אין שם כבישים, אין שם קליטה - וזה המקום הכי לוהט באיטליה | מיוחד לסופ"ש

לא כבישים, לא חשמל, לא קליטה סלולרית, לא נמל למעבורות ואפילו לא עירייה. נשמע לכם כמו תיאור שמתאים לאזור שכוח אל באפריקה או בערבות סיביר, לא? אז זהו, שהוא בעצם נמצא באחת המדינות המתויירות ביותר בעולם, איטליה. הכירו את האי פלמרולה שבארכיפלג "האיים הפונטיניים", השוכנים 35 ק"מ מול חופי המדינה. הדרך היחידה להגיע לאי הזה היא בסירה קטנה מהאי המרכזי בארכיפלג, פונזה, במרחק של שמונה קילומטרים משם.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

אמנם הארכיפלג הזה קרוב יחסית לאיטליה היבשתית, אך רחוק מספיק כדי שהתיירים לא יידעו על קיומו, כשדרכי ההגעה לשם מורכבות במיוחד. למען האמת, רוב התיירים שביקרו באיטליה מעולם לא שמעו על המקום הזה, וכנראה שגם אתם לא. אפילו שהאיים הללו שוכנים מול חופי רומא, כמעט כל תושבי העיר מעולם לא ביקרו שם.

מה שגורם לאנשים להגיע לשם זה לא התשתיות ולא הנוחות, אלא דווקא היעדר של שניהם. צוקי הענק של פלמרולה מתנשאים בחדות מהמים, עם שברים המכילים מערות ומפרצים צרים למי הים. יש שם רק חוף אחד ומספר שבילי הליכה ותיירים רבים שמגיעים אליו מכתירים אותו כאי המרשים ביותר באירופה, ואפילו בעולם כולו.

איך הכל התחיל?

לאורך ההיסטוריה פלמרולה תמיד הייתה מקום שקט בו תוכלו לצאת למעיין מסע בזמן לתקופות פרהיסטוריות. בעבר הרחוק, האי היה מחובר ליבשה ואנשי מערות נהרו לכאן בחיפוש אחר אבן האובסידיאן השחורה (סוג של זכוכית געשית) שהפכה עם השנים ליקרה במיוחד. במערות האי, נראות עד היום חריטות שחורות שבוצעו על ידי אנשי המערות בזכות האבן הזאת, ששימשה אותם לייצור כלי נשק וכלי מטבח. 

קפיצה קטנה קדימה בזמן, תביא אותנו לרומאים הקדמונים שהשתמשו באי כעמדת תצפית אסטרטגית ימית עבור הצי הקיסרי שלהם, אך הם מעולם לא התיישבו בו.

הבעלות הראשונה על האי מתוארכת למאה ה-18, כאשר משפחות אצולה שנשלחו ליישב את האי פונצה הורשו לחלק את פלמרולה ביניהן. כיום, האי נמצא בבעלות פרטית, ומחולק לחלקות רבות המוחזקות על ידי משפחות שעדיין מתגוררות בפונצה.

מה נמצא באי כיום?

האי עצמו אמנם לא כולל מתקנים מסודרים אך הטבע עושה את שלו. בקו החוף המרכזי, ניתן לצאת לשנורקלינג, לצלול, לבקר בהריסות מנזרים עתיקים, לטייל לאורך החוף המרהיב, לבצע טיולי זריחה לפסגת הצוקים, ובזכות מיקום האי רחוק מ"זיהום אור" עירוני, זה מקום מעולה לתצפת על כוכבים בלילה.

מעבר לחוף הראשי, את שאר קווי החוף של האי ניתן לחקור בצורה הטובה ביותר באמצעות סירות. הצוקים יוצרים מנהרות ומערות, והמים שמסביב מאפשרים למבקרים לבצע גם באזורים נוספים שנורקלים, שייטי קאנו וצלילות. בעלי החיים היחידים שתתקלו בהם אלו עזי בר, שלרוב מתחבאים בין עצי הדקל הנמוכים באי.

אבל לא הכל שכוח אל במקום הזה. יש בפלמרולה מסעדה אחת בשם O'Francese המגישה דגים טריים ומשכירה מספר מוגבל של חדרים החצובים בתוך מערות דייגים ישנות לאורך הצוקים. אבל אל תמהרו להגיע, בגלל שמדובר במקום קטן ללא תחרות, מי שרוצה ללון שם חייב להזמין חודשים מראש ומקבל אירוח על בסיס פנסיון מלא, כאשר חדרים ללילה מתחילים ב-150 אירו.

על הצוקים, מערות קטנות הוסבו למגורים פרטיים פשוטים, חלקן צבועות בלבן וכחול. דייגים השתמשו בהן באופן היסטורי כמקלטים במהלך סערות, ובעלים רבים עדיין מחזיקים בהן אספקה ​​למקרה שמזג האוויר ימנע חזרה לפונזה.

אז איך מגיעים לשם?

ההגעה לאי מרומא כרוכה ברכבת לנמל אנציו, לאחר מכן במעבורת לאי המרכזי פונזה, ואז לעלות על סירה פרטית או להצטרך לאחד הדייגים המקומיים כדי להגיע לאי. כמו שהבנתם, אין שם תושבים או תיירים קבועים או מקומות לינה מסודרים, והדבר העיקרי שמעצב את האי הוא לא אנשים, אלא מזג האוויר, גיאולוגיה וכוחו של הטבע.

אם אתם רוצים להגיע בעונה עם "מעט" יותר תנועה, רצוי שתגיעו בחודש יוני. אז, דייגים מפליגים מפונזה לפלמרולה לחג סן סילבריו, נושאים פרחים ומציגים בסירה פסל עץ של הקדוש סן סילבריו. המשתתפים מטפסים בתורם במדרגות סלע תלולות לגומחה הגבוהה ביותר, שם נמצא המזבח הראשי, כדי להתפלל. אגדות מקומיות מספרות על מלחים שנקלעו לסערות שהתפללו לסן סילבריו וניצלו, ומאז בכל שנה הם מקיימים את הטקס המסורתי.