אורן נהרי הביא את העולם לישראל, אבל ידע לומר: גם אם אנחנו לא שם - זה חשוב | עמיחי שטיין

כשאורן נהרי הוציא את מה שיהיה ספרו האחרון (יחד עם יואב לימור), "הקרבות הגדולים ששינו את ההיסטוריה", הוא סיפר שבטיוטה שהוגשה היו במקור 50 קרבות אבל הוצאת הספרים הייתה חד משמעית. "מי יקרא ספר עם 400 עמודים?", אמרה ההוצאה לאורן שנאלץ להתלבט אילו 30 קרבות יכנסו לספר. הסיפור הזה מתמצת את אורן נהרי. כשהוא התחיל לספר לך על אירוע - הידע, הפרטים והנקודות השאירו אותך תמיד עם לסט שמוטה. "מאיפה כל הידע הזה?"; והתשובה הייתה תמיד מגיעה בין שידור לשידור: כשאורן היה מחכה לעלות לדיווח או פרשנות, הוא תמיד היה עם ספר ביד. ולא רק החזיק בו - אלא קרא בו. והוא היה קורא אותם מאוד מהר.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

אבל אורן לא היה רק איש של פרטים, הוא היה מספר סיפורים. כשרעדה האדמה בכל מקום בעולם, כשפרץ מרד, משבר כלכלי, או כל אירוע אחר - לפעמים שולי - לאורן הייתה היכולת להתמקד לא רק ב"האם יש שם ישראלים ואם כן, איך הם נפגעו", אלא קודם כל להסביר למה האירוע חשוב לנו גם אם אין שם ישראלים. כי מה לעשות - משק כנפי הפרפר, האירוע הקטן ביותר, יכול להשפיע על ההיסטוריה והעולם גם אם אין שם בעלי אזרחות ישראלית או יהודים. והחוכמה היא איך להסביר את זה.

כשהחל את המהפכה של "רואים עולם" ב-1988, יחד עם דוד ויצטום, יעקב אחימאיר ועוד רבים וטובים, הוא הביא לישראלים את העולם. רק לאחרונה החל את הפרויקט המדהים "שנה בשעה" בכאן רשת ב' על ההיסטוריה של המאה ה-20. וכרגיל אצל אורן - לפעמים שנה הייתה צריכה הרבה יותר משעה, לפעמים אפילו 3. לצערנו, הוא לא הספיק לסיים את הפרויקט שנגדע בשנת 1961.

והייתה לאורן עוד תכונה אחת בולטת: הוא היה בית גידול לעיתונאים. כשהגעתי לדסק החוץ הערוץ הראשון ב-2009, גיליתי שם חממת עיתונות. לאורן הייתה היכולת ללמד, ובעיקר להעביר את המסר: הכי חשוב זה לדעת לספר סיפור, יש קהל לזה. עם המסר הזה הוא נפרד בשבת האחרונה ממאזיניו ברדיו: "המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם, ולהמשיך להתעניין". יהי זכרו ברוך.