25 שנה אחרי אסון התאומים: המערב ניצח את בן לאדן - אבל איבד את הביטחון בצדקת המלחמה | ד"ר איתן לסרי

רבע מאה לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, המאזן האסטרטגי של המערב מורכב, מתסכל ואולי בעיקר מדאיג. אין לזלזל בהישגיו הצבאיים והמודיעיניים של הגוש הדמוקרטי: ארגון "אל-קאעידה" ספג מכות אנושות, בן לאדן חוסל במבצע נועז, דאע"ש איבד את אחיזתו הטריטוריאלית במזרח התיכון, ומנגנוני הסיכול השתכללו באופן חסר תקדים. ובכל זאת, לצד ההצלחות המבצעיות, המערב מתברר כמי שאיבד את הביטחון בצדקת דרכו. זהו הפרדוקס האסטרטגי הגדול של 25 השנים האחרונות: המערב ניצח בטקטיקה - אך מפסיד באסטרטגיה. הוא הכריע את המחבל הבודד ואת המפקדה הטקטית, אך נסוג מול האידיאולוגיה שמייצרת אותם.

>>> הצטרפו לערוץ הוואטסאפ החדש של i24NEWS עברית <<<

כבר לפני יותר משלושה עשורים הזהיר פרופ' סמואל הנטינגטון מפני "התנגשות הציוויליזציות". כיום, המאבק אינו מתנהל רק בשדות הקרב הנידחים של אפגניסטן ועיראק, אלא בתוככי החברות המערביות עצמן - בארה"ב ובבירות אירופה. במקום להילחם בתשתיות התודעתיות של האסלאם הקיצוני, המערב שקע בסירוס פרוגרסיבי עצמי, תוך חרדה שמא הגדרת האויב תיחשב ל"איסלאמופוביה". ישראל, לעומת זאת, למדה במחיר דמים כבד שהטרור אינו מתמצה במפגע הקצה בלבד. מאחורי כל פיגוע עומדת שרשרת שלמה: ארגון, מימון, תעמולה, מנגנוני הסתה וחינוך, ואידיאולוגיה משיחית. ניתוק הזרוע המבצעית ללא גדיעת השרשרת כולה הוא ירי בסרק.

אירופה גילתה את המחיר של הנאיביות

אירופה הפכה לזירה המובהקת ביותר של החולשה המערבית. בעוד שמיליוני מוסלמים חיים ביבשת כאזרחים שומרי חוק ותורמים לחברה, נמנעו ממשלות אירופה מלהתמודד עם תופעה חמורה: יצירת מובלעות אוטונומיות של ניכור, אבטלה ובידול חברתי. בחלל הסוציולוגי הזה נכנסו אידיאולוגיות רדיקליות. מטיפים קיצוניים, רשתות השפעה זרות וארגונים איסלאמיסטיים העבירו לצעירים שנולדו בפריז, בלונדון, בברלין או בבריסל מסר חד: "אתם אינכם חלק מהמערב". הגירה המונית ללא עקרונות אינטגרציה נוקשים יצרה חומר נפץ תודעתי. כל מדינה דמוקרטית חייבת להציב קו אדום ברור: מי שבוחר לחיות במדינה חופשית נדרש לקבל את חוקיה, את שוויון אזרחיה ואת עקרונות היסוד שלה. הימנעות מאכיפת עקרונות אלו אינה סובלנות - היא תבוסתנות.

חופש הדת אינו חופש להרוס את הדמוקרטיה - המערב מעניק לאזרחיו חירויות יסוד מבורכות: חופש ביטוי, חופש דת וחופש התאגדות. אך חופש אינו שטר התאבדות ציביליזציוני. הדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה מפני גורמים המשתמשים בכלים הליברליים שלה עצמה כדי לפרק אותה ממש מבפנים. קיים הבדל יסודי בין מלחמה באסלאם כדת לבין לחימה בלתי מתפשרת באסלאמיזם הפוליטי-ראדיקלי. אפשר וצריך לכבד דת - אך חובה לבלום הסתה. אפשר לקלוט מהגרים - אך חובה לדרוש השתלבות ונאמנות לחוק.

ואז הגיע 7 באוקטובר - והאשליה המערבית התפוצצה בפרצופה של ישראל. הטבח ההמוני, מעשי ההתעללות, השריפה והחטיפה של נשים, ילדים וקשישים בחג הסוכות על ידי אלפי מחבלי החמאס, חשפו שוב את פניו של האויב האיסלאמיסטי המבקש להשמיד את המדינה היהודית. ישראל יצאה למלחמת אין-ברירה מוצדקת. אך התגובה בחלקים נרחבים מארה"ב ומאירופה חשפה את שבירת המצפן המוסרי של המערב. במקום התייצבות חד-משמעית לצד הקורבן - תושבי ישראל שהותקפו על ידי החמאס - החל דיון שקרי שטשטש את גבולות המוסר. הטרור הוגדר כ"התנגדות", הטבח הפך ל"הקשר", והקורבן נדרש להסביר את זכותו להגן על חייו.

הקמפוסים הפכו לזירת קרב - המערכה על הציוויליזציה אינה מתנהלת כיום רק בקווי הדיווח של המודיעין, אלא באוניברסיטאות העלית של ארה"ב, ברשתות החברתיות ובארגוני זכויות האדם. ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל היא חלק ממערכת דמוקרטית תקינה. אך כאשר סטודנט יהודי בארה"ב חושש להציג את זהותו, וכאשר באקדמיה המערבית נשמעות קריאות המצדיקות טבח באזרחים - מדובר בקריסת ערכים עמוקה. אם המערב אינו מסוגל להגן על אזרחיו היהודים ולזהות טרור רצחני, הוא מאבד את זכות קיומו הרעיונית.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות המערב

ישראל אינה צריכה ואינה יכולה להעתיק את התמימות האירופית או את המבוכה האמריקאית. כספיח של הדמוקרטיה המערבית בלב המזרח התיכון, ישראל חייבת לפעול בנחישות מבצעית ורעיונית כאחד: איסוף מודיעין התקפי ואיכותי. ביסוס הרתעה עוצמתית והגנה קשיחה על הגבולות. פגיעה אנושה במקורות המימון ובמפקדות הטרור ולחימה בלתי מתפשרת בהסתה ובתשתיות התודעה. אין בגישה זו ויתור על מוסר, אלא הכרה מציאותית: מדינה שאינה מגינה על עצמה בנחישות- תגלה מהר מאוד שאף גורם חיצוני לא יעשה זאת עבורה.

25 שנה אחרי - השאלה האמיתית היא?

רבע מאה לאחר קריסת מגדלי התאומים, השאלה האמיתית אינה מי מחזיק במטוסים או בטכנולוגיה המתקדמת ביותר, אלא האם המערב עדיין מאמין בזכותו להתקיים ולהגן על ערכיו. אויב המאמין בצדקתו, כדוגמת האסלאם הקיצוני, מחזיק ביתרון עצום מול יריב עשיר וחזק אך מפקפק וחסר ביטחון. המערב חייב לחזור למושגי היסוד: טרור הוא פשע, דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה, ואין לדרוש מקורבן להתנצל על שנלחם על חייו. ישראל ניצבת כיום כזרקור של התנגדות מול רוחות התבוסתנות. כפי ששאל המשורר נתן זך: "איך זה שכוכב אחד לבד מעז?" התשובה היא שכאשר המערב מפחד להדליק את האור, מישהו חייב לעשות זאת. ישראל היא הכוכב הזה. המערכה של הדור שלנו היא להבטיח שישראל תישאר מדינה יהודית, חזקה וגאה - ולוודא שהאור הזה לא יכבה לעולם.