אנחנו במצב של מלחמה ביהודה ושומרון בלי לקלוט את זה, התפיסה שם לא השתנתה | צבי יחזקאלי

מי שרוצה לעצור את הפיגועים, צריך רק לפתוח את ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, ללכת למסגדים, ולהבין כמה מחבלים פוטנציאליים יש שם. אנחנו לא נמצאים בתוך "גל טרור", אלא למעשה במצב של מלחמה ביהודה ושומרון, מבלי שאנו קולטים או מבינים זאת.

לצה"ל כיום אין את היכולת להרתיע, להרוס בתים, לגרש מחבלים או להפקיע אדמות, משום שאנחנו עדיין פועלים עם הכלים והתפיסות שלפני 6 באוקטובר. הבעיה היא לא המאחזים ולא החוות. צה"ל צריך לספק ביטחון בשטח למתיישבים.

בתור מי שגר ביהודה ושומרון, התפיסה פה טרם השתנתה. עדיין חיים כאן בתפיסה של 6 באוקטובר, תוך שמירה על "מרקם חיים". קחו לדוגמה את מחסום בל, מי המציא אותו? המחסום הוא חלק מהחלטת בג"ץ הקובעת שפלסטינים צריכים לנסוע בכביש 443, ומשם הם יוצאים לכל הכפרים, כמו בית עור א-תחתא, ולכבישי מרקם החיים המגיעים עד למקום שבו אירע הפיגוע בערב יום כיפור. בסופו של דבר, מדובר באותה תפיסה ישנה שאומרת: נכיל, נבין ונתמודד.

אמנם אפשר לבצע פעולות צבאיות בטולכרם ובג'נין, אך הדבר אינו גודע באמת את הטרור. הטרור ביהודה ושומרון מתחיל ברשות הפלסטינית, בחינוך, במסגדים ובתפיסה שרואה בישראל אויב.

המערכת מנסה כעת להשקיט ולהרגיע, אך לצערי התפיסה אינה משתנה למרות האירועים הקשים - לא בעקבות הפיגוע בערב יום הכיפורים שבו נרצח אב לשישה ילדים, לא בעקבות הפיגוע שבו נפגע בנו של השגריר לייטר, וגם לא בעקבות פיגועים אחרים שהתרחשו קודם לכן.

כעת נשאלת השאלה הקרה והכואבת: כמה פיגועים עוד יהיו עד שנשנה את התפיסה ביהודה ושומרון? יש להגדיר את הרשות הפלסטינית כאויב, להפקיע שטחים, ולהרוס בתי מחבלים באופן מלא, ולא להסתפק בהריסה של קומה אחת בלבד. לדעתי, עונש מוות מרתיע פחות מאשר לקיחת שטח. אנו חייבים באמת לשנות תפיסה, כי אם לא נעשה זאת – אירועי השבעה באוקטובר יבואו עלינו ביום מן הימים. זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה ביהודה ושומרון.