פותחים דף חדש: העבריינים הצעירים שהפכו לקצינים קרביים בצה"ל

הוא גדל כנער תלוש ברחובות ירושלים, הגיע לתחתית והסתבך עם סמים, מעצרים - ובדידות גדולה. אבל אחרי כל השנים האלה, דווקא הגיוס לצה"ל היה זה שפתח לו הזדמנות שנייה. מלילות קשים בכיכר ציון, היום סגן י׳ הוא קצין בצנחנים שמפקד על לוחמים וחי חיים מלאי משמעות.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

י׳ מספר: "כל מקום שאתה מגיע אתה אומר: בוא'נה, הייתי פה לפני כמה שנים בן אדם אחר, ואיפה אני היום. נגיד כשעשיתי מסע כומתה כשסיימתי את ההכשרה שלי, עשינו איזה מסע ממש דרך כל המקומות, ממש איפה שהייתי והייתי עושה סמים, והייתי כאילו עושה שם שטויות - בגנים, השוק, האזור של העיר. וסיימנו את המסע בכותל. אתה באופוריה של סוף הכשרה, שאתה עוד רגע מקבל את הכומתה האדומה שחלמת עליה שמונה חודשים, ואתה נמצא במקום שלך, באזור שלך, ואתה אומר: ׳בוא'נה, אני כאילו ההפך הגמור מאיפה שהייתי׳. זוכר שישנתי פה ממש על הספסלים האלה".

את החלון במגרש הרוסים הוא מכיר היטב מימים אפלים. אז לא העז לדמיין שישוב לכאן שבע שנים אחרי - במדים אחרים.

על שינוי אמיתי קל לדבר, הרבה יותר קשה לראות אותו קורה. היום, סגן י׳ מפקד על מוצב של צנחנים, אחראי על חיילים שילכו אחריו באש ובמים. מה שהם לא תמיד יודעים, זה כמה ארוכה הייתה הדרך של הנער שעמד פעם לבד ברחובות ירושלים.

"בשבילי כיכר ציון זה מקום כזה שכל האנשים נפגשים, יושבים פה מלא, שוב פעם – שורפים את הזמן. עסקאות פה ושם של סמים גם קרה פה. אני זוכר שישנתי פה ממש על הספסלים האלה, כן כן. זוכר שהיו פה כמה ימים - לא לילות, ימים - שהייתי זה, כי בלילות היינו מסתובבים. גדלתי בבית וגן בירושלים. נולדתי, גדלתי שמה. אני בא מבית דתי-לאומי. בכללי כל הילדות שלי זה סביב תפילות, בית כנסת בשבתות, אין מכוניות בכבישים. יש את מגרשי בית"ר ליד, אז משחקים גם כדורגל קצת בשישי-שבת. התחלתי לצאת מהדת, ושמה גם לאט לאט הקשר עם ההורים נהיה קצת יותר בעייתי. בגיל 15 עזבתי גם את הבית, כי הבנתי שזה לא כזה בשבילי. כשאתה נמצא בדת ואתה יוצא משם, אז אוטומטית אתה נהיה כזה ילד קקה".

"תקופות, חברים, סמים, הרבה לילות בלי שינה, עם שינה שהייתי עושה פה הרבה פעמים. בעיקר הייתי ברחוב, הייתי נמצא עם אותה סביבה שהייתה לי שמה, היינו עושים שטויות ביחד. אנחנו חברים אחד של השני היום, למחר, למחרתיים, ואנחנו נגד כל העולם. ככה אתה מסתדר בתור ילד בן 15, אתה מאוד הישרדותי. אתה יושן ברחוב, אתה יושן במגלשה בגן שעשועים, אתה מחפש איפה לאכול, אתה מחפש איפה לישון, אתה מחפש איפה לקחת את הסמים שלך", י׳ מספר.

ירושלים. חצי עולם נושא עיניים אל הזהב שעל הכיפות, אל הקדושה שמרחפת. אבל יש גם ירושלים נוספת - כזו שאין עליה גלויות.

י׳ מספר: "שתבין כמה זה מתחת לאף שלך - לא שלך, של כל המדינה הזאת. ככה זה מרגיש. תסתכל, אתה פה במרכז העיר, הרגע היינו בכיכר ציון, אנשים, מלא חנויות, אנשים מסתובבים פה. אתה רואה את הדבר הזה, אני לא צריך להסביר לך כמה נרקומנים נמצאים פה וכמה אנשים שהם חסרי בית הולכים לישון פה בלילה. ירושלים זו עיר באמת גדולה. את האזור הזה אני יכול להגיד לך שאני מכיר יותר מאת הפרצוף שלי – את כל הסמטאות, כל המקומות פה. בסוף זה המרכז, פה הייתי רוב הזמן שלי. בין אם זה גר פה ממש וחי פה ברחוב, ויושן פה, וגונב מכל מיני סופרים, ומסתובב עם חברים ורב פה מכות".