האיראנים הם רק "מתאבדים שיעים"? זה עיוות של המציאות

לאור הדיווחים על הסכם קרוב שייתכן שיפתור גם את סוגיית הגרעין עולה השאלה - האם יש תרחיש שבו מוותרים האיראנים על הנכס החשוב ביותר שלהם? לפי תקדים "כוס התרעלה", אין לפסול את האפשרות הזו.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

"כוס התרעלה" היא מונח היסטורי-דתי שמקורו באיראן. מקור השם נעוץ בכך שח'ומייני, שהוביל את המהפכה האסלאמית והיה המנהיג העליון, שתה את "כוס התרעלה" במלחמת איראן-עיראק וקיבל את החלטת האו"ם שהביאה לסיומה. הוא עשה זאת לאחר שנים של הצהרות על "הניצחון המוחלט" ותיאר את הצעד כ"מעשה כואב, שווה ערך לשתיית רעל, צעד הכרחי אך מר". "קבלת ההחלטה עבורי היא מרה יותר משתיית כוס רעל, אך אני מקבל אותה למען האסלאם, אמר ח'ומייני.

לאחר ההחלטה, התפתח סביבה ויכוח דתי פנימי חריף באיראן. עלי ח'מנאי, שהיה אז הנשיא, יצא להגנתו של ח'ומייני. המתנגדים, בעיקר מחוגי המחנה המהפכני ומשמרות המהפכה (שכיום שולטים באיראן), טענו שהפסקת המלחמה סותרת את עקרון המאבק המתמשך נגד אויבי האסלאם, והיו שטענו כי ההחלטה פוגעת בעיקרון שלפיו ההנהגה הדתית צודקת תמיד.

לעומתם, ח'מינאי ואנשיו השתמשו בעקרון "המסלחה", האינטרס החיוני, כאשר טענו שההנהגה האסלאמית רשאית לקבל החלטות קשות לטובת הישרדותה של המדינה והמהפכה. הם אף השתמשו בתקדימים דתיים מההיסטוריה האסלאמית וגייסו אפילו את הנביא מוחמד תוך שימוש בפשרות שעשה, בטענה ששתיית כוס התרעלה מקיימת את העיקרון שלפיו המהפכה מעל הכול. 

התומכים בדוקטרינה הסבירו כי מטרתו של המנהיג העליון היא בראש ובראשונה שמירת הרפובליקה האסלאמית - גם במחיר כואב, ובלבד שהוא מחיר טקטי, שכן "לא כל נסיגה היא תבוסה". בעת ההיא, היה מדובר ברעיון חדשני, שמאפשר למשטר האיראני להיות פרגמטי מאוד כשם שהוא אידאולוגי מאוד. האם התקדים ישמש גם את ההנהגה הנוכחית באיראן? ימים יגידו.