מאיום בהורמוז ועד לקריאות לפצצה: כך איראן בוחנת מחדש את הדוקטרינות שלה | ברוך ידיד

תסנים מציגה גם אפשרות אחרת: התקדמות להעשרת אורניום לרמות צבאיות, בלי להכריז רשמית על החלטה לייצר פצצה.במשך שנים, סגירת מצרי הורמוז הייתה בעיקר איום איראני שולי. טהרן השתמשה באפשרות הזאת כדי להרתיע את ארה"ב והמערב מפני פגיעה באינטרסים שלה, אך נמנעה ממימוש מלא של האיום. איראן הבינה שסגירת נתיב שדרכו עובר כחמישית מצריכת הנפט העולמית עלולה לזעזע את הכלכלה הבינלאומית, אבל גם לפגוע בה עצמה ולהביא לתגובה צבאית קשה.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ של i24NEWS <<<

אלא שבשנים האחרונות, ובמיוחד בעקבות העימותים הצבאיים והתקיפות על איראן, חל שינוי בשיח ועם פרוץ המלחמה הפכו המיצרים לנשק האסטרטגי העיקרי של המשטר. איראן לא גילתה את הורמוז מחדש, היא בחנה את השימוש בו במשך שנים וכעת, למרות המחיר שהיא משלמת איראן לא מוותרת על המיצרים.

כעת מתרחש תהליך דומה בסוגיית הגרעין, והנה כמה מההתבטאויות וההתפתחויות הבולטות בדיון האיראני:

• מוחסן רזאאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מודה כי התקיפות על מתקני הגרעין עוררו דרישות לבחון מחדש את מדיניות הגרעין.
• חברי פרלמנט, גורמים במועצת החוקה ובמועצת המומחים קוראים לדיון מחודש בדוקטרינת הגרעין.
• אחמד נאדרי, חבר פרלמנט ניצי, טוען כי הנסיבות השתנו ויש לבחון מחדש את הצו הדתי של עלי חמינאי.
• איש דת בכיר מעלה את האפשרות שהחזקת נשק גרעיני לצורך הרתעת האויב עשויה להיות חובה דתית.
• מוחמד לאריג'אני, ראש מכון מחקר איראני, קורא לפרוץ את הדרך להעשרת אורניום לרמה של 80%.
• בכירים באיראן מעלים את הדרישה להכיר בזכותה של איראן להחזיק בראש נפץ גרעיני, ולא להסתפק עוד בשיח על זכותה לאנרגיה גרעינית.
• בתקשורת האיראנית המזוהה עם המשטר מתנהל דיון על ניסויים גרעיניים, על בחינה מחדש של היחסים עם סבא"א ועל האפשרות לשנות את המדיניות הקיימת.
• תסנים מציגה גם אפשרות אחרת: התקדמות להעשרת אורניום לרמות צבאיות, בלי להכריז רשמית על החלטה לייצר פצצה.

במשך עשרות שנים בנתה איראן מדיניות המבוססת על התקדמות גרעינית, העשרת אורניום וצבירת ידע, בלי להכריז על החלטה לייצר נשק גרעיני. לצד זאת עמדה עמדתו הדתית של עלי חמינאי, שלפיה ייצור נשק גרעיני אסור. המדיניות הזאת נועדה לאפשר לאיראן להתקרב למעמד של מדינת סף גרעינית, לשמר אופציה אסטרטגית ולהימנע מהמחיר המדיני והצבאי הכרוך בחציית הסף.

אבל המלחמה שינתה את הדיון. באיראן נשאלת כעת שאלה שהייתה בעבר כמעט בגדר טאבו: אם ההימנעות מפצצה לא מנעה תקיפות על מתקני הגרעין, לא הגנה על בכירי המשטר ולא הרתיעה את ישראל וארה"ב, מדוע להמשיך במדיניות הזאת?

הקריאות לבחון מחדש את הדוקטרינה הגרעינית מקבלות ביטוי בקרב חברי פרלמנט, אנשי דת וכלי תקשורת המזוהים עם המחנה השמרני ומשמרות המהפכה. יש מי שקוראים לשינוי הפתווה של חמינאי האב, יש מי שמבקשים להתקדם לעבר נשק גרעיני ממשי, ויש מי שמציעים להעמיק את היכולת הגרעינית בלי להכריז על ייצור פצצה.

מוחסן רזאאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הבהיר לפני שבוע כי לא התקבלה החלטה רשמית לשנות את הדוקטרינה. אבל עצם ההכרה שלו בכך שהתקיפות על מתקני הגרעין עוררו דרישות לבחינה מחדש מעידה שהדיון כבר אינו מוגבל לשוליים.

וזו הנקודה החשובה: היעדר החלטה רשמית אינו מעיד בהכרח שהדיון חסר משמעות, הוא עשוי להיות שלב בתהליך שבו המשטר בוחן שינוי אסטרטגי, את מחיריו ואת התנאים שבהם יהיה מוכן לאמץ אותו.

גם בסוגיית הורמוז, במשך שנים נשמר האיום בלי לממש סגירה כוללת. לאחר מכן הפכה האפשרות לסגור את המצרים לחלק ממשי יותר מהדיון על תגובת איראן למלחמה. בסוגיית הגרעין, במשך שנים נשמרה העמימות בלי הכרזה על ייצור נשק. כעת מתרחב הדיון בשאלה אם העמימות הזאת כבר אינה מספיקה, ואם איראן צריכה לעבור מיכולת פוטנציאלית להרתעה גרעינית ממשית.

אין פירוש הדבר ששתי הסוגיות זהות. הורמוז הוא נכס גיאוגרפי ואמצעי לחץ ימי, בעוד שהחלטה לייצר נשק גרעיני היא שינוי אסטרטגי, טכנולוגי ומדיני בעל השלכות אחרות לחלוטין. גם אין ודאות שהדיון הגרעיני יסתיים בהחלטה לייצר פצצה. אבל בשני המקרים עומדת בפני איראן אותה דילמה: האם להמשיך להסתמך על איום ועל יכולת פוטנציאלית, או להשתמש בנכס אסטרטגי באופן נחרץ יותר כדי להרתיע את אויביה.

הלקח האסטרטגי הוא שצריך לבחון לא רק את ההחלטות שטהרן מקבלת, אלא גם את גבולות הדיון שהיא מוכנה לפתוח. כאשר האפשרות שבעבר נחשבה קיצונית הופכת לנושא לגיטימי בדיון של בכירים, אנשי דת ומוסדות המזוהים עם המשטר, זהו סימן לשינוי אפשרי בתפיסת הביטחון.

איראן כבר הראתה שהיא מוכנה לבחון מחדש את השימוש בהורמוז. כעת היא בוחנת מחדש את גבולות הדוקטרינה הגרעינית שלה. השאלה הגדולה היא האם גם כאן יעבור התהליך מהדיון אל ההחלטה והאם מוג'תבא ח'אמנאי ימשיך את מדיניות אביו, או יבחר לשנות את אחת מהנחות היסוד החשובות ביותר של הרפובליקה האסלאמית.