בין הסדרים מדיניים להתעצמות הטרור: המלכוד של צה"ל בחזית | גיא עזריאל

ביממות האחרונות צה"ל מגביר את עוצמת התקיפות בדרום לבנון וברצועת עזה, במקביל למהלכים מדיניים - חלקם מתואמים עם ישראל וחלקם נכפים עליה מבחוץ. חמאס וחיזבאללה, הזרועות של משטר האייתולות באיראן, אינם מראים שום שינוי באידיאולוגיה הרצחנית או ביעדי הלחימה שלהם. שני הארגונים נמצאים כעת בתווך שבין לחץ צבאי ומדיני כבד לבין הזדמנות לאתגר את ישראל ולשבש את יוזמות השלום האזוריות של וושינגטון.

>>> הצטרפו לערוץ הווטסאפ החדש של i24NEWS <<<

בלבנון, צה"ל עדיין מחזיק באזור החיץ בדרום המדינה תחת הפסקת אש שברירית, המותירה את הכוחות במצב סטטי וחשופים לפגיעה. הפיילוט להכנסת צבא לבנון לפירוק חיזבאללה מנשקו מתקדם בעצלתיים ובאופן מוגבל ביותר, בעיקר לנוכח כישלונות העבר בהסתמכות על ממשלת לבנון לריסון הארגון.

בעזה, כוחות צה"ל ערוכים לאורך "הקו הצהוב", בעוד שחמאס מעמיק את אחיזתו באוכלוסייה מעבר לקו באמצעות מעצרים, חקירות ועינויים. פעילות זו מתבצעת בחסות ההבנות עם מועצת השלום והמתווכות מצרים, קטר וטורקיה, כאשר על ישראל מופעל לחץ כבד לשתף פעולה עם ההסכם.

במזרח התיכון אין ואקום: כאשר ארגוני טרור זוכים למרחב נשימה בחסות הסכמים מדיניים, הם מנצלים אותו עד תום - בין אם באמצעות פגיעה ישירה בלוחמי צה"ל בדרום לבנון, ובין אם בפעילות מבצעית מתחת לפני השטח ברצועת עזה. כל זאת תוך אתגור היחסים בין ישראל למועצת השלום של טראמפ, והפעלת מכבש לחצים על ירושלים לנצור את האש.

בלב המלכוד הזה ניצבים לוחמי ומפקדי צה"ל. בעוד שמשימתם המבצעית היא הכרעת האויב, בפועל נכפות עליהם מגבלות חמורות על חופש הפעולה בשטח עוין - ללא תנועה קדימה וללא נסיגה לאחור. תחת התנאים הנוכחיים, ספק אם נראה סוף לאחת משתי הזירות הללו בחודשים - או אפילו בשנים הקרובות.