הערים שהאדם הרס - וזו שהחיות השתלטו עליה | מיוחד לסופ"ש

סביר מאוד להניח שהדברים הראשונים שעולים בראשכם עם קריאת הצירוף - זיהום סביבתי משמעותי - הם ככל הנראה מקומות דוגמת אזור התחנה המרכזית החדשה בתל אביב ומפרץ חיפה, או אזורים שונים באסיה - בהם המקומיים מסתובבים עם מסכות באופן שגרתי. כיום, ישנן מספר ערים ברחבי העולם, אשר רמת הזיהום בהן כל כך גבוהה - שנאסר על פי חוק להתגורר בהן, וחלקן אף נמחק מהמפה.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

אחת הדוגמאות לכך היא העיר וויטנום שבמערב אוסטרליה, אשר נחשבת לאחד האסונות התעשייתיים והסביבתיים החמורים ביותר בהיסטוריה של היבשת, ומכונה לעיתים "צ'רנוביל של אוסטרליה". ראשית סיפורה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, כאשר במקום התגלו מרבצים גדולים של אסבסט כחול - שנחשב לאחד מהסוגים המסוכנים והרעילים ביותר.

חברה מסחרית הקימה במקום מכרה ענק, וסביבו התפתחה עיירה משגשגת בה לאורך השנים התגוררו ועבדו כ-20 אלף תושבים ופועלים. האסבסט שימש לבניית תשתיות והפסולת - פוזרה ברחבי העיר - עד לסגירת המכרות בשנת 1966.

באותן השנים, לא הושם דגש על בטיחות, כך שהתושבים והעובדים נשמו מדי יום כמויות אדירות של סיבי אזבסט קטלניים. החשיפה הובילה להתפרצות נרחבת של מחלות ריאה קשות, בהן סרטן אגרסיבי של קרום הריאה. למעלה מאלפיים מהתושבים והעובדים נפטרו לאורך השנים כתוצאה ממחלות הקשורות לחשיפה לאסבסט, ובשל שאריות של מיליוני טונות של פסולת אזבסט המפוזרות באוויר ובאדמה, האזור הוגדר כאתר המזוהם ביותר בחצי הכדור הדרומי.

הרשויות באוסטרליה הגיעו למסקנה שבעלות טריליוני דולרים, בלתי אפשרי לנקות את האזור לחלוטין. בשל כך, ננקטו מספר צעדים למחיקת העיר - הכוללים סגירה של התשתיות השונות, כולל מים וחשמל והסרה ממפות רשמיות ומשלטי דרכים. לצד זאת, הוצבו שלטי אזהרה חמורים, ולפני כארבע שנים עבר חוק שאיפשר לרשויות לפנות בכוח את אחרוני התושבים שסירבו לעזוב - ולהרוס את כל המבנים שנשארו עומדים. כיום, הכניסה לוויטנום אסורה על פי חוק ונחשבת למפגע בריאותי חמור.

מקרה דומה נרשם בפיצ'ר שבאוקלוהומה - כיום עיר רפאים - אשר חוותה את אחד מאסונות הכרייה והזיהום הסביבתי הקשים והמפורסמים ביותר בארצות הברית. בתחילת המאה ה-20 התגלו בסביבתה מרבצי ענק של עופרת ואבץ, דבר שהפך אותה לספקית מרכזית של חומרי גלם עבור הצבא האמריקני במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה. יותר ממחצית מתחמושת העופרת של הצבא האמריקני יוצרה בתקופה זו במקום - אך נוצרה בעיה בפינוי הפסולת הרעילה, המכונה "Chat". היא הכילה ריכוזים גבוהים של עופרת, קדיום ומתכות כבדות ונערמה בגבעות ענק מסביב לעיר ובתוכה.

בדומה לוויטנום - גם תושבי פיצ'ר לא היו מודעים לסכנה בה התגוררו, כך שהילדים אפילו שיחקו על גבעות הפסולת ושחו באגמים, מלאי החומצות והמתכות, שנוצרו במכרה הנטוש. בנוסף, הרוחות פיזרו את אבק העופרת ברחבי העיר - כך שהגיע גם לתוך הבתים, הגינות ומערכות המים.

בשנות ה-90 נערכו במקום בדיקות רפואיות - שהעלו נתונים קשים, לפיהם כ-34% מילדי פיצ'ר סבלו מהרעלת עופרת חמורה - שיעור הגבוה פי 10 מהממוצע הארצי. מדובר במצב הגורם לנזקים נוירולוגיים בלתי הפיכים, עיכוב התפתחותי ובעיות למידה קשות. לצד הזיהום הכימי הרב, עשרות שנים של כרייה ללא פיקוח - מתחת לבתי התושבים - הפכו את הקרקע לחלולה. המשמעות היא, שהעיר כולה היתה בסכנת קריסה לתוך המכרות התת קרקעיים.

בשל הנתונים הללו, הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית הכריזה על פיצ'ר והאזור המסביב כאתר אסון לאומי. בדומה לוויטנום, התברר כי בלתי אפשרי לטהר את האזור. לכן, הממשל האמריקני החל בתהליך של רכישת הבתים מהתושבים ופינויים בכוח.כעבור מספר שנים, העיר פורקה ממעמדה המוניציפלי והמבנים נהרסו. כיום, היא עיר רפאים שוממת לחלוטין.

אירוע דומה נרשם בעיירה ליבי שבמונטנה, ארצות הברית, בה פעל מכה של מינרל בשם ורמיקוליט, ששימש לבידוד ולחקלאות. עם זאת, המרבצים במקום היו מעורבים בסוג רעיל במיוחד של אזבסט. אבק האסבסט התפזר ברחבי העיירה, והתושבים השתמשו בפסולת לבניית גינות משחקים ומגרשי ספורט. אחד ההיבטים הטראגיים בסיפור, היה שהמחלה פגעה גם בבני המשפחה - ולא רק בפועלים עצמם. עובדי המכרה חזרו לבתיהם כשהם מכוסים באבק אסבסט - בנות זוגם וילדיהם שנשמו כתוצאה מכך את החומר המסוכן - חלו במחלות ריאה שנים לאחר מכן.

על פי ההערכות, כ-400 תושבים נפטרו כתוצאה ממחלות ריאה, ורבים נוספים חלו - מתוך כ-3,000 שהתגוררו בעיירה. בשנת 1,999 פורסמה סדרת כתבות תחקיר על האירועים בעיירה, והם הובילו להכרזה תקדימית על "מצב חירום בריאותי סביבתי", שאיפשר לסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית להזרים מימון חירום ישיר למקום. בשלב זה החל פרויקט הניקוי הגדול בהיסטוריה - בשווי של למעלה ממיליארד דולרים.

כעשור לאחר מכן, הושג הסדר משפטי מול החבר השהקימה את המפעל, זאת לאחר שהתברר כי הם ידעו על הסכנה כבר משנות ה-50 - אך בחרו להסתיר את הממצאים מהעובדים, מתושבי העיר ומהרשויות, תוך המשך חלוקת פסולת מכרה עשירה באזבסט בחינם לשימוש כחצץ במגרשי בית ספר, גני ילדים ושבילים פרטיים. בנוסף לתשלום בסך 250 מיליון דולרים לצורך פעולות הניקוי, החברה הקימה גם קרנות פיצויים בסך מיליארדי דולרים לנפגעים ולבני משפחותיהם.

לאחר הליך ניקוי ממושך, שהוגדר כהצלחה - התושבים חזרו להתגורר בעיר, שמעולם לא ננטה לחלוטין. נכון לשנת 2026, מתגוררים בה כ-3,000 תושבים, והיא ממתגת את עצמה מחדש כמרכז לפעילויות חוץ וטבע.

אי אפשר לדבר על ערים שנפגעו מזיהום משמעותי מבלי להזכיר את צ'רנוביל שבאוקראינה. כאמור, בעוד שהאירועים בוויטנום, פיצ'ר וליבי התפתחו לאחר עשרות שנים של כרייה וזיהום מתמשך - בצ'רנוביל מדובר באירוע נקודתי ופתאומי ששינה את האזור והעולם כולו בתוך שעות ספורות.

האסון הגרעיני התרחש באפריל 1986, כאשר נרשם כשל בניסוי שבוצע במקום. תחילה, המשטר הסובייטי ניסה תחילה להסתיר את האסון מהעולם ואף מתושבי האזור - והחיים נמשכו כרגיל במשך כ-36 השעות הבאות. במהלך פרק זמן זה, תושבי העיר פריפיאט, מרביתם עובדי צ'רנוביל ומשפחותיהם, המשיכו בחייהם מבלי לדעת שהם נחשפים לרמת קרינה קטלנית.

האסון נחשף לעולם רק כאשר גלאי קרינה בתחנת כוח גרעינית בשוודיה - במרחק של יותר מאלף קילומטרים משם - מדדו רמות קרינה חריגות והבינו שהמקור הוא צ'רנוביל. התושבים פונו ב-27 באפריל, ונאמר להם כי מדובר ב"פינוי זמני לשלושה ימים" ועליהם לקחת רק מסמכים וחפצים בסיסיים. הם לא חזרו מעולם לבתיהם.

במקביל, בברית המועצות לשעבר גייסו למעלה מחצי מיליון אנשים - חיילים, כבאים, כורים ועובדי חירום - שכונו "המחסלים" (ליקווידטורים) כדי להשתלט על השריפה, לכסות את הכור ולנקות את השטח. הכבאים הראשונים שהגיעו למקום טיפסו על גג הכור ללא ציוד מתאים - ו-31 בני אדם מתו בתוך מספר שבועות כתוצאה מתסמונת קרינה חריפה. מאות אלפי הליקווידטורים נחשפו לרמות קרינה גבוהות ולאורך השנים נרשמה עלייה חדה במקרי סרטן, במיוחד סרטן הבלוטה אצל ילדים שנחשפו ליוד רדיואקטיבי, מחלות לב ובעיות נפשיות בקרב המפונים והמנקים.

כיום, פריפיאט והכפרים בסביבתה נותרו ערים נטושות. עם זאת, ישנו גם צד חיובי לאסון - שכן למרות שהמבנים נותרו מלאי קרינה - הטבע השתלט על הבטון, והאזור הפך ממוקד אסון סביבתי לשמורת הטבע הבלתי רשמית הגדולה באירופה. למעשה, היעדר האדם הפך את האזור כה בטוח עד שמדענים החליטו לנצל אותו לשמירת מינים בהם סוסי פז'וואלסקי שהיו על סף הכחדה עולמית, ודובים חומים - שלא נראו באזור במשך קרוב למאה שנים. לצידם - מיני חיות רבים משגשגים במספרים גבוהים יותר מאשר באזורים מיושבים סמוכים.