לילה אחד ושתי זריחות: השינוי הצפוי בטיסות הארוכות ביותר בעולם

בין אם אתם נמנים על חובבי הטיסות ובין אם לאו, סביר להניח שלפחות פעם אחת בחייכם מצאתם את עצמם מתלבטים מה עדיף - טיסה ארוכה או קונקשיין - כדי להגיע לחופשה שלכם.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

בשנים האחרונות, הטיסות הישירות הולכות ומתארכות, כאשר המטוסים משתנים במטרה להקל על הנוסעים, ולאפשר להם לעבור את הטיסה הארוכה - ולסיים אותה במצב טוב. כך, יותר ויותר יעדים מרוחקים - הופכים לנגישים יותר מבחינה תעופתית.

כיום, חברת "סינגפור איירליינס" מפעילה את שתי הטיסות הארוכות ביותר - מנמל התעופה JFK בניו יורק לסינגפור (19 שעות ומרחק של 15,332 קילומטרים) ומנמל התעופה ניוארק לסינגפור (18:45 שעות ומרחק של 15,325). טיסות ארוכות במיוחד נוספות הפעילות כיום הן טיסת "קטאר אירוויז", שממריאה מאוקלנד שבניו זילנד - ונוחתת בדוחא, בירת קטאר (כ-17:35 שעות טיסה).

שתי טיסות ארוכות נוספות, המכונות Ultra Long Hual מופעלות כיום על ידי חברת קוואנטס האוסטרלית - מנמל התעופה בדאלאס טקסס למלבורן אוסטרליה, ומפרת' - ללונדון הית'רו (17:35 ו-17:30 שעות בהתאמה).

החברה עובדת בימים אלה על פרויקט חדשני, שרבים מחשיבים לשאפתני ביותר בתולדות התעופה המסחרית. מדובר ב"פרויקט זריחה" (Project Sunrise), שאמור לחבר, באמצעות טיסה ישירה, בין החוף המזרחי של אוסטרליה (סידני ומלבורן) לבין אירופה (לונדון) והחוף המזרחי של ארה"ב (ניו יורק).

זמן הטיסה המשוער עומד על 19 עד 22 שעות באוויר ללא עצירה בדרך, במטוס מיוחד של חברת איירבוס שנמצא בבדיקות בימים אלה - A350-1000ULR. טיסת הניסוי של החברה ממלבורן שבאוסטרליה - לטולוז שבצרפת, שברה שיא ונמשכה 24 שעות ו-24 דקות ברציפות.

שמו של הפרויקט הוא מחווה לקו הטיסות הסודי והנועז שהפעילה Qantas, בשיתוף הממשלה הבריטית והאוסטרלית, במהלך מלחמת העולם השנייה. הטיסות המדוברות, שזכו לכינוי "טיסת שתי הזריחות", פעלו בין השנים 1943 ל-1945, וחיברו בין אוסטרליה לבריטניה.

הרקע לטיסות הללו הוא כיבוש הצבא היפני את דרום-מזרח אסיה, כולל סינגפור, בשנת 1942 - מהלך שקטע לחלוטין את נתיב האוויר והדואר הקריטי שחיברו בין אוסטרליה לבריטניה.

הדרך היחידה לחידוש הנתיב האסטרטגי, היה צורך בחיבור אוסטרליה להודו, שהיתה תחת שלטון בריטי בשנים הללו, בטיסה ישירה לחלוטין מעל האוקיינוס ההודי - ללא שום אפשרות לנחיתה או לתדלוק בדרך.

המטוסים המריאו מפרת' שבמערב אוסטרליה לקוגאלה שבסרי לנקה, ועברו מרחק של כ-6,480 קילומטרים מעל מים פתוחים. משך הטיסה עמד על 27 עד 33 ברציפות. המשמעות היא, שהצוות והנוסעים היו עדים לשתי זריחות שונות במהלך טיסה אחת רצופה.

מארבעה ימים - לטיסה אחת

המסלול הראשון של "נתיב הקנגרו" הושק על ידי Qantas בדצמבר 1947 וחיבר בין סידני - ללונדון. במטוס היו 29 נוסעים בלבד, לצד 11 אנשי צוות, שעברו מרחק של למעלה מ-19 אלף קילומטרים במשך ארבעה ימים (כ-55 שעות שעות טיסה).

המסע הארוך דרש שש עצירות: דרווין אוסטרליה, סינגפור (חניה ולינת לילה ראשונה), כלכותה הודו, קראצ'י פקיסטן (חניה ולינת לילה שנייה), קהיר מצרים (חניה ולינת לילה שלישית) ורומא. מחיר הכרטיס עמד על 585 לירות שטרלינג דאז - סכום שהיה שווה ערך לכ-130 משכורות של עובד ממוצע באותם הימים.

המטוסים התמודדו עם אתגרים רבים בדרך, הם עומס המשקל העצום שהיה על כלי הטיס. המטוסים הועמסו במכלי דלק מיוחדים, כך שמשקלם היה גבוה משמעותית מעל המותר בשגרה. בשל כך, טיסות רבות כלל לא הצליחו להתרומם מהמים.

אם זה לא מספיק - הם טסו ללא מכ"ם מודרני ובדממת אלחוט מוחלטת - כדי שהיפנים, שהמטוסים היו קרובים לבסיסיהם, לא יצליחו ליירט אותם. הנווטים עשו שימוש בכוכבים, במצפן ובשעון עצר בלבד, תוך שהם טסים בחשיכה או בתוך העננים.

מטוסי הבואינג 707 וה-747 (ג'מבו) קיצרו את המסע ליממה עד 30 שעות, עם שתיים עד שלוש עצירות בדרך. נקודת המפנה נרשמה לפני שמונה שנים - כאשר קוונטס השיקה בשנת 2018 לראשונה טיסה ישירה ללא עצירה מפרת' שבמעבר אוסטרליה - ללונדון, במטוס בואינג 787 דרימליינר. הטיסה נמשכה כ-17 וחצי שעות ברציפות.

מבט לעתיד

כל אחד מהנוסעים ששרד את המסך המפרך, המסוכן והצפוף קיבל מהחברה תעודה רשמית והומוריסטית למדי, שהסמיכה אותו כחבר ב"מסדר הזריחה הכפולה הסודי והנדיר". במהלך השנים הללו, בוצעו 351 טיסות - ואף מטוס לא אבד בדרך. הטיסות הללו הוכיחו, לראשונה בהיסטוריה, שניתן לקיים טיסות אולטרה ארוכות מעל האוקיינוסים - ברציפות ובבטיחות.

כשאנשי Qantas חיפשו שם לפרויקט המודרני והשאפתני - שיחבר בין סידני ללונדון, בטיסה רצופה בת 21 שעות - היה ברור לכולם שהשם "פרויקט זריחה" (Project Sunrise) הוא המתאים ביותר, כמחווה לגיבורים של הטיסות המורכבות והמסוכנות הללו מ-1943.