"כי כך הילדים ציוו": המסע המטלטל של אימהות הנובה לפסגות הבלקן
מסמך תיעודי מיוחד: 20 אימהות שכולות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר, יצאו לטרק של שישה ימים רצופים במונטנגרו ובסרביה • בין הרים מושלגים לאגמים קפואים, הן ניסו להגשים את צוואת הילדים: "רכבת הרים רגשית"
בשבוע שעבר יצאו 20 אימהות שכולות, שאיבדו את ילדיהן בטבח בפסטיבל הנובה, למסע יוצא דופן של פעם בחיים. המסע, שנמשך שישה ימים רצופים בארצות הבלקן, לא היה רק טיול נופים, אלא ניסיון להגשים את הצוואה הבלתי כתובה של היקירים שאיבדו: הבחירה להמשיך לחיות.
כתבתנו אורלי מירקין הצטרפה אליהן וחזרה עם מסמך תיעודי מטלטל, המתאר רכבת הרים רגשית הנעה בין העצב העמוק ביותר לבין ניצוצות של תקווה ושמחה.
המסע עבר דרך ההרים המושלגים של מונטנגרו וסרביה, בתנאי מזג אוויר מאתגרים ובקור מקפיא. האימהות עלו על ג'יפים, חצו אגמים קפואים ופסגות לבנות, כשהגורל האכזר שקשר ביניהן הופך לכוח המניע של הקבוצה. למרות התנאים הפיזיים הקשים, האתגר האמיתי היה הרגשי – הצורך להתמודד עם היעדרו של הילד או הילדה בתוך מרחבים עוצמתיים שנועדו במקור לחגיגה של חופש וטבע.
לאורך ששת הימים, המסע הפך לעדות חיה לחוסן אנושי ולברית שנכרתה בין הנשים שאיבדו את היקר להן מכל. בין הכאב התהומי לרגעי השבירה, הן נאחזו אחת בשנייה כדי לצלוח את המסלול המפרך.