"רק יהפכו לנחשקות יותר": בישראל יאמצו את ההגבלות לנוער על רשתות חברתיות? | מיוחד לסופ"ש

מדינות רבות ברחבי העולם הטילו או שוקלות להטיל הגבלות מסוימות על שימוש ברשתות החברתיות בקרב בני נוער, במסגרתן אלו בני פחות מ-15 או 16 (תלוי במדינה) לא יוכלו להשתמש ביישומים הללו וייאלצו להיפרד מהמשתמשים שלהם עד שיגיעו לגיל הרלוונטי.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

בחלק מהמקרים, ההצעה אינה כוללת מנגנוני אימות מספיקים, כך שניתן יהיה לעקוף אותה בדרכים מגוונות - החל מפתיחת משתמש חדש עם תאריך לידה התואם להגבלות, עד שימוש בשירותים דוגמת VPN.

הראשונה לעשות זאת היתה אוסטרליה, בה נכנסה לתוקף הצעה האוסרת על קטינים בני פחות מ-16 לעשות שימוש ברשתות החברתיות, והכריזה על הטלת קנסות ענק על אלו שלא יחסמו את בני הנוער. האחריות על החסימה מוטלת על החברות, שנדרשות להוכיח כי הן נוקטות באמצעות סבירים למניעת השימוש על ידי קטינים. החוק המדובר, שעורר סערה רבה במדינה, כולל פלטפורמות רבות בהן פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, יוטיוב, סנאפצ'ט ו-X.

מדינות נוספות הצטרפו אליה בהדרגה והחלו בקידום חוקים בנושא, ומהוות הגבלה נוספת על הרשתות החברתיות באיחוד האירופי - לצד תקנות הגנת הפרטיות ואבטחת המידע של האיחוד האירופי (GDPR) שנכנסו לתוקף במאי 2018.

התקנות הללו, המעניקות לאזרחי האיחוד שליטה על המידע האישי שלהם, ומטילות חובת אכיפה קפדנית, סיבכו לא פעם את הרשתות החברתיות וגרמו לעיכובים בהגעת אפליקציות ושירותים חדשים ליבשת. דוגמה לכך היא העיכוב בהשקת אפליקציית Threads של מטא, בשל צורך בביצוע התאמות לחוק.

המצטרפת הטרייה ביותר לרשימה היא איחוד האמירויות, שהודיעה לאחרונה על חוק חדש, שיגביל את השימוש ברשתות החברתיות לגילאי ומעלה. במסגרתו, ייאסר שימוש פרטי ברשתות החברתיות ותוגבל הגישה של בני 15 ו-16 לפיצ'רים בפלטפורמות השונות. מדובר למעשה במדינה הערבית הראשונה שתחיל חוקים מסוג זה.

החוק צפוי להיכנס לתוקף בשנה הבאה האמירתים דורשים מהרשתות למצוא דרך יעילה לאמת את גיל המשתמשים, כך שלא ניתן יהיה לרמות את המערכת. במקביל, נקבע כי הסכמה הורית לשימוש בפלטפורמות הללו - אינה מהווה מסלול עוקף חקיקה. הרשתות השונות נדרשות לנטר את המערכות ולערב את גורמי אכיפת החוק במדינה במידה והן מאתרות הפרות של החוק.

ומה לגבי ישראל?

לא ברור האם חקיקה האוסרת לחלוטין או מגבילה את השימוש ברשתות החברתיות עבור גילאים שונים אכן תהיה יעילה בישראל, או שמא העברתה יהיה בזבוז זמן של כל הגורמים המעורבים. כדי להבין את הנושא, שוחחנו עם שתי חוקרות מהתחום – דוקטור לירז מרגלית, מומחית לעיצוב תודעה ומייסדת Elaborate ודוקטור נילי שטיינפלד, מרצה בכירה בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל.

מדובר במניסיון ריאלי או מהלך ריק מתוכן?

מרגלית: "ניתן לאכוף את זה – עד היום ההורים די התקשו לאכוף דבר כזה, כי הילדים טענו בתגובה שהם היחידים שלא עושים את הדבר שההורים ניסו לאסור עליהם, אבל מהלך פורמלי יהפוך את זה לאפשרי".

שטיינפלד: "אני חושבת שמדובר בנושא מאוד מאוד מורכב, שההתעסקות בו לא יכולה להיגמר רק בחוק חדש – גם אם אכן יצליחו לאכוף אותו. מדובר בתהליך שלוקח שנים ודורש עבודת מטה משמעותית, עבודת מחקר ושילוב הציבור. אנשים מורגלים להתנהגות מסוימת ולוקח זמן לשנות את ההרגלים הללו, צריכים לרתום את מערכת החינוך, ארגונים שונים ותנועות נוער לכך".

לדברי ד"ר מרגלית, החוקים הללו מנסים לפתור בעיה – ויוצרים אחרת. "אף אחד לא עוסק בשאלה מה יקרה כשבני הנוער הללו ייפגשו לראשונה ברשתות החברתיות בגילאי 16-15, כשהם נטולי החוסן שנצבר במהלך השימוש בהן ולא יודעים כיצד לשמור על עצמם ולהסתכל על הפלטפורמות והתוכן המועלה בהן בצורה ביקורתית", הדגישה, "מנסים למנוע את ההשפעות השליליות שלהן על הנוער – אבל בפועל מרבית ההשפעה השלילית נרשמת דווקא בגיל בו הם אמורים לקבל גישה לרשתות, רק שהם יעשו זאת מבלי לצבור ידע וניסיון שיוכלו לסייע להם. בסופו של דבר – מעבר לכותרות יפות, החוקים האלה לא מגינים על הילדים והנוער".

ד"ר שטיינפלד הוסיפה: "בסופו של דבר, מדובר בחקיקה נהדרת כי המצב הידרדר מאוד בשנים האחרונות. הילדים מקבלים סמארטפונים בגילאים צעירים מאוד ופשוט לא יודעים לתקשר. בהחלט צריכים לשים סוף לשימוש של ילדים צעירים מאוד ברשתות החברתיות ואי אפשר לסמוך על הרשתות החברתיות שיעשו זאת, כי יש להן אינטרס להפוך את הילדים הקטנים למשתמשים – יש לנו נטייה לשמור אמונים לטכנולוגיות המוכרות, כך שהחברות רק מרוויחות מכך".

חקיקה כזו היתה מצליחה לעבור בישראל?

מרגלית: אני מעריכה שבמדינות רבות יקפידו על האכיפה – אבל אני לא חושבת שזה באמת יילך בישראל, כי אנחנו מדינת הקומבינה. ישראלים ימצאו דרך לעקוף את כל הפרצות, והדבר רק יהפוך את הרשתות החברתיות לאטרקטיביות ונחשקות יותר".

שטיינפלד: "חוקים כאלה יכולים לעבוד במדינות כמו אוסטרליה יותר טוב מאשר בארץ, בין היתר בגלל שאנחנו אוכלוסייה קשה. מצד אחד – אנחנו מאוד דיגיטליים, ומצד שני רמת המודעות של ציבורים רבים לגבי הסכנות ברשתות החברתיות, והצורך להגביל ולכוון את היקף ואופן השימוש בהם – נמוכה יחסית. אני מרגישה שבהחלט אפשר להתוות לילדים דרך נכונה לעשות בהן שימוש, אבל עדיין זה לא נעשה בארץ בצורה מסודרת. הילדים שומעים הרצאות שעוסקות בסכנות שברשתות החברתיות, אבל לא מלמדים אותם מה ניתן לעשות עם הטכנולוגיה הזו, כדי לוודא שהיא משרתת אותנו – ולא אנחנו אותה. הם צריכים ללמוד כיצד להטיל ספק ברשתות החברתיות, לבדוק מקורות ולשאול מהו האינטרס של מי שמציג את החומרים הללו".

אם הגבלה לפי גיל אינה יעילה – אז אולי עדיף להגביל דווקא את היקף השימוש ואת נושאי התכנים?

מרגלית: כן, זה בפירוש יותר מציאותי ואפקטיבי מהגבלה לפי גיל. במצב הנוכחי, הם יקבלו גישה לרשתות בגילאי 16-15 ופשוט לא יידעו להתמודד איתן.

שטיינפלד: "יש משמעות להטלת הגבלות על גילאי המשתמשים – גם מבחינה ביולוגית וגם מבחינה מנטלית. לילדים אין את הבגרות וההנעה הפנימית שמאפשרת למבוגרים להגביל את רשמת השימוש של עצמם. יכולת הריסון שלהם מאוד נמוכה, ולכן אני חושבת שזה נכון להגביל את השימוש לגילאים מסוימים. חקיקה יכולה להוביל בתוך מספר שנים לשינוי מבורך, אך ורק אם היא תלווה בתהליכים נוספים".