אלטלנה עולה מן המצולות: כשהחשש הפוליטי גבר על הממלכתיות | דעה

כמעט שמונה עשורים חלפו מאז יוני 1948 ואטמוספירת לידתה של מדינת ישראל, על מטעניה המורכבים, חוזרת ומבעבעת אל פני השטח. באוגוסט 2026, הודעת משרד המורשת על איתור שרידיה של האונייה "אלטלנה" בעומק של כ־503 מטרים מערבית לחופי ישראל, אינה רק גילוי ימי-ארכאולוגי.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

זוהי חשיפה של פצע לאומי מדמם, המאלצת אותנו להתעמת מחדש עם שאלות היסוד של הריבונות הישראלית. הדיון באלטלנה אינו יכול להצטמצם לשאלת מיקום השרידים או אימות המטען.

משמעותה האמיתית טמונה בבירור הנוקב: האם מימוש ה"ממלכתיות" חייב לעבור דרך הפעלת כוח קטלני נגד יריב אידאולוגי מבית? או שמא הממלכתיות האמיתית נבחנת דווקא ביכולת להכיל מחלוקת ולמנוע מלחמת אחים? קריאה מחודשת של האירועים, לאור איתור האונייה, מעלה סימני שאלה קשים באשר למניעים האמיתיים שעמדו בבסיס ההחלטה לפתוח באש כנגד בגין ואנשי האצ"ל.

הרבה יותר מספינת נשק

כאשר הפליגה האלטלנה מצרפת, היא נשאה עימה מאות עולים ובהם אנשי בית"ר ולוחמי אצ"ל ניצולי שואה ברובם. וכן מטען עצום של נשק וציוד צבאי. ישראל הייתה בעיצומה של מלחמת קיום, וצה"ל הצעיר סבל ממחסור קריטי באמצעי לחימה. העימות, לפיכך, לא היה בין מבקשי מלחמה למתנגדיה; שני המחנות ראו עצמם חלק מהמאמץ הלאומי להגנת המדינה.

מנחם בגין ואנשי האצ"ל ראו בנשק תוספת חיונית להכרעת האויב הערבי. דוד בן־גוריון, מנגד, הציב עקרון "ממלכתי" נוקשה: סכנה קיומית בהחזקת נשק בידי כוח שאינו כפוף מוחלטת לממשלה ולפיקוד צה"ל. כאן התנגשה תפיסה ביטחונית-אופרטיבית עם תפיסה ממלכתית-ריבונית ואף פוליטית.

ממלכתיות ככלי ניגוח פוליטי

ב־1 ביוני 1948 נחתם ההסכם לשילוב לוחמי האצ"ל בצה"ל, שכלל התחייבות להפסקת הרכש העצמאי. עם זאת, שאלת חלוקת הנשק של אלטלנה (ובמיוחד הדרישה להפנות חלק ממנו לירושלים הנצורה) נותרה סוגיה פתוחה למשא ומתן. מבחינת בן־גוריון, העיקרון היה "מדינה אחת, צבא אחד". החשש מ"צבא בתוך צבא" היה אמיתי ולגיטימי מבחינה משטרית.

אולם, אי אפשר לנתק את העיקרון הממלכתי מהמציאות הפוליטית: בן־גוריון, ראש מפא"י הדומיננטית, ניצב מול בגין הכריזמטי, מנהיג המחנה הלאומי שצבר אהדה ציבורית. מכאן נולדת השאלה הקשה: האם ה"ממלכתיות" שימשה רק לבניין מוסדות המדינה, או שמא הפכה לכלי דורסני במאבק על השליטה הפוליטית במדינה? האם החרדה היתה מפני פגיעה בריבונות, או שמא מפני נסיקתו הפוליטית של בגין? בהחלט לגיטימי לשאול האם הפעלת הכוח הקיצונית היתה מידתית, והאם החשש הפוליטי גבר על השיקול הממלכתי הטהור.

הטרגדיה בכפר ויתקין וההסכם שהופר

האירועים בכפר ויתקין מדגישים את עומק הטרגדיה. חילופי האש הראשונים גבו קורבנות משני הצדדים. אולם, מסמכים היסטוריים חושפים כי בין מפקד צה"ל באזור, דן אבן, לבין מפקד האצ"ל, יעקב מרידור, נחתם מסמך להפסקת שפיכות הדמים ולהעברת הנשק לידי צה"ל. זהו הרגע שבו הפוליטיקה גברה על התבונה. השאלה ההיסטורית אינה רק מדוע דרש בן־גוריון ריבונות, אלא מדוע, לאחר שנוצר מנגנון להסדר, לא נעצר המשבר ? נראה כי החשדנות המפלגתית והרצון להכריע את היריב הפוליטי באופן סופי, גברו על ההזדמנות למנוע את המשך ההידרדרות.

חופי תל אביב: הניצחון המוסרי של בגין

ב־22 ביוני, מול חופי תל אביב, הפך הוויכוח למבחן דמים קשה. בן־גוריון סירב לפשרה, ובסופו של דבר ניתנה ההוראה ההיסטורית לפתוח באש תותחים. האונייה עלתה באש, ו-16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל נהרגו. דווקא ברגע נורא זה, נבחנת גדלותו של מנחם בגין כמנהיג. הוא יכול היה להורות לאנשיו להשיב אש, אך בחר בצו המוסרי: "מלחמת אחים - לעולם לא".

בגין ספג פגיעה קשה, אך סירב להפוך את הפצע למלחמת אזרחים בעיצומה של מלחמת העצמאות. הוא בחר בקלפי במקום ברובה, וזו היתה התשובה המוחצת שלו לכוחנות השלטונית של בן גוריון ומפאי שנים לאחר מכן. בן־גוריון טבע את המונח "התותח הקדוש" מתוך תפיסה שלמונופול המדינה על הכוח יש קדושה. אך האם עקרון נכון הצדיק דרך כוחנית ואלימה כל כך? ממלכתיות אינה מעניקה פטור מביקורת על אופן יישומה, במיוחד כשהיא מופנית כלפי פנים.

אלטלנה כטראומה פוליטית מתמשכת

פרשת אלטלנה הפכה לטראומה פוליטית שקיבעה את הקרע בין הממסד המפא"יניקי למחנה הלאומי. הסיסמה "בלי חירות ומק"י" המחישה את עומק ההדרה של בגין עצמו ואנשי הימין יחד איתו. אך האירוניה ההיסטורית היא שבגין לא נקם באמצעות כוח; הוא בנה תנועה פוליטית, וב־1977 הגיע לשלטון באמצעות בחירות דמוקרטיות.

המחנה שנפגע באלטלנה ניצח באמצעות הדמוקרטיה 29 שנה לאחר מכן בנצחון מדהים ומפתיע. המורשת המשולבת של בן־גוריון ובגין מחייבת אותנו היום לאיזון: מדינה ריבונית וצבא אחד, אך לצדם - לגיטימיות הדדית. ממלכתיות אינה יכולה להיות מונופול של מחנה אחד על הגדרת הפטריוטיות.

הלקח לשנת 2026

איתור האלטלנה בשנת 2026, על רקע המחלוקות העמוקות בחברה הישראלית סביב גבולות הציות, מערכת המשפט ויחסי ממשלה-צבא, הופך את הלקח לרלוונטי מאי פעם. הים החזיר לנו את הברזל, ועלינו להחזיר את היכולת ללמוד: ממלכתיות אמיתית אינה רק כוח המדינה כלפי אזרחיה, אלא יכולתה להכיל מחלוקת קשה מבלי להפוך אותה למלחמת קיום פנימית. יש להתווכח על הדרך, מבלי להפוך את האחר לאויב. כפי שהבין מנחם בגין ברגע הקשה ביותר שהיה אז לעם ישראל: האויב האמיתי נמצא מעבר לגבול. לא בבית.