70 שנה של חרמות: השערוריות שליוו את האירוויזיון לאורך ההיסטוריה | מיוחד לסופ"ש
המשבר הנוכחי סביב השתתפות ישראל בתחרות הוא ממש לא הראשון בהיסטוריה של האירוויזיון • המתיחות בין ארמניה ואזרבייג'ן, מלחמת רוסיה-אוקראינה, וגם הדיקטטורה של פרנקו בספרד - כולם הטילו צל על התחרות
מדינה שלמה תעצור את נשימתה מחר (שבת) כשנועם בתן יעלה על במת האירוויזיון בווינה, וייתן את הביצוע הגורלי ביותר בקריירה שלו עד כה, כשכל עם ישראל עומד מאחוריו. אבל בזמן שאנחנו כאן מקווים לקבל עד כמה שיותר "דוז פואה" מאירופה - מחוץ לישראל רבים כבר הודיעו שהם לא מתכוונים לצפות בשיר הישראלי, או אפילו בתחרות כולה. חמש מדינות שהשתתפו בשנה שעברה אף הודיעו כי הן לא מתכוונות לשדר את האירוויזיון השנה, בגלל השתתפות ישראל.
>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<
הדרך של המשלחת הישראלית לאירוויזיון בשנים האחרונות לא הייתה חלקה בכלל. מאז ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", דעת הקהל העולמית על ישראל ירדה באופן ניכר, וקולות רבים קוראים להדיר את ישראל מאירועים בינלאומיים, ובהם כמובן האירוויזיון.
ההופעה הישראלית ב-2024 לוותה באינספור קריאות בוז מהקהל, לצד הפגנות לפני ובזמן התחרות בעיר המארחת. בשנה שעברה מספר אוהדים פרו-פלסטינים הניפו את דגלי אש"ף בתוך אולם התחרות, ואפילו נרשמו שני ניסיונות לפרוץ לבמה בזמן ההופעה הישראלית.
נראה שהשנאה כלפי ישראל והקולות להחרמת התחרות בגלל השתתפותה מגיעים לשיאים חדשים בכל שנה - אבל ישראל היא ממש לא המדינה היחידה שעמדה במרכזה של שערוריה אירוויזיונית. בעבר היו מספר מקרים שמדינות בחרו להחרים את התחרות, בין אם זה מסיבות פוליטיות, או כי חוקי התחרות לא שיחקו לטובתן. אלו הפעמים בהיסטוריה שמדינות בחרו להחרים את האירוויזיון.
1969: קמפיין יח"צ לדיקטטורה הספרדית
האירוויזיון של 1969 ידוע בעיקר בשל היותו היחיד בהיסטוריה שהסתיים בתיקו, ולא סתם תיקו רגיל. ארבע מדינות - בריטניה, צרפת, הולנד, והמארחת ספרד - סיימו במקום הראשון עם 18 נקודות. בהיעדר מנגנון שובר שוויון, ארבע המדינות הוכרזו בסוף התחרות כמנצחות. אולם, זו לא הייתה השערוריה היחידה סביב התחרות באותה השנה.
עד 1975, ספרד הייתה תחת שלטונו העריצי של הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו. שנה קודם לכן, פרנקו הדיקטטור רצה לשדר לעולם תדמית של ספרד כמדינה מודרנית ופתוחה, תוך שליטה בבית תחת אגרוף ברזל - ואת זה הוא תכנן להשיג דרך האירוויזיון. ספרד אכן ניצחה בתחרות של 1968, אך רבים טוענים כי הניצחון הושג במרמה לאחר שאנשיו של פרנקו הציעו שוחד לשופטים. בנוסף, הזמרת שייצגה את ספרד, מסיאל, לא הייתה הבחירה הראשונה לייצג את המדינה. רשת הטלוויזיה הספרדית בחרה תחילה בזמר קטלוני בשם ג'ואן מנואל סראט, שהיה ידוע כאחד מקולות המחאה הבולטים נגד פרנקו, והוא תכנן לשיר בשפה הקטלונית. עם היוודע הדבר, הממשל של פרנקו הורה להחליף אותו במסיאל, ולתרגם את שירו לספרדית.
לאחר הניצחון הספרדי האירוויזיון הגיע ב-1969 למדריד, והשערוריות סביב התחרות רק הלכו והתגברו. אוסטריה בחרה להחרים את התחרות במחאה על שלטונו הפשיסטי של פרנקו, ולקראת התחרות נפוצו שמועות בגין כוונות להחרמה מצד מדינות נוספות, אך לבסוף אוסטריה הייתה המדינה היחידה שהחרימה את התחרות באותו השנה.
1970: החרם הנורדי והכעס על חוקי התחרות
אין ספק שאירוויזיון 1969 השאיר לאירופה טעם מר בפה. בנוסף לכל השערוריות סביב האירוח בספרד של פרנקו, הניצחון של ארבע מדינות בשל היעדר חוק שובר שוויון הוסיף עוד שמן למדורת המחאה נגד התחרות. ארבע מדינות - שוודיה, נורווגיה, פינלנד ופורטוגל - בחרו להחרים את האירוויזיון של 1970 בשל התסכול שלהן מחוקי התחרות, שלטענתן נתנו עדיפות למדינות גדולות, וכי האירוויזיון אינו מהווה בידור איכותי. אוסטריה, שהחרימה את התחרות בשנה קודם לכן, לא השתתפה בתחרות גם בשנה הזו.
בכך, מספר המדינות שהשתתפו בתחרות של 1970, שהתקיימה באותה השנה באמסטרדם, היה הקטן ביותר מזה 11 שנים, ועמד על 12 מדינות - ירידה ניכרת מ-16 המדינות שהשתתפו בשנה הקודמת. בעקבות מספר המדינות הקטן שהשתתף באותה שנה, הנהלת התחרות הודיעה על הוספת חוק שובר שוויון - מה שהוביל לחזרתן של חמש המדינות המחרימות לתחרות של 1971.
לא רק אירופה: החרם הערבי בעקבות השתתפות ישראל
איגוד השידור האירופי אינו כולל רק מדינות מאירופה - מה שמסביר את השתתפותה של ישראל באירוויזיון. אבל בנוסף לישראל, באיגוד השידור האירופי חברות גם מדינות ערביות מהמזרח התיכון וצפון אפריקה, ואחת מהן, מרוקו, אף השתתפה בתחרות ב-1980 - כשישראל לא התחרתה. אם כי זהו אינו המקרה היחיד בו מדינה ערבית ניסתה להשתתף בתחרות. תוניסיה תכננה להשתתף בתחרות של 1977 שנערכה בלונדון - ואף קיבלה שיבוץ בליין-אפ של המשדר, אך לבסוף חזרה בה ופרשה.
לבנון גם תכננה להשתתף בתחרות בשנת 2005, ואפילו בחרה בשיר שייצג את מדינת הארזים. עם זאת, חודשיים לפני התחרות רשת הטלוויזיה הלבנונית הודיעה על פרישה מהתחרות בשל אילוצים כספיים, אך לבסוף התגלה כי הפרישה הייתה על רקע פוליטי - חוקי האירוויזיון מחייבים את גופי השידור המשתתפים לשדר את כל שירי התחרות במלואם ולאפשר לציבור להצביע עבורם, מה שלא מתיישב עם החוק בלבנון המורה על אי-הכרה בישראל.
החרם הערבי על האירוויזיון לא הגיע רק בצורה של אי-השתתפות. חלק מהמדינות הערביות המשדרות את התחרות בוחרות שלא לשדר את השיר הישראלי. הדבר הגיע לשיאו בשנת 1978, כשישראל ניצחה בתחרות לראשונה. ירדן, שאז הייתה מדינת אויב של ישראל, בחרה לשדר תמונות של פרחים כשהתברר שישראל היא המנצחת. בשנה שלאחר מכן, כשהאירוויזיון נערך בירושלים, טורקיה נאלצה לפרוש מהתחרות בעקבות לחץ מצד מדינות ערב. עם זאת, טורקיה כן השתתפה בתחרות של 1999 שהתקיימה גם כן בירושלים.
סכסוכים בין מדינות: הגיאו-פוליטיקה משתלטת על התחרות
כשעורכים תחרות בין מדינות, אי אפשר שלא לצפות ממתחים של העולם האמיתי לגלוש פנימה. לאורך ההיסטוריה של האירוויזיון, מספר מדינות בחרו שלא להשתתף במחאה על השתתפותה של מדינה מסוימת המצויה איתן בסכסוך. כך, למשל, יוון פרשה מהתחרות ב-1975 בעקבות השתתפותה לראשונה של טורקיה, על רקע הפלישה הטורקית לקפריסין. בשנה שלאחר מכן יוון חזרה לתחרות - אך טורקיה בחרה לפרוש בשל כך.
בשנת 2009, כשהתחרות התקיימה ברוסיה, גאורגיה בחרה לשלוח שיר שלועג לפוטין על רקע הפלישה הרוסית למדינה בשנה קודם לכן. השיר הגאורגי עבר על חוקי התחרות האוסרים על עירוב פוליטיקה בשירים, ואיגוד השידור האירופי פסל את השיר של גאורגיה. בעקבות זאת, גאורגיה פרשה מהתחרות. בשנת 2012 התחרות התקיימה באזרבייג'ן, מה שלא התיישב טוב אצל ארמניה בשל הסכסוך ארוך השנים בין שתי המדינות הקווקזיות, ואילץ את ארמניה לפסוח על התחרות באותה שנה. בגלל היחסים המתוחים ביניהן, ארמניה ואזרבייג'ן מדרגות זו את זו בהצבעות התחרות במקום האחרון באופן עקבי.
רוסיה-אוקראינה: אם כל הסכסוכים באירוויזיון
למרות הישגים מרשימים בתחרות, רוסיה היא אחת המדינות הפחות אהודות בקרב מעריצי האירוויזיון. התדמית הרוסית הגיעה לשפל בשנת 2014 עם הפלישה לחצי האי קרים. הסכסוך בין שתי המדינות הפוסט-סובייטיות הביא למשבר פנימי באוקראינה, ואילץ את המדינה לוותר על השתתפותה באירוויזיון 2015. המתח בין שתי המדינות סביב התחרות עלה שלב ב-2016, כשאוקראינה שלחה נציגה שמקורה בחצי האי קרים, ששרה שיר על גירוש הטטרים מחצי האי על ידי סטאלין ב-1944 - ולבסוף גם ניצחה בתחרות, על אף שרוסיה הייתה הפייבוריטית לזכייה.
ב-2017, כשהאירוויזיון הגיע לאוקראינה, רוסיה תכננה לשלוח לתחרות (יש האומרים שבאופן מכוון) זמרת עם נכות מולדת המתניידת על כיסא גלגלים, שבהמשך התברר שהיא עברה על החוק האוקראיני בכך שהופיעה בחצי האי הקרים לאחר הסיפוח הרוסי. בעקבות הופעתה בשטח הכבוש, רשויות הביטחון באוקראינה אסרו את כניסתה של הזמרת הרוסייה לשטחה. בניסיון להשאיר את רוסיה בתחרות, איגוד השידור האירופי הציע לרשות השידור הרוסית לשדר את ההופעה ממוסקבה באמצעות לווין, או לבחור בנציג אחר. ברוסיה טענו כי שתי האפשרויות מפלות את המדינה לרעה ולא מאפשרות לה הזדמנות שווה כשאר המדינות המתחרות. לכן, רוסיה בחרה לפרוש מהתחרות, בצעד שגרם מצד אחד לאוקראינה להיראות רע, אך מצד שני גרם לרוסיה להיראות כמי שעושה שימוש ציני בפורמט האירוויזיון לצורכי קמפיין השמצה לאוקראינה.
המתח כמובן הגיע לשיאו עם הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022. ביום הפלישה, תשע מדינות, בנוסף לאוקראינה, איימו בפרישה מהאירוויזיון במידה ורוסיה לא תסולק ממנו. ואכן, ביום למחרת איגוד השידור האירופי סילק את רוסיה מחוץ לתחרות בטענה שגוף השידור הרוסי משמש ככלי תעמולה לממשלה.
לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" והתגברות הקולות האנטי-ישראלים באירופה ובעולם, רבים קראו להדחת ישראל מהתחרות כפי שנעשה לרוסיה בשל הפלישה לאוקראינה. עם זאת, באיגוד השידור האירופי דואגים להבדיל בין שני המקרים, בטענה שהסיבה להדחתה של רוסיה מהתחרות נובעת מהפרת חוקי האיגוד על ידי גוף השידור הרוסי, העיקרי שבהם הוא שליטה מלאה של הממשל ברוסיה על גוף השידור והתכנים המשודרים בו, בעוד שתאגיד השידור הציבורי בישראל נהנה מעצמאות מוחלטת ומחופש עיתונות מלא.
למרות הצהרות איגוד השידור האירופי, ועל אף צעדים שננקטו במסגרת התחרות השנה כדי להשביע את רצונן של המדינות המוחאות נגד השתתפות ישראל, חמש המדינות - ספרד, הולנד, אירלנד, סלובניה ואיסלנד - בחרו להחרים השנה את התחרות ולא לשדרה. באיגוד השידור האירופי מקווים שהמדינות הללו ישובו להשתתף בשנה הבאה. עד אז, נקווה שהתחרות הערב תעבור בשלום.