התעצמות ימית מעוררת דאגה: מה באמת קרה בתרגילים הימיים של טורקיה? | מיוחד לסופ"ש

מה באמת קרה בתרגילים הימיים של טורקיה , ומדוע ההתעצמות של אנקרה בזירה הימית מעוררת דאגה גוברת בישראל? כדי להבין את התמונה, צריך להביט קודם כל על הנכס הכי יקר, מסווג ורגיש של צה"ל שנמצא בימים אלה בכותרות: הצוללת החדשה אח"י "דרקון", יחד עם שאר שייטת ה"דולפין".

כל תפיסת הביטחון של השייטת הזו בנויה על אקסיומה אחת מוחלטת: הדממה. ברגע שצוללת יורדת למעמקים, איש בעולם אינו אמור לדעת איפה היא נמצאת. אבל מה קורה כשהשכנה הגדולה מצפון מוצאת דרך רובוטית וזולה לאתגר את הדממה הזו ישירות מהשמיים?

התשובה נחשפה ב-22 בספטמבר, בתרגיל "זאב הים" של הצי הטורקי: תמרון לאומי עצמאי של כמאה כלי שיט, חמישים כלי טיס וארבעה-עשר אלף אנשי צוות בכמה זירות ימיות במקביל. במרכז הניסוי עמדה ספינת הסער האמפיבית "אנאדולו", שהותאמה להפעלת כטב"מים לאחר שארצות הברית חסמה את עסקת מטוסי ה-F-35B. מסיפונה הקצר המריא ה-Bayraktar TB3 – מל"ט ימי עם כנפיים מתקפלות ומנוע טורבו-דיזל מקומי, שמסוגל להמריא מרמפת סקי ולשהות באוויר יותר מיממה רצופה.

המל"ט הזה עשה משהו שמשך את תשומת ליבם של מומחי המודיעין: הוא הטיל למי מזרח הים התיכון שני מצופים אקוסטיים (סונובויים), שמשלשלים מיקרופון תת-ימי עמוק לתוך המים כדי לקלוט תדרים אקוסטיים. החידוש המרכזי היה מחשב עיבוד נתונים שהותקן ישירות על הכטב"ם: ה-TB3 פענח את האותות בזמן אמת באוויר, וסנכרן אותם במקביל עם מצופים שהטיל מטוס סיור ימי מאויש שפעל לצידו. בפשטות, הטורקים הדגימו כיצד כטב"ם זול הופך למעבדה אקוסטית מעופפת שמנסה לשמוע צוללות מלמעלה.

הפואנטה כאן היא א-סימטריה כלכלית: בדיוק כפי שרחפנים זולים אתגרו טנקים כבדים ביבשה, טורקיה מנסה לייצר מעטפת חישה רובוטית זולה מול צוללות אסטרטגיות שעולות הון תועפות. עם זאת, עובדתית חשוב להכיר במגבלות: בהודעה שפורסמה תוארו הטלת מצופים ועיבוד מידע בלבד. כושר הנשיאה של ה-TB3 מוגבל ל-280 קילוגרמים, לא דווח על תקיפת צוללת באמצעות טורפדו מהכטב"ם, ושני מצופים הם כיסוי נקודתי בלבד. מעבר לכך, לא פורסמו נתונים המאפשרים להעריך את ביצועי המערכת מול צוללת מתקדמת בתנאים מבצעיים.

אז אם המל"ט לא תוקף בעצמו, למה הניסוי הזה נחשב לציון דרך שמטריד את מפקדות הצי באזור?

התשובה טמונה בתפיסת קרב שמשנה את הלוחמה הימית: בדוקטרינה הטורקית, ה-TB3 מעולם לא יועד לפעול לבד; תפקידו הוא להיות החיישן הזול שנשאר באוויר יממה שלמה ומנטר את המים. ברגע שמחשב המל"ט קולט אות חשוד, הנתונים מוזרמים בזמן אמת אל מטוסי סיור מאוישים ואל ספינות קרב שבגזרה – והן אלו שנושאות את החימוש כדי לסגור מעגל אש.

כדי להבין איזה אגרוף קטלני מחכה בקצה הרשת הזו, צריך לחזור לשלב הקודם של התרגיל שנערך ביוני האחרון. שם הציגו הטורקים את ה-AKYA – הטורפדו הכבד הראשון מפיתוח מקומי. הצוללת "סקריה", צוללת מתכנון גרמני שעברה תוכנית השבחה שבה הותקנה מערכת ניהול קרב מקומית בשם MÜREN, שיגרה את הטורפדו לעבר ספינת המטרה "סוקולו מהמט פאשה". פיצוץ תת-מימי מתחת לגוף ספינה יוצר גל הלם ובועת גז אדירה שמתפשטת ומתכווצת, ומפעילה עומסי כיפוף קיצוניים שמסוגלים לשבור את שדרת הפלדה של הספינה לשניים גם בלי לחדור אותה. לצד הטורפדו שוגר באותו אירוע גם טיל השיוט הימי ATMACA, שטס בגובה נמוך מעל פני הים ופגע במטרה במרחק 102 קילומטרים.

שילוב היכולות הזה – בין ניסוי הסונאר המוטס של ספטמבר לכוח האש שהוכח ביוני – ממחיש את שורש הדאגה: המעבר מלוחמה ימית מסורתית ומסורבלת לרשת מבוזרת של חיישנים רובוטיים זולים המחוברים לנשק מקומי.

עבור שייטת הצוללות, שכל כוחה נשען על חמקנות מוחלטת, המסר מ"זאב הים 2026" הוא תזכורת חדה: המעמקים אולי עדיין מעניקים מסתור, אך הים סביבנו הופך לזירה מרושתת וטכנולוגית – שבה מי שמחזיק באוזניים רובוטיות בשמיים ובחימוש כבד במים, יכול לאתגר גם את הנכסים המוגנים ביותר.