המשבר במפרץ וההזדמנות של ישראל: איראן והחות'ים משנים את המפה | פרשנות

המתקפות החות'יות על סעודיה והמלחמה המתרחבת בתימן מציבות את מדינות המפרץ בפני שאלה אסטרטגית: עד כמה הבריתות הביטחוניות שעליהן נשענו במשך שנים מסוגלות להגן עליהן ברגע האמת? הפגיעה בתשתיות ובמתקנים אסטרטגיים ממחישה את הפער בין הצהרות על ביטחון משותף לבין היכולת לספק מענה מתואם לאיומים, ומגבירה את הלחץ על סעודיה לבחון מחדש את תפיסת הביטחון שלה.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

מדינות המפרץ ובהן קטאר, איחוד האמירויות, בחריין וכווית, הביעו תמיכה בסעודיה, ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ פרסמה הודעת סולידריות. אולם מאחורי ההצהרות נותר אתגר מרכזי: המדינות טרם בנו מנגנון הגנה אזורי המסוגל להתמודד באופן מתואם עם איומים משולבים של טילים וכטב"מים.

החות'ים מבקשים לבסס את שלטונם

המערכה החות'ית אינה נוגעת רק לעימות הצבאי בתימן. לפי הערכות המושמעות באזור, התנועה מבקשת להבטיח את שרידות שלטונה בצפון המדינה וליצור מציאות שבה המחיר של המשך העימות יהיה גבוה דיו כדי לדחוף את יריביה להסדר שיכיר בשליטתה בפועל.

הפגיעה בסעודיה משרתת את המטרה הזאת בשני מישורים: היא ממחישה שגם ממלכה בעלת משאבים גדולים ומערכות נשק מתקדמות אינה חסינה מפני מתקפות, ובמקביל מערערת את תדמיתו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן כמנהיג המסוגל להבטיח ביטחון ויציבות.

המתקפות על שדות תעופה, מתקני אנרגיה ותשתיות אסטרטגיות עלולות לפגוע גם בתוכניות הפיתוח של סעודיה, ובראשן חזון 2030, שנועד לגוון את כלכלת הממלכה, למשוך השקעות זרות ולהרחיב את תחומי התיירות והשירותים. גם ללא נזק פיזי מתמשך, האיום עלול להעלות את הסיכון הנתפס בעיני משקיעים וחברות בינלאומיות.

איראן מבקשת לשמר את השפעתה

מבחינת טהרן, החות'ים הם נדבך חשוב במערך ההשפעה האזורי שלה, במיוחד לאחר אובדן משטר אסד בסוריה והפגיעה שספג חיזבאללה. החות'ים מחזיקים באחיזה טריטוריאלית בתימן ומסוגלים להפעיל לחץ על יריבותיה של איראן, בין היתר באמצעות איומים על נתיבי השיט בים האדום.

עם זאת, אין פירוש הדבר שהחות'ים פועלים ללא עצמאות או שכל החלטה שלהם מתקבלת בטהרן. לתנועה הנהגה ואינטרסים מקומיים משלה, אך הסיוע האיראני והאינטרסים המשותפים מאפשרים לאיראן להפיק תועלת מהמשך כוחם.

על רקע זה, האפשרות שאיראן תתווך בין סעודיה לחות'ים מעוררת שאלות. תיווך עשוי לסייע בהפסקת התקיפות, אך גם להעניק לטהרן מעמד מרכזי בעיצוב הסדר עתידי בתימן. אם הסכם יסתפק בהפסקת אש ובהכרה במצב הקיים, בלי מנגנוני פיקוח ואכיפה שימנעו חידוש של המתקפות, הוא עלול לשמר את יחסי הכוחות במקום לפתור את האיום.

סעודיה מחפשת שותפויות ביטחוניות חדשות

המתקפות מעוררות מחדש שאלות גם בנוגע להסתמכות של מדינות המפרץ על ארצות הברית. קשרים ביטחוניים עם וושינגטון מספקים נשק, מודיעין וייעוץ, אך אינם מבטיחים התערבות צבאית אמריקאית ישירה בכל מתקפה. על רקע זה, סעודיה מחזקת את קשריה עם שותפות אזוריות ומחפשת דרכים נוספות להבטיח את ביטחונה.

באוגוסט 2026 נחתם במכה הסכם הגנה משותף בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, שלפיו מתקפה חמושה על אחת המדינות תיחשב מתקפה על כולן. ב-12 באוקטובר הודיע נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, כי אנקרה תעביר את ההסכם לאישור הפרלמנט. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד יתורגם ההסכם למנגנוני פעולה ולתגובה במקרה של מתקפה.

במקביל, סעודיה מגבירה את התיאום עם מצרים, שלה אינטרס ישיר בשמירה על ביטחון הים האדום ועל נתיבי הסחר, ובייחוד על התנועה בתעלת סואץ. השאלה היא אם המהלכים הללו יישארו בגדר תיאום נקודתי או יובילו למסגרת אזורית רחבה יותר.

המבחן של הסדר הביטחוני הבא

ההתפתחויות בתימן מעמידות את מדינות האזור בפני דילמה: תגובה צבאית חריפה עשויה לסייע בהשבת ההרתעה, אך גם להרחיב את העימות; מנגד, הסדר שלא יכלול מנגנוני פיקוח ואכיפה עלול לאפשר לחות'ים לשמר את יכולותיהם ולהמשיך להפעיל לחץ על סעודיה.

עבור איראן, המשך כוחם של החות'ים עשוי לשמר מנוף השפעה אזורי. עבור סעודיה, האתגר הוא להפסיק את המתקפות בלי להעניק ליריביה הישגים מדיניים שיקשו עליה להתמודד עם האיום בעתיד. ועבור מדינות המפרץ, המבחן הוא להפוך את הסולידריות ההצהרתית למנגנון הגנה מתפקד.

בתוך המציאות המשתנה הזאת, גם ישראל עשויה למצוא הזדמנות אסטרטגית — אך מימושה תלוי באופן שבו יתפתחו היחסים בין מדינות האזור ובשאלה אם הלחץ הביטחוני יוביל לשיתוף פעולה מעשי או דווקא להסדרים נפרדים. המערכה בתימן אינה עוד רק מאבק על עתידה של המדינה, אלא מבחן ליכולתו של המפרץ לעצב סדר ביטחוני חדש מול איראן והחות'ים.