, להרחיב את השפעתה בלבנון ובקרן אפריקה, ולהציב אתגר גובר לישראל גם במזרח הים התיכון מול יוון וקפריסין. החשש הישראלי מתחזק גם לנוכח השינוי האידיאולוגי שמתחולל במדיניות הטורקית. בשנים האחרונות הפכה הרטוריקה החריפה נגד ישראל למדיניות רשמית: האשמות חוזרות ב"רצח עם", קריאות לסנקציות, הצגת ישראל כאיום אזורי והעמקת הקשרים עם הנהגת חמאס. במקביל, אנקרה מבקשת להוביל סדר אזורי חלופי, שבו היא ממלאת את תפקיד המעצמה הסונית המרכזית.

גם אירופה משנה בהדרגה את גישתה כלפי טורקיה. למרות הביקורת המתמשכת על הפגיעה בדמוקרטיה, בדיכוי האופוזיציה ובזכויות האדם, מדינות רבות באירופה בוחרות כיום להבליט דווקא את חשיבותה הביטחונית של אנקרה. הצורך להתחמש, לצמצם את התלות בארצות הברית ולהרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני דוחק הצידה חלק ניכר מהמחלוקות הערכיות. עבור ישראל, זוהי התפתחות המחייבת חשיבה אסטרטגית מחודשת. אם בשנים האחרונות עיקר תשומת הלב הופנתה לבלימת הציר האיראני, הרי שבעשור הקרוב האתגר המרכזי עשוי להיות התמודדות עם ציר סוני בהובלת טורקיה, בעל עוצמה כלכלית, לגיטימציה בינלאומית וחברות בנאט"ו.

במציאות החדשה נדרשת ישראל להעמיק את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארצות הברית, לחזק את בריתותיה עם יוון וקפריסין, להרחיב את הסכמי אברהם, לבסס מנגנוני תיאום ביטחוני מול אנקרה בזירה הסורית ולוודא כי כל התקדמות אמריקאית מול טורקיה לא תפגע בעליונותה האיכותית ובחופש הפעולה הביטחוני של ישראל. פסגת נאט"ו באנקרה עשויה להפוך לנקודת מפנה. לא רק ביחסי ארצות הברית-טורקיה, אלא גם במאבק המתהווה על עיצובו של המזרח התיכון בעשור הקרוב. עבור ירושלים, השאלה איננה עוד האם טורקיה מתחזקת - אלא כיצד תיערך ישראל למציאות שבה אנקרה הופכת לאחת המעצמות המשפיעות ביותר באזור.

על הכותב: ד"ר איתן לסרי, מנכ"ל אתגר, מומחה לממשל ומדיניות ציבורית- גיאואסטרטגית, יועץ לראשי ממשלה בעבר יזם ופעיל עסקי מעורב בטורקיה.